שאלה.

EvilGhost

New member
שאלה.

אני בן 17, עוד מעט. אין לי מושג אם זה המקום לשאילת שאלה מסוג זה, אם לא תקנו אותי בבקשה. הרגשי נחיתות אוכלים אותי. אני משתדל להיות מישהו, אולי זה לא אני. אך אני לא יודע מי אני, ואיך אני רוצה להיות.. רגשי נחיתות - אני לא שמן ולא מכוער ולא.. בנות מתחילות איתי, ואני מקבל 1001 מחמאות אבל אני לא יודע מה הולך איתי אני חייב לנתח כל מעשה - כל מצב - המון פעמים בראשי, ואני מודע לבעיה הזו, וחושב שזו הבעיה שלי, אבל אני לא יודע איך יוצאים ממנה.. כל הזמן חושב על מה שאחרים יחשבו. בחברת אנשים אני פורח, אין לי בעית תקשורת מסוג זה או אחר, אני מצליח בלימודים, והשאלה היחידה עליה אני תוהה ללא הפסקה היא מה יכול להיות לא בסדר? למה חייב לבוא אותו יום בשבוע, בו אני ארגיש כי אני לא מוצלח. ולא, אלו לא ההורים שלי - הם אחלה אני כותב את ההודעה הזאת מתוך אותם רגעים של דכאון תהיתי אולי אחד ממכם, אולי מישהו מהוקצע, או מישהו שכבר היה שם, יוכל להגיד לי אם יש איזשהו פתרון לבעיה שלי.. אני אשמח לקבל עצות.
 

אילנה.

New member
ממש ניחוש...

אולי בגלל שמבחוץ הכל מושלם - הורים , חברים , סביבה , זו מן מעטפת אולי לעצמך , אולי לאחרים , שהכל גם בפנים ככה? אולי בגלל שהכל בסדר שום דבר לא בסדר , אולי זה פרפקציוניזם , פחד להיכשל והדיכאון בא מתחושת פחד? אני לא יודעת אני מרגישה כמו במשחק ניחושים וזה לא בסדר אבל זה הפירוש שלי...
 

סהר-תמיכה

Active member
מנהל
מחשבה

קוראת את דבריך. אתה מתאר מציאות שבה הסביבה חושבת שהכל מושלם, שאתה בסדר גמור אבל בתוכך אתה מרגיש משהו אחר. אתה אומר שאתה חושב כל הזמן מה אחרים חושבים... אולי זה בגלל שיש םער גדול בין מה שאתה מראה לבין מה שאתה מרגיש בפנים, לא יודעת. מה שכן, הייתי רוצה לשאול אותך, אם הכל לכאורה בסדר כל כך, מה לדעתך נחוץ כדי שתרגיש שהכל *באמת* בסדר? תנסה לעשות אפילו משהו כמו רשימה של מה צריך להתקיים כדי שתרגיש גם בפנים בסדר. אז מה אתה אומר?
 
כמה מוכר לי-כמה שמעתי

אוף רחל כמה רגשי נחיתות יש לך. אני בגיל צעיר עברתי ניתוח קשה ובהצלחה בעמוד שדרה. הלכתי כמה חודשים עם גבס בכל עמוד השדרה ארוך מאוד כ-7 חודשים(ונקשרתי אליו לא רציתי שיורידו), הייתי נראית כמו חייזר, פיתחתי צורה מיוחדת לעבור את הכביש כי הייתי מקובעת, אבל יצאתי מזה, משכתי תצומת לב ברחוב תמיד מכורח הנסיבות. ושנים אחרי עדיין עצרו אותי זרים ברחוב ושאלו סליחה-את הייתי עם המכשיר בגב? כל הזמן הייתי צריכה להסביר שלא ורק גבס. וכל הזמן בעצם הרגשתי שכל העולם מסתכל עלי, והגב שלי וואו פחד מוות. הייתי בודקת איך החולצה עומדת כמה רואים אולי שהכל לא בדיוק מאה אחוז. נסעתי ברכב שלי ובגלל הניתוח אני עד היום יושבת בכסא רכב עד משענת עד הסוף ולא פעם אנשים היו עוקפים אותי להגיע לפני לרמזור כדי לסמן לי בלגלוג שמשהו מוזר בדרך שאני נשענת על הכסא, ומנסים לחכות אותי ללא הצלחה. כן היו לי רגשי נחיתות בחלקן, וכמו שאתה אומר רק חלק הרגישו חלק בכלל חשבו ההפך לחלוטין.הייתי אדם מאוד מוכשר , ציונים מעולים בתואר , פרפקיוניסטיות ולא הבנתי מאיפו זה בא, כי הורי לא לחצו.אבל כנראה באיזה שהוא מקום זה בא כדי לכפות על רגשי הנחיתות. אתה שואל אם זה נפתר? אצלי בטח עם הזמן והאאירוני , מאז שהפכתי להיות נכה קשה בעקבות תאונה אני כבר ממש התחזקתי.היום אני גאה מאוד להיות נכה-וללכת עם בלון חמצן ברחוב ונהנית לראות איך אנשים נבהלים כשעוצרים אותי (חייבים להציק) ושואלים מה העגלה הזו?. גאה ללכת עם טרניג ופיג`מה מצידי ברחוב, לא אכפת לי מה לבוש עלי יותר מידי-ולא מדכאון, אלא מגאווה. יש לי היום כל כך הרבה סיבות להתגאות בעצמי, בזה שאני לוחמת בחיי הקשים מה באמת אכפת לי מה איזה ליצן החצר חושב? מה באמת אכפת לי אם מישהו בורח כי אני לא מספיק כליל השלמות? ומה שעוד חיזק אותי זה הרשת,הצטים. למדתי דרך הרשת הצטים לקבל המון רוע, אבל גם גם מלא מעט אנשים המון אהבה,עידוד,תמיכה, לראות בעצמי דברים שלא ידעתי שהם קיימיים. לעולם לא ידעתי לפני הרשת, לפני המצב שאני יודעת לכתוב (מעבר לשיעורי בית). לעולם לא כתבתי, לא הבעתי רגשות, לעולם. כאילו מי אני בכלל? איזה אפרוח שמה מבין. היום ``אני לא סותמת את הפה, ולא מפסיקה להקליד``-אני אומרת לעצמי כל יום מחדש זה את, קבלי את עצמך. בצט המון המון בהתחלה העירו לי רחל כמה רגשי נחיתות, תפסיקי להציג את עצמך שלום אני רחל אני נכה, תפסיקי את קודם רחל, ואם מישהו ירצה קשר מעבר אז את נכה. הזמן השיחות צטים, השיחות עם אנשים לימדו אותי לדבר, לחשוב, להרגיש אחרת.למדתי לראות שיש אנשים אחרים עם כל כך הרבה פגשמים שכל כך מאושרים כי הם נותנים לפגמים משקל אחר , מקרינים אחרת ואז החברים האחרים מסתכלים עליהם אחרת. כמה כתבתי שוב אין לי שליטה על הרגש, רק תדע שאתה לא לבד אחי, ברוך הבא למשפחה.ומבטיחה לך שפה תקבל המון אהבה מהמשפחה כולה. והכי חשוב, איתנו תהיה אתה עצמך, פה אין מחמאות, אין הצגות פה יש אהבה אמיתית של משפחה בזכות ובגלל מה שאתה ולא בגלל מה שהיינו רוצים שתהיה
 
למעלה