שאלה

[הנותח]

שאלה

הילדה שלי בת 3 הולדת זו שנה לגן (השנה זה עירוני בשנה ראשונה היה פרטי). בשנה ראשונה בגן הפרטי הייתי משאירה אותה כל יום עד 13:00 ופעמיים בשבוע 16:00 והייתה ישנה שם. היה בסדר גמור בסה"כ. השנה החלטתי להשאיר אותה פעמיים בשבוע בצהרון והיא לוקחת את זה מאוד קשה רק בגלל הצהרון היא שונאת ללכת לגן. הצהרון לא מתקיים בגן עצמו, אלא מישהי באה ואוספת את כל הילדים שהולכים לצהרון שנמצא בניין ליד. לא כל הילדים הולכים לצהרון (שליש מהילדים הולכים). מה עליי לעשות על מנת שלא תעשה לי סצנות בכי כל בוקר ?

 

[הנותח]

הודלת זו שנה = הולכת זו שנה שנייה

 

[ליליה והגמדים]

אפשר להמשיך את הסידור הקודם

(לא כ"כ הבנתי - מה ההבדל?) ואפשר אולי למצוא צהרון אחר. או לתת לה חיזוקים ועידוד ולנסות לברר איתה מה בדיוק מציק לה בצהרון.

 

[הנותח]

ההבדל הוא

שזה גן אחר. בגן הקודם שהיה גן פרטי יכלה לישון שם כי כל הילדים הלכו לישון. ובצהרון השנה, אין אפשרות לישון וזה גם לא באותו מקום כפי שהסברתי. מה שמציק לה כנראה כי עוד ילדים בוכים , ו2/3 מהילדים אמא באה לקחת אותם, והיא בשליש הזה של הילדים שבוכים. חשבתי שיהיה לה פשוט יותר היות וזה פעמיים בשבוע....

 

[לאה_מ]

וכדאי גם לברר היטב לגבי איכות

הצהרון. אני בכלל לא אוהבת צהרונים שלא נמצאים בגן, כי ההסעות לצהרונים הן בדרך כלל קטסטרופה בטיחותית. הרבה צהרונים מעסיקים כח אדם לא מקצועי וזול - לפעמים זה אנשים נחמדים שעושים יופי של דברים עם הילדים, ולפעמים לא. צריך לבדוק ולברר היטב. ואני גם יכולה להבין ילדה שרוצה ללכת הביתה בצהרים, בעיקר אם רוב הילדים הולכים הביתה. אז אם יש אפשרות, אני הייתי לוקחת אותה בצהריים מתי שאני יכולה.

 

[ליליה והגמדים]

אני מסכימה לחלוטין

לכן בחרתי בזמנו (דיברנו על אילוצים? תקופה בה נזקקתי לסידור מארבע עד שש) בסייעת מהגן שנתתי לה כסא בטיחות רזרווי שהיה לי, והוא נסע אליה הביתה לשעתיים.

 

[דסי אשר]

אחד הדברים שלא עושים לי טוב, זה

הסידור של צהרון מחוץ לגן. ואכן, קשה לילדה להיות גם עייפה ועוד להתמודד עם מקום לא מוכר, ורק פעמיים בשבוע. יש לה בעיה נוספת של הסתגלות, כמו לקבוצה שאתה, מעבר להסתגלות לגן. כאן אצלכם המקרה עוד פשוט- זה בגן סמוך. בגנים רבים- ישנה הסעה של ילדים עייפים לצהרון בגן אחר. אותי זה מפחיד, אבל גם מעורר שאלות של קושי רגשי. ובעיה נוספת שמטרידה אותי היא נושא חוסר האפשרות לישון ברוב הצהרונים הציבוריים. ישנם ילדים רבים בגיל 3 שעדיין זקוקים לשינה, ולא כולם מסוגלים להמשיך ולשחק, רק אם יעסיקו אותם. בוגרת שלי, הלכה בגיל שלוש לטרום טרום חובה. חזרה ב 4 אחרי הצהריים, זומבי, ונרדמה בשעה 5 אחרי הצהריים, עד למחרת. עם הזמן התרגלה. העובדה שאין אופציה לשינה, כמו בגנים הפרטיים, גורמת להרבה הורים להשאיר את ילדיהם בגיל 3 בגן פרטי. דסי

 

[אפרתש]

לא הבנתי - היא חייבת ללכת לצהרון?

גם אצלנו ילדי הצהרון נלקחים לצהרון בגן אחר, וזה נראה לי סידור מאד לא מוצלח. לדעתי ילדים בני שלוש (רובם, אם לא כולם) עדיין צריכים את שנת הצהריים). אז מה לעשות? אם אין הכרח שתלך לצהרון - שלא תלך. אם זה משום שאין מי שיהיה איתה בבית, אולי תמצאי איזו תיכוניסטית נחמדה שיכולה לקחת אותה ולשמור עליה כמה שעות? או שכנה סימפטית שתשמח להשלמת הכנסה קטנה? אם יש הכרח - לפחות בימים שאין צהרון תגידי לה שאין צהרון, וככה היא לא תבכה כל השבוע, אלא רק יומיים בשבוע.

 

[אמא של יובל ה]

נשמע שממש קשה לילדה

האם יש לך אפשרות למצוא סידור אחר לאותן פעמיים בשבוע? מענין מה יקרה משנת הלימודים הבאה בגנים? אני אישית לא רואה את יובל סוחבת כל היום בגן בלי ארוחת צהריים ושנת צהריים. נשמע ממש בלתי אפשרי לקטנים האלו. אני גם לא בדיוק מבינה איך בכיתה א' יחזיקו מעמד כל כך הרבה שעות.

 

[הנותח]

תשובות

היא בצהרון משום שאני עובדת פעמיים בשבוע בשעות האלה. ארוחת צהריים חמה מקבלים בצהרון. באמת קשה לה בלי שנת צהריים, אבל גם בבית לפעמים היא מושכת עד הערב. והרבה יותר פשוט היה לי לשלוח אותה לצהרון, ככה היא בשהגחת העירייה ואנשי חינוך שלה, מאשר איזו תכוניסטית או שכנה (שאגב אין לי....) שאין לי מושג מה הם יעשו עם הילדה ועם הבית שלי......

 

[אפרתש]

אלה לא "אנשי חינוך"

אלה שמפעילים את הצהרונים. מקווה שאצלכם המצב טוב יותר, אבל באזור שלנו חלק מהצהרונים ממש על הפנים. תנסי לברר קצת בסביבה אולי יש מישהי אמינה ונחמדה. בינתיים - תסבירי לילדה כמה שאפשר. אולי אם היא תיקח איזו בובה אהובה עליה זה יעזור לה? לא ירשו לה להתכרבל קצת עם הבובה?

 

[ב נ ה]

מניסיון שלי לבני השלוש

קשה מאד מאד עם מעברים (לרובם אומנם רק לתקופה של עד אחרי החגים,אך לחלקם גם מעבר לכך)גם כשהצהרון מתקיים בגן הסמוך,מבכינתם זה שוב לעזוב סביבה מוכרת ובטוחה ולעבור למקום חדש עם צוות והרכב ילדים שונה,לי זכור המעבר כמשהו טראומטי קורע לבבות:מצעד של פעוטים בוכים,שנמשך כשבועיים שלושה,אך למרבה המזל חולף.לרוב בצהרונים הללו של גני העיריה לא יוצרים תנאים לשינה,ויותר מיכך אחרי האוכל עוד מתקיימים חוגים והפעלות,כך נוצר מצב שיהילדים הצעיריםשהיו מורגלים מהמעון ומהגן הפרטי לישון אחרי האוכל צריכים להסתגל לסדר יום חדש...אבל אצלינו בצהרון היו מזרנים ומי שרצה יכול נוח,אולי תבקשי שם שיאפשר לה לנוח,אולי זה יעזור.

 

[irisgh]

לגבי שינה: אם המפעילים גמישים:

בצהרון שלנו, ההורים פנו למפעילות הצהרון, וביקשו שיעשו פינה לשינה. מפעילות הצהרון (שאצלנו דווקא על הכיפק) אמרו שאין בעיה, והן שמות כמה מזרונים בפינה, במקום שהופך להיות איזור קצת יותר שקט. ילד שרוצה יכול לנוח שם. מפתיע, אבל בתוך כל ההמולה, בכל זאת אלו שממש זקוקים לזה, נרדמים וממש ישנים. אפשר גם רק לנוח 20 דקות, ואח"כ לקום ולהצטרף לפעילות. מה שיפה זה שיתר הילדים למדו שלא להפריע להם, ואתמול יניבי אמר לי באוטו, כשהקטן נרדם: 'אל תדברו, זה מעיר אותו'.