שאלה
בני בן ה-11 אובחן לפני 4 שנים כסובל מעט מהתסמונת ע"י פרופסור קורצין, שאמר לנו שהוא לא יתן לילד טיפול, אולי לנו ההורים אבל לא לילד. הוא המליץ להעביר את הילד לכיתה קטנה יותר וזהו. אכן העברנו אותו לכיתה קטנה (11 ילדים)והחיים ממשיכים ללא טיפולים. הילד גם אובחן כהיפר אקטיבי. טיקים זה דבר משפחתי גם מהצד שלי וגם מהצד של משפחת בעלי, וההיפר אקטיביות באה מהצד של המשפחה שלי, כל אחי כאלה. לעיתים הילד נפגע מכך שילדים צוחקים עליו כשלמשל משפשף את העינים חזק וגורם לאודם חזק. יש לו עויתות בפנים, כיווצים בבטן, שריקות, ועוד. נראה לי שחלק מהתפרצויות הזעם שלו קשורות למצבו. לפעמים מתעצבן ומרביץ בלי פורפורציה לארוע. יתכן שיש קשר לתסמונת? יש דרך איך לא להגיע למצבים האלה? אולי צריך לאבחן אותו שוב? הוא גדל, ויותר חשוב לו התגובות של הסביבה אליו. טיפול תרופתי יכול לטפל בבעיה ככה שלא יהיו יותר טיקים? יש טיפול שאפשר לקחת כמו אקמול, רק כשהמצב חמור מאוד?.
בני בן ה-11 אובחן לפני 4 שנים כסובל מעט מהתסמונת ע"י פרופסור קורצין, שאמר לנו שהוא לא יתן לילד טיפול, אולי לנו ההורים אבל לא לילד. הוא המליץ להעביר את הילד לכיתה קטנה יותר וזהו. אכן העברנו אותו לכיתה קטנה (11 ילדים)והחיים ממשיכים ללא טיפולים. הילד גם אובחן כהיפר אקטיבי. טיקים זה דבר משפחתי גם מהצד שלי וגם מהצד של משפחת בעלי, וההיפר אקטיביות באה מהצד של המשפחה שלי, כל אחי כאלה. לעיתים הילד נפגע מכך שילדים צוחקים עליו כשלמשל משפשף את העינים חזק וגורם לאודם חזק. יש לו עויתות בפנים, כיווצים בבטן, שריקות, ועוד. נראה לי שחלק מהתפרצויות הזעם שלו קשורות למצבו. לפעמים מתעצבן ומרביץ בלי פורפורציה לארוע. יתכן שיש קשר לתסמונת? יש דרך איך לא להגיע למצבים האלה? אולי צריך לאבחן אותו שוב? הוא גדל, ויותר חשוב לו התגובות של הסביבה אליו. טיפול תרופתי יכול לטפל בבעיה ככה שלא יהיו יותר טיקים? יש טיפול שאפשר לקחת כמו אקמול, רק כשהמצב חמור מאוד?.