מזדהה|משקפיים|
בעיקר איתך נאוה (טשטוש ראיה כשקמים בבוקר). הרבה פעמים אני צריכה כמה פעמים לפקוח ולסגור את העיניים עד שמצליחה לקרוא משהו. ומצד שני, כשזה עובר - רואה 6/6, ואפילו מס' + צילינדר שהיו לי בעבר עברו עם השנים. קצת מלחיץ ומוזר, אבל הימרתי שזה קשור אלינו. ההימור שלי, נאוה, בשונה משלך, הוא כזה: גם חדות הראייה קשורה לפעילות השרירים שמצמצמים את האישון ומפנים את גלגל העין וכו'. כשמתעוררים כל השרירים רפויים וחלושים. יכול להיות שגם השרירים האלה, ובהמשך הם "מתאפסים", ואז רואים טוב. בזמן האחרון (או בעצם - כבר חודשיים?!) התחיל לי קטע חדש שקשור לזה - טשטושים ספורדיים בחק משדה הראיה, שבהמשך התפתחו לטשטוש בהיקף וחדות במרכז שדה הראייה. בהתחלה זה היה מלווה גם בלחץ על העין (מש כאבים בכל הארובה) וכאלה. בהתחלה הנחתי שזה קטע חדש של הפיברו', והתעלמתי. כשזה נמשך כעשרה ימים בלי שינוי, פרט להחמרה בזמן מאמץ פיזי (בד"כ דברים שקשורים לפיברו' נעלמים אצלי בתוך כמה שעות / נודדים למקום אחר). ניסיתי להיזכר גם בכל התלונות ששמעתי מחולי פיברו', והגעתי למסקנה שבכזה עוד לא נתקלתי.. בקיצור, אחרי התלבטות החלטתי לקבוע תור לרופאה שלי, שבד"כ טוענת שאם יש פיברו' מאובחנת, אז לא צריך לעשות יותר מדי בדיקות, בעיקר לא לדברים שנראים קשורים. הפעם היא היתה חד משמעית, שאני צריכה לפנות לרופאת עיניים בהקדם
(אך לא בדחיפות = היא נתנה לי שבוע). ביציאה היא בקשה שאעדכן אותה מה קורה. עד שהגעתי לרופאה (כבר יותר משבועיים מתחילת הענין) הלחץ על העין פחת, אם כי הטשטוש עדיין לא לגמרי עבר. היא די התעללה בי, פעם ראשונה שהרחיבו לי אישונים (וכבר הייתי אצל רופאי עיניים בעבר, והם לא חשו צורך..). מה שהיה מתיש, לא נוח ובעיקר - הגדיל מאוד את הרגישות שלי לאור ולסינוור (וזה היה בצהרי היום). מה שמוזר זה שלא הרבה זמן אח"כ יכולתי לשוב לקרוא ספר בצורה סבירה, אך במראה ראיתי שהאישונים עדיין מורחבים, והרגישות לאור נשארה. חוץ מזה היא שמה לי בערך כל סוג טיפות שיש לה, והסתכלה לי אלף פעם לעין, עם כל מיני סוגי פנסים ועניינים. בסוף היא הודיעה (כמובן) שהכל תקין... אבל ליתר בטחון היא רוצה שאלך לבדיקת שדה ראיה. בימים שאח"כ לא יצא לי להתקשר לקבוע תור, ובינתיים, הפלא ופלא - הטשטוש חלף עבר לו! בשלב הזה הגעתי למסקנה החד-משמעית, שאכן כל מה שיש לי זה פיברו', ולא קבעתי את התור כלל. זמן מה אח"כ הגעתי שוב לרופאה שלי בעניין אחר, ועדכנתי אותה שהכל היה תקין, ובינתיים הכאב פחת. היא שמחה לשמוע.. אבל - הודיעה לי חגיגית שאת הבדיקה אני עושה! בלית ברירה קבעתי תור לבדיקה. לקח בערך חודש. הבדיקה עצמה (למי שלא התנסה) היא סיוט ארוך מעייף וכואב. כל פעם מכבים לך עין אחת, ועם השניה צריך להסתכל על חרוט לבן, שבקצהו המחוד, מולך, יש נורה. המטרה היא לא להתיק את המבט מהנורה, כשברחבי החרוט מסביב נדלקים אורות לבנים בעוצמות משתנות. כשמזהים נורה כזאת, צריך ללחוץ על הכפתור. מותר למצמץ כמה שרואים. מכיוון שההודעה ארוכה גם כה לא ארחיב עוד. ההיי-לייטס
הם: עד סוף הבדיקה, הנורית הראשונה הכפילה את עצמה כמה פעמים (בד"כ התפצלה ל-4), והייתי צריכה לעצום עינים כל פעם ליותר זמן כדי לאחד אותה בחזרה, וכן באיזה שהוא שלב הפסקתי לדעת אם אני באמת רואה אורות, או שאני רק מדמיינת אותם / רואה סינוורים והשתקפויות. היה נהדר! ביציאה מהבדיקה הבטיחו לי תשובה בדואר תוך שבוע. רופאת העיניים בקשה שאחזור אליה אחרי חודש, אבל עם תשובות הבדיקה ביד. בינתיים עברו כבר שבועיים, התשובות עדין לא אצלי, וכבר 3 פעמים דחיתי את התור לרופאה. לא יודעת למה, אני בכל זאת מאמינה שהן תקינות. ומרוב התלהבות כמעט שכחתי לספר, אבל זה משהו שכבר נידון באריכות באחד הפורומים לאורך השנים, על העיניים היבשות והשורפות, בעיקר אחרי עבודה מושכת על המחשב, אבל גם כתוצאה מעייפות ועוד. שתהיה לנו שנה טובה ובריאה, וגמר חתימה טובה, ימית. אפילוג קטן - בחג יצאר לי לדבר עם מכר סטודנט לרפואה, והסביר לי שלא פחות ולא יותר, אני מתארת תיאור קלאסי של
גלאוקומה
(טשטוש בהיקף וחדות במרכז). נדמה לי שזו הפעם הראשונה בחיים שלי שאני מתארת משהו בצורתו הקלאסית (תמיד התלונות שלי הן ליד), אבל למה דווקא משהו שאופייני לבוגרים ממני ב-30 שנה בערך? לא יכולתי למצוא משהו של צעירים (אני בת 27)
יום טוב, אשתדל לעדכן בהמשך.
