שאלה

[dragon zlotnik]

שאלה

בעיקרון השאלה הזאת נשאלה כבר פעם אבל עוד לא קיבלתי תשובה מספקת, אני מדבר בעניין הרשות, נגיד השחקנים שלי נכנסו למערה מפחידה מלאה בשלדים, פסלים שבורים, חושך גמור, והקסמים שלהם לא עובדים. חלק מהשחקנים הצליחו לשחק את הפחד אבל חלק לא ממש, כי זה די קשה להתחיל לחוש פחד או שיעמום, וזה החיסרון הגדול של המ"ת, אז בקיצור רציתי לבקש מכם שתתנו לי טיפים בתור שהם וטיפים בתור שחקן, כי בפגישה שהשחקנים היו במערה, היו כמה פעמים שהייתי צריך להגיד או ששחקן אחר אמר: "תשמע אתה אמור למות מפחד, אתה במקום חשוך מפחיד וכו'"

 

[Illithid]

יש בטאגליינס כל מה שתרצה...

יש שם מאמר במיוחד על זה.

 

[Naruto007]

אין שום דבר שאפשר חעשות עם זה...

חוץ מלבקש מהשחקנים להכנס לדמות. זה שאלה של רצון וניסיון. אם זו הייתה הפעם הראשונה שבקשת מהם לזכור שהם מפחדים או מיושאשים או משועממים, אז ברור שהם לא יזכרו כל כך שהם צריכים לשחק ככה. אבל אחרי שקצת זמן יעבור, הם ישחקו יותר ויותר כמו שצריך-עד שזה יבוא להם בטיבעיות.

 

[B Boy היחיד]

דווקא יש.. P:

לדוגמא... היה לי באחת המשימות שאני עשיתי מקרה נחמד שבו אני גרמתי לשחקנים שלי לפחד... אבל ממש לפחד.. (כאילו לפחד אל הדמות שלהם).. אני אכנסתי אותם למצב שבו הם צריכים לשחק נגד הזמן.. וזה די אלחיץ אותם, הם היו צריכים להכנס לאיזה מקדש.. ואיזה מפלצת צדה אותם והיה להם רוח של איש זקן שגרה שם.. והיא אלחיצה אותם מאוד.. היא אזאירה אותם מדברים מסוקנים ... אז כשהמפלצת הייתה ממש קרוב.. והיא רצה לגיוונם.. הרוח כל הזמן אמרה להם "הוא בא עוד 5 דקות... הוא בא עוד שלוש דקות... אנה הוא ממש קרוב.." ואולי יש לזה גם עוד סיבה.. הם די אהבו את הדמויות שלהם.. (הם היו רמה 6 והיה להם הרבה מה להפסיד אם הם היו מתים..) אני בדקתי את ההודעה הזאת שלוש פעמים ותקנתי מה שידעתי לתקן... ואם יש שגיאה אני מצתאר..

 

[Illithid]

יש עוד מקום לתיקונים...

אל=על אכנסתי=הכנסתי אלחיץ=הלחיץ אלחיצה=הלחיצה אזאירה=הזהירה מסוקנים=מסוכנים גיוונם=כיוונם (למרות שנראה לי שפה היד סתם החליקה...) אנה=הנה מצתאר=מצטער ד"א, רוב הטעויות הם של א' במקום ה'. תנסה לחשוב איך אומרים את המלה לפני שאתה כותב אותה (ובלי מבטא ישראלי מהשכונה), ורק אז תכתוב. גם תעשה שימוש יותר רחב בספלר של הוורד.

 

[B Boy היחיד]

טוב.. ותודה.. P:

 

[BluePrint]

אפשר להציע רעיון?

קח לעצמך פנקס מדבקות צהובות, ותתחיל להדביק אותן מסביב למסך כשעליהן משפטים שיעזרו לך לזכור איך כותבים מה. כך גם תתאמן בלכתוב את המלים ביד (הדרך הטובה ביותר לזכור), וגם תראה אותן מולך בכל פעם שתכתוב לפורום. לדוגמא: "צריך לשמור על הדמות, שלא תמות" "הדרך הזו מובילה אל העיר" "פלאדין לא מוכן ללכת עם קוסם רשע" "גנב לא גונב אם הסיכון גבוה" (אולי אפילו כדאי לכתוב עם ניקוד, מכיוון שבין על ואל אפשר להבדיל בקלות לפי הצליל)

 

[B Boy היחיד]

חחח.. טוווב.. P:

 

[backdoorslam]

עוד הצעה. גראפית הפעם.

כשהיתי צעיר התבלבלתי הרבה בין "עם" ו"אם". אמא שלי ציירה לי משהו בסגנון הזה: <הכוונה היא שמשתמשים בע' במשמעות של with>

 

[B Boy היחיד]

אה-הא..../images/Emo3.gif נחמד.. תודה..

 

[Soul Cake Duck]

לחץ זמן

עובד מצוין; הוא מלחיץ את האנשים, שמתחילים לחשוב בהילוך גבוה יותר, קצב הלב מאיץ, הנשימה מתגברת... סימנים ראשונים לפחד מבצבץ. דבר נוסף שאפשר לעשות הוא להשתמש בתיאורים כמה שיותר גופניים. מגע הוא אינטימי יותר מראייה; שלד מהלך במרחק עשוי לעורר תגובה מבועתת או אדישה משחקן, תלוי בניסיון ובמצב הרוח; הרגשה שמשהו קר ורירי זוחל לו על הכתף אל עבר הלחי תקפיץ גם את השחקן האדיש ביותר מרבצו!

 

[B Boy היחיד]

גם נכון..

אני אישית הייתי עושה את זה ככה...: אתם נכנסים למארה... אתה רואים גופות מפוזרות בצדדים של המארה..נראה כאילו משהו כירסם אותם ותפרים כנקיים קרעו אתם לחתיחות... אתם רואים עוד גופות ושלדים טלויין .. ראה כאילו היה כאן תבך... אבל השאלה היא מי עשה את התבך הזה.. ואז אתה שומעים צאקה... וצאדים מתקרבים... תהתהתהדם..!! P:

 

[דרגורן]

תראה, בשביל שהשחקנים ישחקו

את הדמויות שלהם נכון, אתה צריך לגרום להם להרגיש את הסיטואציה. אם אתה מתלוצץ עימם, מפגיש אותם עם דמות משעשעת, ובכלל מחייך ומתנהג בעליצות, סביר להניח שזה התחושה שהשחקנים יקבלו. אם אתה מדבר בטונים נמוכים, מתאר תיאורים מאיימים, לא מחייך, סביר להניח שהשחקנים יכנסו לאווירה. לכל קבוצה יש את סיגנון המשחק שלה, אבל עצה שכדאי לזכור - אם אתה רוצה אווירה, והשחקנים לא משתפי פעולה - או שתקחו הפסקה קצרה, או שתשנה את האווירה אליה אתה מכוון.

 

[Hammerfall]

שמתי לב ש...

רוב ההודעות בשירשור כלל לא מתיחסות לשאלה שלך אז החלטתי לנדב איזו תשובה שאולי תעזור: יש אנשים שחושבים שאווירה של אימה במשחקי תפקידים צריכה להתחיל באווירה מיוחדת יותר אצל השחקנים עצמם לדוגמא משחק לאור נרות, בחדר ריק לחלוטין, בגינה זנוחה, בחוף הים, סתם על איזה גג, עם מוזיקת רקע כמו של הסרטי אימה, במצב שבו לשחקנים יהיה את השקט ואת האפשרות להתרכז וכו'... לדעתי הורס קצת לשבת באור מלא בשולחן במטבח עם אמא\אבא\אחים\חיות מחמד מסתובבים, מסתכלים, מדברים, מפריעים, מזיזים והאוכל הוא אחד מהדברים המרכזיים על השולחן והשחקנים מתרכזים אחד בשני ולא במשחק עצמו... בכל מקרה הטון שלך צריך להשתנות עם המצב, אתה צריך מידי פעם להזכיר להם איפה הם נמצאים עם משפטים כמו "החשיכה שעופפת אתכם מעבירה צמרמורות בגבכם", ריח הטחב שעולה מהאדמה הקשה שאתם בקושי מצליחים לראות גורם לכם להרגשת בחילה", "הדממה המוחלטת שמופרעת רק על ידי רחש מגפיכם ורישרוש שיריונותיכם מדאיגה אתכם ואתם יודעים שיש משהו שמסתתר בחשיכה" וכדומה... בקיצקוץ, הדרך הכי טובה היא לחשוב מה היה עושה לך אווירת אימה במשחק ולהפעיל שיקול דעת על איך להביא את זה לידי ביטוי כשאתה משה"ם לאחרים... מקווה שהועלתי טיפה...

 

[BluePrint]

חוות דעת בגרוש.

הנסיון שלי בהנחייה הוא מגוכח אם בכלל שווה התייחסות, אבל כמו בכל מקום אחר, אני תמיד חושב "איך". איך זה עובד, ואיך אחרת, ומה משנים כדי להניב תוצאות כאלו ואחרות. מה שהחלטתי, ביני לבין עצמי, הוא שכמו שאסור להגיד לשחקן "אתה לא יכול לעשות את זה", אסור לומר לשחקנים מה דמויותיהם מרגישות רוחנית. (מצב רוח, פחד, מתח...) נדמה לי (רק נדמה, כי אין לי נסיון בזה) ששחקנים פחות "נכנסים" לדמות כשאומרים להם מה היא מרגישה בינה לבין עצמה. אז לדעתי: לתאר להם הכל, עד השינויים הדקים בריח האויר כשמתרחקים מהנהר התת-קרקעי וזזים לכיוון הקירות הספוגיים והמתפוררים שאזוב מטפס עליהם מזה שנים, אבל לא להגיד להם שהם מפחדים. לספר להם על הלחות הגבוהה והמים המטפטפים מהתקרה, על הטחב הנמעך תחת רגליהם וכמה הוא רטוב וחלקלק, להדגיש את הצלליות המרצדות בהמשך המערה וקול המים המהדהד ומופרע מדי פעם ע"י נקישה לא ברורה... השחקנים ידעו לבד מה דמויותיהם מרגישות, ועם קצת עידוד אולי גם ימשיכו וישחקו את התחושות האלו. אבל כמו שHammerfall אומרת, אי אפשר לשדר מתח וחרדה כשאתה מחייך. התמקדות וריכוז בסיפור יכולה להדביק את השחקנים.

 

[B Boy היחיד]

יש לי דוגמא נוספת..

גם לי היית את הבעיה הזאת... אחד השחקנים במשחק שלי נחתף.. ומי שחתף אותו היה צריך ממנו מידע כל שהו... אז הם עינו אותו, אבל איך אתה יכול לגרום למשהו להרגיש את הכאב... שאלתי את המדריך שלי.. והוא נתן לי טיפ.. זה טלוי איך אתה מתאר את זה.. נניח: אותה אליך עם פיגיון לוהט ונוגעה לך ביד.. וזה ממש כואב לך (וגם 1D4 נזק) או הוא נגש אליך מחייך ואומר כדי שתגיד לי את זה ומהר.. ואז הוא נגש אל התנור לוכח כפפה ומוצי מתוך אתנור פיגיון קטן ולוהט... הוא נגש אליך ושואל שוב... אתה אומר או לא??? ואז הוא נוגע לך ביד עם הפיגיון, אתה מרגיש כאב עצום, אתה רואה איך האור שלך מתחיל לאסרף במצב כל שה הוא מתחיל לבעבע... ואז הוא שואל שוב כשהוא מקריב את הפיגיון אל העיין שלך "אתה אומר או לו.. אני יכול ליותר מזה... מוחה חה חה .. P:"

 

[dragon zlotnik]

תודה לכולם

על התשובות, הם עזרו לי מאוד אבל יש לי עוד שאלה קטנה,בלי קשר: יש דברים שהשחקן מבין אבל הדמות לא ויש דברים שהדמות מבינה והשחקן לא, אז אני אמור להגיד לשחקן מה הוא מבין ומה הוא לא כי זה מוציא מהדמות, מצטער, לא מצאתי ניסוח טוב לשאלה, אני מקווה שתבינו.

 

[Hammerfall]

נראה לי שהבנתי...

השחקנים אמורים לדעת מראש שהידע שיש להם לאו דווקא חל על הדמויות שלהם, השחקנים אמורים לדעת בדיוק מה הדמות שהם יצרו יודעת או לא ואם הם מכניסים לה לראש מידע או צורת התנהגות או משהו שלא קשור אליה ואתה בתור השה"מ מודע לזה אתה חייב לתקן אותם. במקרה שהדמות אומרת משהו שהיא לא יודעת אתה יותר מאמור להעיר לשחקן על כך שהדמות שלו לא אמורה לדעת את זה, כי אחרת הוא ישחק את הדמות שלו לא נכון ואתה חייב למנוע מזה לקרות, השחקן צריך להיות נאמן למה שהוא יצר ולא לשנות לפי הלך רוח...

 

[B Boy היחיד]

כיף לך כי אני לא הבנתי..

~_~

 

[אלרוס]

אצלי קרה פעם אחת שפחדת במ"ת

היינו שחקנים ממש מתחילים (אצל כולם חוץ מהשה"מ זה היה המשחק השני) ובזמן שעשינו את הפעולות השיגרתיות שלנו היתה איזו רוח טפילה, שנכנסה לתוך מישהו או משהו וזה הי כל פעם משהו אחר, לדוג' אני הלכתי ביער ששם היה המכנה שלנו בדרך לעיר, בזמן שאני הולך מגיעה להקת זאבים שלמנהיג יש עיניים אדומות, אחרי זה בכפר המוכר תוקף אותי, בסוף אני חושב שמצאנו באיזו עיר אחרת שיקוי שהורג את הרוח, ורק אז גילינו שאחד החברים שלי מכיל את הרוח, הוא שבר את הבקבוק של השיקוי, אבל אני שחשדתי שזה יקרה קניתי 2, בכל מקרה, מה שהיה טוב זה שכל פעם משהו אחר היה עם דיבוק, וזה היה מפחיד