סוגיית הנסיון לעניין אימוני איאידו
יורם, זאב ומי שקרא את דברי ואולי לא הבין בדיוק: בהפנייה שלי לאותו אדם שחיפש אומנות חרב, ציינתי שאיאידו לא מתאים למתחילים, והמלצתי על קנדו. אמנם אין ספק שמי שהתחיל עם קנדו יהיה לו בסיס מתאים יותר לאיאידו, אבל לא לזה התכוונתי. ב"נסיון" לא התכוונתי לקנדו בהכרח, לכן כל הדוגמאות לתלמידים ומורים של איאידו ללא נסיון בקנדו (שאכן קיימות, והרבה) אינן סותרות. ב"נסיון" התכוונתי לנסיון כלשהו באומנות לחימה. אף אחד מאיתנו, בארץ, אינו "סנסיי" לאיאידו, במובן של סמכות שדעתה היא על תקן קביעה. כל אחד מעביר את הידע שלו כפי שלמד אותו, וכפי הבנתו, וזכאי להבנות משלו. לדעתי האישית, וזאת דווקא משום ש"התחנכתי" ביפן (לפחות בתחילת דרכי), איאידו דורש - דווקא בגלל כל הפרטים הקטנים, דווקא בגלל ההתקדמות האיטית, ומעל לכל - דווקא משום שזו אומנות לחימה מנטאלית יותר מאשר פרקטית - נסיון מוקדם. אני לא מאמין (ושוב, זו דעתי האישית) שאדם ללא שום נסיון בא"ל יכול להבין מושגים כמו ma-ai או תזמון מול יריב באיאידו, וזאת משום שאין מולו יריב. בעיני זה משול לקורס לאימהות צעירות על תקשורת עם ילדים, שאינו מתאים לבנות 16, שאין להן הכלים המנטליים והנסיון הרלוונטי להבין את משמעות הדברים. כך, בהקבלה, למי שחסר נסיון כלשהו, אין (ואני בספק אם תהיה) היכולת להבין את משמעות התנועה, הכוונה (intent), התזמון, Zanshin. נכון, אפשר ללמוד טכנית, ואפילו לעשות איאידו יפה, אבל... באופן אישי, לא נתקלתי ביפן ביפנים שעשו רק איאידו - אולי גם Jodo, אייקידו, קובודו, אפילו סומו... ההתפתחות המנטלית הכרוכה קשר אמיץ עם עקרונות האיאידו מצריכה בסיס, וזו גם הסיבה שביפן לא תראו צעירים יותר מ-15 או 16 שעושים איאידו. יש לי 2 חניכים צעירים בקבוצת הקנדו שרוצים להתחיל איאידו, ואני סרבתי בשלב זה. זו תחושתי כמדריך, אני לא כופה אותה על אף מדריך, תלמיד או אדם אחר, וכמו תמיד - אני מאחל לכולם, מראשון המתחילים ועד הוותיק שבמורים, רק אושר, הרמוניה ואחדות על הלהב. איל.
תודה למי שיענה