תשובה יותר ארוכה
יש הרבה סוגים של ניסויים בבעלי-חיים, ולא ניתן לתת חלופה אולטימטיבית לכולם. אני אנסה לסקור כמה מהם ולהגיד מה לדעתי יש לעשות בקשר לכל אחד מהם. ניסויים בבעלי-חיים נעשים לפעמים
סתם. בגלל שניסויים כאלה נערכים כבר כמאתיים שנה, תקפותם המדעית מושרשת בתודעת הציבור כמתודה שאין עליה עוררין, ויש מי שמנצל את זה למטרות שאינן מדעיות. למשל
הניסוי הזה - זה לא מדע, אלא ריטואל פרימיטיבי שמטרתו להביע כבוד לאורח שבא לבקר, בדומה לדרך שבה אנשים מסוימים שוחטים בחגיגיות בעלי-חיים לכבוד אירועים מיוחדים או מנפנפים תרנגול ביום כיפור כדי לכפר על כל חטאיהם. במהלך הניסויים בקוף מאליש ובחבריו, התבטאה חוקרת בגילוי לב (בלי שידעה שמקליטים אותה) ואמרה שתוכנת איסוף הנתונים ממוחות הקופים לא עובדת כמו שצריך, אז במשך שנתיים "עשינו כל מיני שטויות... רק בשביל לעשות משהו". אם אדם בחלוק לבן לוקח בכל בוקר את הקוף למעבדה סגורה ויוקרתית, נוצר הרושם שבקוף הזה נעשים במהלך היום מעשים מאד מדעיים וחשובים. עוד סיבה בלתי מדעית לעריכת ניסויים בבעלי-חיים היא שהם מספקים הגנה משפטית - אם התרופה החדשה תהרוג בני-אדם, אפשר יהיה להראות בבית-המשפט שבבעלי-חיים מסוימים היא נמצאה בטוחה לחלוטין. לניסויים כאלה לא צריך למצוא חלופות. צריך פשוט להפסיק לעשות אותם.
מבדקי רעילות של רכיבים במוצרי קוסמטיקה, מזון ותרופות, ניתן לבצע בערכות שעשויות מרקמות אנושיות ומתרביות תאים אנושיים. לא מדובר במבדק בודד - כל חומר צריך להיבדק ברקמות של איברים כגון לבלב, כבד, עור וכו', כדי לבדוק את השפעת החומר על אותו איבר. במחקר השוואתי מקיף שנערך בשיתוף 96 מעבדות ברחבי העולם (המאמר המלא מצורף בקישור למטה),
הוכח שיעילות סוללת מבדקים כאלה עולה על זו של מבדקי הרעילות שמתבצעים באמצעות הלעטת בעלי-חיים בחומרים שונים. כדי לבדוק את השפעת החומר ברמה המולקולרית, פותחו גם טכניקות של סימולציה ממוחשבת המסוגלות לחזות את ההשפעה שתהיה לאותו חומר על חלקים שונים בגוף, את הזמן שיקח לו להתפרק בגוף, וכו'. בשלבים מאוחרים יותר, כשהחומר נראה כבלתי רעיל באמצעות מבדקי המבחנה, יש לתת אותו למתנדבים אנושיים בכמויות קטנות ובזהירות רבה, כך שאם בכל זאת יש לחומר הזה השפעה שלילית, ניתן יהיה לזהות אותה לפני שייגרם נזק. הסתמכות על בעלי-חיים אחרים במבדקי רעילות היא בעייתית ומסוכנת: שיעור התרופות שעוברות בהצלחה מבדקים בבעלי-חיים וזוכות להימכר לבני-אדם הוא מלכתחילה נמוך מאד - פחות מ-5% אם אינני טועה - ואחת לכמה שבועות אנו מתבשרים על תרופה שהורדה מהמדפים עקב תופעות לוואי חמורות שלא נצפו בה קודם לכן.
ניסויים בפסיכולוגיה ניתן וצריך לבצע בבני-אדם. מחקרים שלוקחים חתולים, למשל, תופרים להם את העיניים ביום לידתם, וצופים כיצד הם גדלים בלי לראות, הם חסרי-ערך כבסיס להבנת התנהגותם של עיוורים. כך גם לגבי כל המחקרים המפורסמים של ניתוק גורי קופים מאימותיהם - לא צריך להתעלל בבעלי-חיים כדי "להוכיח מדעית" שתינוק זקוק לאימא שלו. זה אכזרי ומיותר. הפסיכולוגיה האנושית היא ייחודית לבני-אדם, ואין טעם לחקור אותה בבע"ח אחרים. עובדים סוציאליים ופסיכולוגים העידו פעמים רבות שבעבודתם הם אינם עושים שימוש בממצאי ניסויים בבעלי-חיים. מחקרים שלא נעשו בבני-אדם פשוט לא נראים להם רלוונטיים. כך גם לגבי
מחקרי מוח התנהגותיים שבודקים למשל איך קופים זוכרים צבעים וצורות. הפערים ביכולות הקוגנטיביות בין בני-אדם לבין הקופים הם כה גדולים, עד שידע מקופים לא יכול לשמש בסיס להבנת המוח האנושי, ולא משנה כמה מאמרים עוד יפרסמו על זה בנייצ'ר ובסיינס. זו תעשייה שמזינה את עצמה בשיטתיות (בסוף כל מאמר כזה ניתן למצוא המלצות על ניסויים נוספים שצריך לבצע), בלי שתהיה בכך תועלת למישהו פרט לעוסקים במלאכה. גם
בדיקות יעילות של תרופות צריך לבצע בבני-אדם. רוב המחלות שעדיין חוקרים הן מחלות אנושיות במהותן (איידס, פרקינסון, אלצהיימר, סרטן וכו'), ובעלי-חיים אחרים אינם מסוגלים לחלות בהן בטבע. בעל-החיים שבמעבדה הוא מעין סימולטור של המחלה, אבל הוא סימולטור גרוע משום שאין לחוקרים יכולת לבודד את המשתנים המבדילים בינו לבין אדם החולה במחלה האמיתית כדי לקבוע מה מהם רלוונטי להשפעת התרופה החדשה לטובה או לרעה על בעל-החיים. ניסויי תרופות מתבצעים כיום גם בבני-אדם (מבדקים קליניים), אבל רק לאחר סדרה ארוכה של בדיקות בבעלי-חיים שבמהלכן לפעמים מחליטים שהתרופה לא יעילה, וזורקים אותה לפח כי היא לא הצליחה לרפא את בעלי-החיים מהמחלות שנגרמו להם באופן מלאכותי במעבדה.
ניסויים צבאיים שבמהלכם מכניסים בעלי-חיים לחדרים סגורים ומפוצצים אותם, כדי ללמוד על השפעת חומר נפץ חדש על יצורים חיים, אפשר בקלות לבצע בלי שום יצור חי בחדר. אם המטרה היא רק לראות לאיזה כיוון הדם ישפריץ, אפשר להסתפק באבטיח. הבעיה היא שאנשים מסוימים מייחסים ערך כמעט מיסטי להתעסקות עם דם אמיתי, כביכול כגורם מחשל והכרחי בהכשרתו של החייל (ובמקומות אחרים, גם של הסטודנט). דוגמאות לכך ניתן למצוא בדברי פרופ' אבי ריבקינד לגבי תרגולי ATLS בכלבים, על כך שאין ולא יהיה תחליף ל"תחושת הדם החם המשפריץ מן הגוף החי". לגבי ניסויי הצבא בחומרי לחימה חדישים (כימיים וביולוגיים), ההכרעה היא בעיקר מוסרית. לא ניתן לעשות אותם בבני-אדם, כי זה עלול להרוג אותם, ואם המטרה היא ללמוד על תהליך הגסיסה, קשה מאד לעשות זאת ללא יצורים חיים כלשהם. השאלה החשובה יותר בעיני היא האם צריך לערוך ניסויים כאלה בכלל, או שמדובר בדבר מיותר מעצם הגדרתו. האם אין בעולם מספיק נשק להשמדה המונית, שצריך להמציא סוגים חדשים שלו? ל
ניסויים בהוראת מדעי-החיים יש כיום חלופות ספציפיות. לכל נושא יש אמצעי לימוד שמשיגים את מטרת השיעור בלי לפגוע בבעלי-חיים. חלופות אלה כוללות סרטי וידאו ו-DVD אינטראקטיביים, בובות סימולציה משוכללות, תוכנות מחשב ועוד. הניסויים שהוזכרו עד כה מהווים אחוז קטן יחסית מכלל הניסויים שנערכים בבעלי-חיים. מרב הניסויים הם לא קוסמטיקה, לא תרופות, לא פסיכולוגיה, לא הוראה ולא צבא, אלא הם
מחקר ביולוגי בסיסי. עבורם קשה לדבר על חלופות, כי החוקר מגדיר לעצמו את מטרות הניסוי כפי ראות עיניו ובלי שיהיו לו יומרות יישומיות כלשהן. למשל, מחקר שמוגדר כ"איך מגיבים כלבים בתנאי מאמץ לטמפרטורות הולכות ועולות" לא ניתן לבצע באמצעות חלופות, כי הכלבים הם חלק ממטרת הניסוי. רק באמצעות כלבים אפשר לדעת מה קורה לכלבים בתנאים האלה. במקום לחפש פתרונות רק כדי לשמוע כל פעם מהחוקרים ש"זה לא אותו דבר" וש"לניסוי הזה אין חלופות", צריך להודיע לחוקר המתעקש להתעלל בכלבים שעם כל הכבוד לרצונו העז לקדם את המדע, הוא מתבקש לחפש לעצמו דרכים חלופיות לעשות זאת בלי לפגוע ביצורים חיים שחייהם חשובים עבורם ממש כמו שחייו חשובים עבורו. למרות כל הנאמר לעיל, אין לי ספק שניסויים בבעלי-חיים מביאים תועלת. הם מועילים לחוקרים ולחברות התרופות, מועילים לתעשייה שמוכרת בעלי-חיים וכלובים ועושה ניסויים בתשלום, מועילים לקידום המדע (בהגדרה, כל ידע חדש מקדם את המדע), ולפעמים הם אפילו מסייעים בפיתוח מוצר או תרופה חדשה. אני לא יודע אם התועלת גדולה מהנזק שניסויים אלה גורמים לבני-אדם, אבל אני יודע שכל שימוש בבעל-חיים כאילו הוא מכשיר, הוא בלתי מוסרי. לכן, גם אם יש בהם תועלת כלשהי לחוקר או למישהו אחר, עדיין לא ניתן להצדיק מוסרית את השימוש בבעלי-חיים לצרכי מחקר, וזאת תוך שימוש באותם נימוקים שבגינם אין הצדקה מוסרית לביצוע ניסויים בבני-אדם בניגוד לרצונם.
