שאלה-

[רעוּת]

שאלה-

מה אתם מרגישים כשהחברים שלהם באים לבקר? אם הם באים?

 

[BooBee]

לא באים, לא בקשר, לא מזיז לי.

לפעמים יוצא לי לפגוש איזו חברה שלה ברחוב ואז השיחות קצרות, היי, מה נשמע, ביי. בהתחלה שמרתי על קשר עם שתיים, אבל הן נעלמו. בשלב מסוים הבנתי שזה מיותר, כי הן היו חברות שלה ולא שלי.

 

[לונה..]

מה אני מרגישה?

אני אוהבת שמעלים זכרונות. אני אוהבת שמספרים לי עליה, כי אני הכרתי אותה בתור "אמא" ולא בתור בן אדם. ואני הכי אוהבת שאומרים לי "וואו, איך גדלת, את דומה לה שתי טיפות" ואני מקבלת פרצוף

אפילו שאני יודעת שאני גם דומה לאבא שלי..

גם על סבא שלי אני אוהבת שמדברים. האמת שבעיקר אני אוהבת לדבר עליו, כי הוא היה כזה מותק. איך הוא אהב אותי

וכשאומרים עליהם דברים שהם לא הכי טובים (רעים נשמע לי קיצוני מדי, אבל בכל זאת, אין אנשים מושלמים) זה מצחיק אותי, כי זה כיף לשמוע שהם אנושיים ושזוכרים אותם לטוב ולרע. זה אומר שהיה בהם משהו ששווה לזכור. למרות שכבר לא באים כל כך, אלא אם אני פוגשת ברחוב ואז מבלבלים לי את המוח מה שלום אבא, אם באמת היה לכם אכפת הייתם באים לראות בעצמכם. גם באירועים, באים כל מיני קרובי משפחה רחוקים שאני באופן אישי מגדירה אותם כסוג של חברים והם תמיד חייבים לתקוע "חבל שהיא לא פה". מה הקטע לבאס אותי באמצע החתונה, אני לא מבינה את זה. מילות סיכום יבואו אחר כך

אה, גברת. ספרי גם את.

 

[רעוּת]

...

אצלנו הםבאים לפעמים סתם ככה, ובדר"כ לפני אזכרות/ ימי זכרון/ קטסטרופות אחרות למיניהן.. היום החברים שלו היו פה, אני מעריכה את זה שהם באים, מיוזמתם.. דווקא היה די מצחיק, הם תמיד מספרים דברים מצחיקים, גם עליו, ובאמת די באסה ש"הוא לא פה". היום ידידה שלו ניסתה לשכנע אותי שהוא עכשיו ילד שעוד מעט חוגג יומולדת 6...בכלל יש כמה די שרוטים..