שאלה
- פותח הנושא Deosette
- פורסם בתאריך
אני שואלת כי
זה נשמע ממש טיפשי אבל הסיפור שלי הוא כזה... אני כותבת מגיל ממש צעיר בעיקר סיפורים אירוטיים עוד כשהייתי מתבגרת מטופשת חרמנית ובתולה. הייתי אאוטסיידרית בבית הספר והוצאתי את תסכוליי בכתיבה. היה ילד אחד שבכיתה ח' התאהבתי בו נואשות. זה היה סוד כזה עד שכולם גילו וצחקו עליי... הוא היה "מלך הכיתה" יפה כזה... סבלתי הרבה מאי מימוש אהבתי החד צדדית. הוא היה כמו "נסיך" כזה והקדשתי לו פנטזיות יפהפיות ומדהימות בסיפוריי עד ששמתי לב שמגירת הסיפורים הלכה וגדלה. עברו שנים, היו לי בני זוג. בינתיים הוא היה מעיין ידיד, בערך של היי וביי. כל הזמן הוא ישב בשולחן לידי בכיתה מכיתה ט' עד סיום התיכון. בכיתה י''א שוב נדלקתי עליו. הוא היה מהמם מהנקודה שבו ישבתי, איך שהשמש הבהיקה מהצד שלו ושפתיו בשרניות וחושניות כאלה. כשהוא היה מחייך נחשפו מעיין ניבים קטנים וחמודים כאלה. בגללו לא התרכזתי בשיעורים, נאבקתי קשות ברצון שלי לאנוס אותו על שולחן הכיתה תחת מטר גשמים... כל הזמן ייתי מפילה עפרונות כדי לתת תירוץ להחטיף מבט בצווארו ולדמיין איך אני מעבירה את לשוני על עורו השזוף והחלק... ואז הוא היה פותח את הפה ומדבר... ררר... הייתה נהרסת לי הפנטזיה. גמרתי בליבי שבסוף התיכון, אסגור איתו מעגל. אנשק אותו או אשכב איתו ואז אגשים את הפנטזיה. ואז הגיע התיכון לסיומו. אך זה לא היה רלוונטי כי היה לי חבר שאהבתי מאוד ועד היום אוהבת. חשבתי לפחות לספר לו על כך ולשאול מה הוא חשב עליי... אך כל פעם שהתייצבתי מולו, גימגמתי והשתתקתי. כך חלפו להם שנתיים מאז התיכון שבהן הייתי עם החבר שלי. מעולם לא רציתי אף אחד חוץ מהחבר אך החלומות על אובססית הנעורים שלי שבו והטרידו כאילו אומרים את חייבת לסגור עמו מעגל. עכשיו נפרדתי מהחבר שלי, אני חופשייה ויש לי הרגשה שאצליח לפתות אותו. הבעיה הראשונה היא שהוא הבחור היחיד בעולם שבכל פעם שאני מדברת איתו אני מתנהגת כמו אותה הילדה החנונית והמפגרת מכיתה ח' ומגמגמת, אין אין לי אומץ! הבעיה השנייה היא שאנחנו לא בקשר שנתיים איך פתאום אשיג אותו סתם ככה ואולי יש לו חברה? אילו בעיות הכי קטנות. הבעיה השלישית והכי גדולה ובה אני מבקשת את יעוצכם היא עניין הפנטזיה. ברגע שאממש אותה, לא תהיה יותר המוזה. ההשראה הקסומה הזו שליוותה את כל תקופת התבגרותי ומילאה אותי בסיפורים ותסריטים, כל זה עלול להיעלם. החלום יהפך למציאות בשר ודם ואז מה יהיה... אוותר בלי חומר לסרטים שלי! מה אתם חושבים... זאת דילמה שמציקה לי מאוד כבר הרבה זמן- להגשים פנטזיה ולסגור מעגל או לשמר את הפנטזיה ולטפח את המוזה?
זה נשמע ממש טיפשי אבל הסיפור שלי הוא כזה... אני כותבת מגיל ממש צעיר בעיקר סיפורים אירוטיים עוד כשהייתי מתבגרת מטופשת חרמנית ובתולה. הייתי אאוטסיידרית בבית הספר והוצאתי את תסכוליי בכתיבה. היה ילד אחד שבכיתה ח' התאהבתי בו נואשות. זה היה סוד כזה עד שכולם גילו וצחקו עליי... הוא היה "מלך הכיתה" יפה כזה... סבלתי הרבה מאי מימוש אהבתי החד צדדית. הוא היה כמו "נסיך" כזה והקדשתי לו פנטזיות יפהפיות ומדהימות בסיפוריי עד ששמתי לב שמגירת הסיפורים הלכה וגדלה. עברו שנים, היו לי בני זוג. בינתיים הוא היה מעיין ידיד, בערך של היי וביי. כל הזמן הוא ישב בשולחן לידי בכיתה מכיתה ט' עד סיום התיכון. בכיתה י''א שוב נדלקתי עליו. הוא היה מהמם מהנקודה שבו ישבתי, איך שהשמש הבהיקה מהצד שלו ושפתיו בשרניות וחושניות כאלה. כשהוא היה מחייך נחשפו מעיין ניבים קטנים וחמודים כאלה. בגללו לא התרכזתי בשיעורים, נאבקתי קשות ברצון שלי לאנוס אותו על שולחן הכיתה תחת מטר גשמים... כל הזמן ייתי מפילה עפרונות כדי לתת תירוץ להחטיף מבט בצווארו ולדמיין איך אני מעבירה את לשוני על עורו השזוף והחלק... ואז הוא היה פותח את הפה ומדבר... ררר... הייתה נהרסת לי הפנטזיה. גמרתי בליבי שבסוף התיכון, אסגור איתו מעגל. אנשק אותו או אשכב איתו ואז אגשים את הפנטזיה. ואז הגיע התיכון לסיומו. אך זה לא היה רלוונטי כי היה לי חבר שאהבתי מאוד ועד היום אוהבת. חשבתי לפחות לספר לו על כך ולשאול מה הוא חשב עליי... אך כל פעם שהתייצבתי מולו, גימגמתי והשתתקתי. כך חלפו להם שנתיים מאז התיכון שבהן הייתי עם החבר שלי. מעולם לא רציתי אף אחד חוץ מהחבר אך החלומות על אובססית הנעורים שלי שבו והטרידו כאילו אומרים את חייבת לסגור עמו מעגל. עכשיו נפרדתי מהחבר שלי, אני חופשייה ויש לי הרגשה שאצליח לפתות אותו. הבעיה הראשונה היא שהוא הבחור היחיד בעולם שבכל פעם שאני מדברת איתו אני מתנהגת כמו אותה הילדה החנונית והמפגרת מכיתה ח' ומגמגמת, אין אין לי אומץ! הבעיה השנייה היא שאנחנו לא בקשר שנתיים איך פתאום אשיג אותו סתם ככה ואולי יש לו חברה? אילו בעיות הכי קטנות. הבעיה השלישית והכי גדולה ובה אני מבקשת את יעוצכם היא עניין הפנטזיה. ברגע שאממש אותה, לא תהיה יותר המוזה. ההשראה הקסומה הזו שליוותה את כל תקופת התבגרותי ומילאה אותי בסיפורים ותסריטים, כל זה עלול להיעלם. החלום יהפך למציאות בשר ודם ואז מה יהיה... אוותר בלי חומר לסרטים שלי! מה אתם חושבים... זאת דילמה שמציקה לי מאוד כבר הרבה זמן- להגשים פנטזיה ולסגור מעגל או לשמר את הפנטזיה ולטפח את המוזה?
מכורה לאהבה...
New member
deosette...../images/Emo24.gif../images/Emo140.gif
תתחילי בצעד ראשון. ראשית פרסמי כאן קצת מהסיפורים, ונראה אם הם שווים. ואז ניתן לך עצה. אם הם יהיו שווים נגיד לך לא לפגוש אותו. אם הם לא...התשובה תהיה חיובית. אז לעבודה.
מכורה לאהבה.
תתחילי בצעד ראשון. ראשית פרסמי כאן קצת מהסיפורים, ונראה אם הם שווים. ואז ניתן לך עצה. אם הם יהיו שווים נגיד לך לא לפגוש אותו. אם הם לא...התשובה תהיה חיובית. אז לעבודה.
הנסיכה של הכוכב
New member
הספור לא נפתח
משהו בקובץ לא בסדר לא נפתח בוורד תעתיקי מהמקור ותדביקי בהודעה החדשה זה פשוט יותר תודה חמודה
משהו בקובץ לא בסדר לא נפתח בוורד תעתיקי מהמקור ותדביקי בהודעה החדשה זה פשוט יותר תודה חמודה
הסיפור
"האנחנו שאף פעם לא היה" הייתי די פופולרי, עם להודות. שיער קארה בלונד-שטני, גבוה ושזוף. כולם רצו בחברתי וכל בחורה בשכבה רצתה אותי לפחות פעם אחת בחייה. אבל זה היה עד כיתה ט'. לא שמשהו השתנה חלילה אבל איכשהו הכל נרגע. עשיתי קרחת וכולם היו בשוק. אומרים שהתסרוקת משנה את הבנאדם והפעם הרסתי הכל. הביטחון העצמי שלי כבר לא היה כמו שפעם. הייתי רגיל שהייתי "הילד הכי יפה בגן" והשגתי דברים ממש בקלות. בגיל 8 הסכנות "יולי" רצו שאדגמן עבורם אך אמא חששה שזה יפגע בלימודיי. היום אני מבין שהכל היה בראש שלי. הידידות שלי, כאלו שאור זרקורים תמיד הואר עליהן, המקובלות בבית הספר והכי יפות, הייתי כמו אח בשבילן- אח קטן כדי לעשות לו פוצ'י-מוצ'י על הבוקר ולפחות על החבר המאנייק שלא התקשר. כל אחת מהבנות האלו הייתה מאוהבת אותי באיזה כיתה ביסודי אך עכשיו אני סתם ילד, בהשוואה לחיילים עם המכוניות הגג-נפתח שלהם והיאכטה הקטנה של אבא שלי כבר לא מעניינות אותן. בכיתה ט' דברים השתנו. כולם השתנו סביבי. יצאתי עם רינת, לא שאהבתי אותה או משהו אבל היא הייתה יפה, אפילו שהייתה לה שומה מתחת לעין. יפה ושקטה. כמו קישוט, והבנים עודדו אותי. רשמתי באיזה שאלון דיבילי שנטלי עשתה, הייתה שאלה עם אני אוהב מישהי- מה אני מבין באהבה בכיתה ח'? רשמתי שאת רינת כי אני חבר שלה אבל התחרטתי ומחקתי, במקום זה כתבתי "חסוי ומסווג". נטלי ילדה באמת מוזרה, אך ששאלה בסוף מה דעתי עליה (עד היום לא מבין מה זה כל השאלון הזה) כתבתי שיש לה כושר כתיבה יצירתי, אני חושב שיש לה קסם אישי. היא נורא מסכנה, כולם יורדים עליה וצוחקים. כולם יודעים שהיא שרופה עליי, מאוהבת בי בטירוף. אני רואה מין לבבות בעיניה בכל פעם שהיא שואלת אותי עם יש לי מחדד, זה נשמע כאילו היא מזמינה אותי לחדר המיטות. היא לא יודעת שאני תמיד שם לב כשהיא בוהה בי. לא הייתי מתנגד לצאת עמה אבל כולם יצחקו עליי ואפילו הבנות שלי יציקו לי. אני חושב שזה יהיה לא פייר מצידי, כשיש לי אפשרות לצאת עם מישהי באמת פופולרית ויפה. הירידות שהחבר'ה מריצים עליה לפעמים ממש מטומטמות אבל חלקם באמת הצחיקו אותי למרות שזה נורא מצידי להגיד. פתאום היה לה חבר, סתם חנון ממגמת הפיסיקה, וכולם הופתעו שמישהו בכלל יסתכל עליה. ואני כבר לא מושא הפנטזיות שלה. כיתה ט', ורינת עדיין נגעלת מנשיקות עם לשון. נפרדתי ממנה- קישוט אחד יכול כבר לשעמם עם המן, במיוחד עם לא נותנים לך לגעת בה. החבר'ה הדביקו אותי במחלת ההצקות לנטלי. לא יודע, אבל נסחפתי בכל הדאחקות הסוערות שהתנהלו סביבה- עצוב, אבל נכון- זה היה הבידור הכי טוב בשבילנו, לרדת כך על עוברי אורח תמימים. אני רק לא מבין, הרי זה בדיחה, למה נטלי הייתה חייבת לקחת את זה כל כך ללב? היא לא יודעת שבחיים צריך לקחת הכל בהומור. היא הייתה מקללת אותי כשדמעות בעיניה. אם חושבים על זה… היא באמת אהבה אותי. עכשיו, כשנים עברו. סיימנו תיכון. אני הולך לצבא בעוד 3 ימים, אלו אותם הימים שגורמים לך לעשות חשבון נפש עם עצמך. אני חושב כמה אינפנטילי הייתי ונטלי עצמה היתה יותר בוגרת מכולנו למרות שנראתה קטנה ומסכנה. ככל שעברו השנים- הצטבר אצלה ביטחון עצמי . התחילה להראות מושכת יותר. היא לא נתנה יותר לאף אחד לדרוך עליה וידעה להילחם. נראה לי שהיינו שיעור לחיים בשבילה- עכשיו העולם האמיתי מבחוץ יהיה כמשחק ילדים עברה כי היא עברה הכשרה. אחרי הכל אולי היא צריכה להודות לנו. נכון שאני סתם מנסה להצדיק את עצמי אך אני יודע שלא הייתי בסדר, כבר הבנתי כמה אכזריים היינו. די נפגעתי שהחברה שלי זרקה אותי עכשיו, סתם בלי סיבה. כבר נמאס לי מכל הבנות האלו. כל חברה שהיתה לי עד עכשיו- הייתי משקיע את הנשמה עבורה ובסוף תמיד נדפקתי. ובשביל מה? נטלי הייתה נותנת את כל כולה בשבילי (ואני מתכוון למלוא משמעות המילה). היא נהיתה די מושכת למרות שניסיתי להסתיר את המשיכה כלפיה, היא הייתה חושנית וההתעלמות האדישה שלה בכל תנועה ותנועה שלה היוו ניגוד גמור לעיני הכלבלב שהיו לה בכיתה ח'-ט'. מה הם יגידו… לאף אחד כבר לא אכפת, אני יודע, אף אחד כבר לא מתעסק עם השטויות האלו. אבל… עכשיו ממש 3 ימים לפני שאני צריך להתייצב בבקו''ם, שוב עשיתי קירחת- ולא אכפת לי שזה משנה ת'אופי. עלעלתי ביומני כיתה ישנים אמש כאשר עשיתי סדר בבית, וגיליתי באחד מהדפים של יומן כיתה ט', טוש וורוד מעוטר "היומולדת של נטלי, בת 15" שזה היום- 4 שנים אחרי. כולם חזו לה קריירה בספרות, היא פרסמה כמה סיפורים. הייתה לה טכניקת סיפורים שסיפרו על עצמה. היא סיפרה על חייה מנקודת מבטם של האנשים הסובבים אותה- כל סיפור סופר בגוף ראשון על ידי דמות מהחיים שלה אפילו עם זה היה סתם מנקה רחובות שהיה רואה אותה הולכת לבית הספר כל יום. יום אחד התקשרה אליי ידידה מהתיכון כשהייתה משוכנעת שנטלי פירסמה סיפור במגזין ידוע שהיה מבוסס עליי. קניתי עותק, בטח מעולם לא חשבה שאתקל בסיפור הזה אך זה היה ברור שהיה מדובר עליי למרות שהיא שינתה הרבה פרטים. אחרי זה החלטתי לקחת יוזמה. מעולם לא עשיתי זאת, הרמתי אליה שפופרת ומרוב לחץ ישר זרקתי מזל-טוב מבלי לשמוע את קולה אך היה זה קול גברי אשר ענה מהקו השני "מי זה?". נלחצתי יותר וכבר לא רציתי לדבר איתה "תגיד לה שלירון התקשר" אמרתי והצטערתי שהתקשרתי. "טאשה! בואי לפה, נחשי מי התקשר, את לא תאמיני- זה הלירון שסיפרת לי עליו. נשבע לך שאני לא עובד עלייך!!! בואי ותראי!" הוא צחק וניתקתי לפני שנטלי הספיקה לגשת לטלפון. אני מניח שתמיד תחשוב שהחבר שלה עבד עליה. כנראה שלעולם לא נדע…
"האנחנו שאף פעם לא היה" הייתי די פופולרי, עם להודות. שיער קארה בלונד-שטני, גבוה ושזוף. כולם רצו בחברתי וכל בחורה בשכבה רצתה אותי לפחות פעם אחת בחייה. אבל זה היה עד כיתה ט'. לא שמשהו השתנה חלילה אבל איכשהו הכל נרגע. עשיתי קרחת וכולם היו בשוק. אומרים שהתסרוקת משנה את הבנאדם והפעם הרסתי הכל. הביטחון העצמי שלי כבר לא היה כמו שפעם. הייתי רגיל שהייתי "הילד הכי יפה בגן" והשגתי דברים ממש בקלות. בגיל 8 הסכנות "יולי" רצו שאדגמן עבורם אך אמא חששה שזה יפגע בלימודיי. היום אני מבין שהכל היה בראש שלי. הידידות שלי, כאלו שאור זרקורים תמיד הואר עליהן, המקובלות בבית הספר והכי יפות, הייתי כמו אח בשבילן- אח קטן כדי לעשות לו פוצ'י-מוצ'י על הבוקר ולפחות על החבר המאנייק שלא התקשר. כל אחת מהבנות האלו הייתה מאוהבת אותי באיזה כיתה ביסודי אך עכשיו אני סתם ילד, בהשוואה לחיילים עם המכוניות הגג-נפתח שלהם והיאכטה הקטנה של אבא שלי כבר לא מעניינות אותן. בכיתה ט' דברים השתנו. כולם השתנו סביבי. יצאתי עם רינת, לא שאהבתי אותה או משהו אבל היא הייתה יפה, אפילו שהייתה לה שומה מתחת לעין. יפה ושקטה. כמו קישוט, והבנים עודדו אותי. רשמתי באיזה שאלון דיבילי שנטלי עשתה, הייתה שאלה עם אני אוהב מישהי- מה אני מבין באהבה בכיתה ח'? רשמתי שאת רינת כי אני חבר שלה אבל התחרטתי ומחקתי, במקום זה כתבתי "חסוי ומסווג". נטלי ילדה באמת מוזרה, אך ששאלה בסוף מה דעתי עליה (עד היום לא מבין מה זה כל השאלון הזה) כתבתי שיש לה כושר כתיבה יצירתי, אני חושב שיש לה קסם אישי. היא נורא מסכנה, כולם יורדים עליה וצוחקים. כולם יודעים שהיא שרופה עליי, מאוהבת בי בטירוף. אני רואה מין לבבות בעיניה בכל פעם שהיא שואלת אותי עם יש לי מחדד, זה נשמע כאילו היא מזמינה אותי לחדר המיטות. היא לא יודעת שאני תמיד שם לב כשהיא בוהה בי. לא הייתי מתנגד לצאת עמה אבל כולם יצחקו עליי ואפילו הבנות שלי יציקו לי. אני חושב שזה יהיה לא פייר מצידי, כשיש לי אפשרות לצאת עם מישהי באמת פופולרית ויפה. הירידות שהחבר'ה מריצים עליה לפעמים ממש מטומטמות אבל חלקם באמת הצחיקו אותי למרות שזה נורא מצידי להגיד. פתאום היה לה חבר, סתם חנון ממגמת הפיסיקה, וכולם הופתעו שמישהו בכלל יסתכל עליה. ואני כבר לא מושא הפנטזיות שלה. כיתה ט', ורינת עדיין נגעלת מנשיקות עם לשון. נפרדתי ממנה- קישוט אחד יכול כבר לשעמם עם המן, במיוחד עם לא נותנים לך לגעת בה. החבר'ה הדביקו אותי במחלת ההצקות לנטלי. לא יודע, אבל נסחפתי בכל הדאחקות הסוערות שהתנהלו סביבה- עצוב, אבל נכון- זה היה הבידור הכי טוב בשבילנו, לרדת כך על עוברי אורח תמימים. אני רק לא מבין, הרי זה בדיחה, למה נטלי הייתה חייבת לקחת את זה כל כך ללב? היא לא יודעת שבחיים צריך לקחת הכל בהומור. היא הייתה מקללת אותי כשדמעות בעיניה. אם חושבים על זה… היא באמת אהבה אותי. עכשיו, כשנים עברו. סיימנו תיכון. אני הולך לצבא בעוד 3 ימים, אלו אותם הימים שגורמים לך לעשות חשבון נפש עם עצמך. אני חושב כמה אינפנטילי הייתי ונטלי עצמה היתה יותר בוגרת מכולנו למרות שנראתה קטנה ומסכנה. ככל שעברו השנים- הצטבר אצלה ביטחון עצמי . התחילה להראות מושכת יותר. היא לא נתנה יותר לאף אחד לדרוך עליה וידעה להילחם. נראה לי שהיינו שיעור לחיים בשבילה- עכשיו העולם האמיתי מבחוץ יהיה כמשחק ילדים עברה כי היא עברה הכשרה. אחרי הכל אולי היא צריכה להודות לנו. נכון שאני סתם מנסה להצדיק את עצמי אך אני יודע שלא הייתי בסדר, כבר הבנתי כמה אכזריים היינו. די נפגעתי שהחברה שלי זרקה אותי עכשיו, סתם בלי סיבה. כבר נמאס לי מכל הבנות האלו. כל חברה שהיתה לי עד עכשיו- הייתי משקיע את הנשמה עבורה ובסוף תמיד נדפקתי. ובשביל מה? נטלי הייתה נותנת את כל כולה בשבילי (ואני מתכוון למלוא משמעות המילה). היא נהיתה די מושכת למרות שניסיתי להסתיר את המשיכה כלפיה, היא הייתה חושנית וההתעלמות האדישה שלה בכל תנועה ותנועה שלה היוו ניגוד גמור לעיני הכלבלב שהיו לה בכיתה ח'-ט'. מה הם יגידו… לאף אחד כבר לא אכפת, אני יודע, אף אחד כבר לא מתעסק עם השטויות האלו. אבל… עכשיו ממש 3 ימים לפני שאני צריך להתייצב בבקו''ם, שוב עשיתי קירחת- ולא אכפת לי שזה משנה ת'אופי. עלעלתי ביומני כיתה ישנים אמש כאשר עשיתי סדר בבית, וגיליתי באחד מהדפים של יומן כיתה ט', טוש וורוד מעוטר "היומולדת של נטלי, בת 15" שזה היום- 4 שנים אחרי. כולם חזו לה קריירה בספרות, היא פרסמה כמה סיפורים. הייתה לה טכניקת סיפורים שסיפרו על עצמה. היא סיפרה על חייה מנקודת מבטם של האנשים הסובבים אותה- כל סיפור סופר בגוף ראשון על ידי דמות מהחיים שלה אפילו עם זה היה סתם מנקה רחובות שהיה רואה אותה הולכת לבית הספר כל יום. יום אחד התקשרה אליי ידידה מהתיכון כשהייתה משוכנעת שנטלי פירסמה סיפור במגזין ידוע שהיה מבוסס עליי. קניתי עותק, בטח מעולם לא חשבה שאתקל בסיפור הזה אך זה היה ברור שהיה מדובר עליי למרות שהיא שינתה הרבה פרטים. אחרי זה החלטתי לקחת יוזמה. מעולם לא עשיתי זאת, הרמתי אליה שפופרת ומרוב לחץ ישר זרקתי מזל-טוב מבלי לשמוע את קולה אך היה זה קול גברי אשר ענה מהקו השני "מי זה?". נלחצתי יותר וכבר לא רציתי לדבר איתה "תגיד לה שלירון התקשר" אמרתי והצטערתי שהתקשרתי. "טאשה! בואי לפה, נחשי מי התקשר, את לא תאמיני- זה הלירון שסיפרת לי עליו. נשבע לך שאני לא עובד עלייך!!! בואי ותראי!" הוא צחק וניתקתי לפני שנטלי הספיקה לגשת לטלפון. אני מניח שתמיד תחשוב שהחבר שלה עבד עליה. כנראה שלעולם לא נדע…
לפי דעתי....
אומנות היא אומנות.ץ.. גם אני עוסקת באומנות... אני רקדנית וגם לי יש אובייקט כלשהו שעליו אני נתפסת... (לא בהכרח מיני).... אני חושבת שאחריי שנים של כתיבה ועיסוק באומנות המוזה לא תסתיים.... אין מצב של חוסר מוזה....... את רק תרגישי משוחררת אם תסגרי את המעגל..... ואת חייבת זו ההרגשה הכי טובה בעולם..... מוזה תשאר... אולי תשתנה.. או שפשוט יהיה עדיין את המוזה ממנו אבל על פן אחר ביחסים או שתמצאי אובייקט אחר שיסעיר אותך ויגרום לך לכתוב סיפורים מדהימים ולפנטז.. כי אלה דברים שאף פעם לא מסתיימים... להשיג אותו זו לא בעייה..... את המספר אני בטוחה שיש לך.... מתקשרים ופשוט ככה!!!!!! צצים לו משדום מקום אחריי שנתיים... מגשימים והולכים! אני יודעת שאיך שאני מתארת את זה בטח נשמע לך פשטני מידי ... אבל זה באמת כזה פשוט.. תזדהי.. תדברו קצת... תזרמו... ואז תקבעי איתו פגישה ו........ תהני!!! בינתיים אני אחשוב על משהו חד יותר.... מעניין יותר... הריי הוא גבר... וגברים הם היצור הכי קל להשגה על פני הארץ.... (טוב נו.. בסיטואציות כאלה ואחרות..) ולגביי.. "אם יש לו חברה" מה איכפת לך???? תהיי שקועה בעצמך.. זה בשבילך!!!!!!!!!! בהצלחה!!!!!!!!!!!!!!!!!!
אומנות היא אומנות.ץ.. גם אני עוסקת באומנות... אני רקדנית וגם לי יש אובייקט כלשהו שעליו אני נתפסת... (לא בהכרח מיני).... אני חושבת שאחריי שנים של כתיבה ועיסוק באומנות המוזה לא תסתיים.... אין מצב של חוסר מוזה....... את רק תרגישי משוחררת אם תסגרי את המעגל..... ואת חייבת זו ההרגשה הכי טובה בעולם..... מוזה תשאר... אולי תשתנה.. או שפשוט יהיה עדיין את המוזה ממנו אבל על פן אחר ביחסים או שתמצאי אובייקט אחר שיסעיר אותך ויגרום לך לכתוב סיפורים מדהימים ולפנטז.. כי אלה דברים שאף פעם לא מסתיימים... להשיג אותו זו לא בעייה..... את המספר אני בטוחה שיש לך.... מתקשרים ופשוט ככה!!!!!! צצים לו משדום מקום אחריי שנתיים... מגשימים והולכים! אני יודעת שאיך שאני מתארת את זה בטח נשמע לך פשטני מידי ... אבל זה באמת כזה פשוט.. תזדהי.. תדברו קצת... תזרמו... ואז תקבעי איתו פגישה ו........ תהני!!! בינתיים אני אחשוב על משהו חד יותר.... מעניין יותר... הריי הוא גבר... וגברים הם היצור הכי קל להשגה על פני הארץ.... (טוב נו.. בסיטואציות כאלה ואחרות..) ולגביי.. "אם יש לו חברה" מה איכפת לך???? תהיי שקועה בעצמך.. זה בשבילך!!!!!!!!!! בהצלחה!!!!!!!!!!!!!!!!!!
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.