לא, זה עדיין לא חמור.
תראה, ההבדל בינינו הוא פשוט מאוד. אתה טוען שספר בסיסי כמו "++C כשפת אם" (או כל ספר בסיסי אחר) אמור ללמד, ליידע ולחנך את הקורא כיצד להיות תוכניתן מושלם. אני, מהצד השני, יודע כמה עובדות: 1. אף אחד לא נעשה לתוכניתן מושלם אחרי שקרא ספר אחד. גם לא את הספר של K&R, או של ברוס אקל, או של סטראוסטרופ. 2. אי אפשר להיות תוכניתן מושלם. 3. יש להתמיד בחינוך ובלימוד עצמי, ללמוד מטעויות של עצמך ושל אחרים, ולהשתפר באופן מתמיד. אם תניח לפניי שני ספרים, אחד מדויק להפליא ובקי בכל רזי הסטנדרט, אבל קשה לקריאה, ומצד שני תביא ספר שמזייף כל כמה דפים ומלמד כמה דברים בצורה עקומה, אבל מדובר בספר זורם וקל להבנה ולקריאה - אני אבחר בספר השני, ואלווה אותו בספרות נוספת, בחניכה אישית, וכו'. אף אחד לא לומד בבועה, לבד לגמרי, בלי עזרה מבחוץ. ואת אחיין שלי לימדתי מההתחלה עם int main, אבל תאמין לי שלא היה קורה כלום אם הוא היה לומד void main כמו שדוד שלו למד בהתחלה, ואז היה לומד יום אחד שהסטנדרט שונה מעט. תאמין לי, לא היה נורא קשה לעשות את ה-switch. גם פרדיגמות זה ככה. יום בהיר אחד למדתי design patterns, שלא ידעתי עליהם כלום קודם (ולמרות זאת הצלחתי לעשות הרבה, הפלא ופלא). יום בהיר אחר למדתי policy-based design, וכו'. להיות תוכניתן אין פירושו לשבת שבועיים, לקרוא ספר אחד מדהים, ולהתחיל לתקתק. מדובר בעבודה קשה, ממושכת, מפרכת, שדורשת עצבים של ברזל ויכולת התמדה - אז לא. ממש לא אכפת לי שיש דוגמה אחת (או 20) שגויה בספר טוב. שוב, אני לא מתייחס ספציפית לספר של גרבר כי איני יודע אם הוא ספר מוצלח. כל זה מעבר לכך שעל DESIGN אפשר להתווכח. לא מדובר פה במשהו STRICT, אלא בסוגיה שתלויה בהרבה דברים.