שאלה

[tuna234]

שאלה

מישהו יודע אם האוטוביוגרפיה של 50 סנט הגיע לארץ?

 

[אאווין הרוהירית]

ניצלו"ש- זקוקה להמלצה../images/Emo92.gif

אך לפני כן, רשימת הספרים השבועיים שלי: "shelters of stone" של ג'יין אמ אאול. הספר החמישי בסדרת "שבט דב המערות"(מסופר על אישה בשם עיילה שחייה בעידן הקרח ואומצה אל קבוצה של ננדרטאלים- למי שאינו זוכר, או שלא קרא). אז ככה: הוא 744 עמודים, באותיות קטנות ועל דפים גדולים. מילה אחת- אכזבה. כמו הספר החמישי בסדרת הארי פוטר- הרבה יותר מדי מילים, מעט מדי עלילה. אני חוששת שלסופרות הנ"ל התבזבזו כל הרעיונות

הלאה- "ארבע אימהות"\שפרה הורן. ספר יוצא מן הכלל. קראתי עד אחת בבוקר ביום בית-ספר. אני באמת ובתמים לא יכולתי להניח את הספר מהיידים. מסופר (דווקא) על חמש נשים, שהצעירה מביניהן מספרת את סיפורן. עמל, בתה של גאולה, בתה של פנינה-מזל, בתה של שרה, כמו שאר נשות המשפחה- נותרה מחוסרת בעל מיד אחרי שילדה את תינוקו. כמו כן, לאורך ארבעה דורות, הבנים שנולדו לנשות המשפחה מתו אחרי זמן קצר, או נולדו פגומים. הספר מספר על ההיסטוריה המסתורית והמרתקת של הנשים ועל האבות האבודים. ירושליים הדתית משמשת רקע לסיפור הסוחף, שמתאר הייטב את חיי הקהילה השמרנית. מאוד מאוד מומלץ. ואחרון, לבינתיים- "הנסיכה הקסומה" (ואני מתביישת להודות ש-) הגרסא המקוצרת. ספר חביב, קליל ושנון לילדים עד נוער. עכשיו אני קוראת את "רוץ ילד רוץ" שנכנעתי לקרואו אחרי שכנועים רבים. הוא רק 200 עמודים, אז אני מצפה לסיים אותו עד מחר. השאלה שלי היא- "ואחרי זה?" מישהו אולי במקרה יכול להמליץ לי על ספר פנטסיה\ריאליסטי\הרפתקאות\ פילוסופיה\ קלאסיקה? (לא כולל רומח הדרקון וערפילי אבלון) חשבתי לקרוא את עלובי החיים: אנחנו ממילא לומדים עכשיו על המהפכה הצרפתית. מצד שני יש את "כמעין המתגבר" שאני די נתקעתי בו משום מה- האם באמת שווה לי לנסות לצלוח אותו בכל זאת? אז...זהו..~אשמח להמלצות~

 

[Rivendell]

קוני ../images/Emo99.gif../images/Emo99.gif

אני זוכרת שאהבת את "המשכוכית". אז אני חושבת שכעת את בשלב לקרוא את "ספר יום הדין" ואת ."מעבר". על שניהם יש ביקורות במאמרים, ועל שניהם אני ממליצה בהמון חום ואהבה.

 

[Rivendell]

צ"ל "בשלה" כמובן ../images/Emo13.gif

 

[לאזארוס לונג]

ספר יום הדין

ממש בשניה זו סיימתי לקרוא אותו. מומלץ ביותר.

אני חושב שזה הספר הכי מדכא שקראתי בחיים שלי. באמת, הייתי על סף דמעות כל-כך הרבה פעמים, שכבר הפסקתי לספור. הדבר שהכי שבר את ליבי, עצוב אבל נכון, הייתה הפרה המסכנה שלא נחלבה. כאילו, מילא שחורי, אבל למה הפרה?!

תודה על ההמלצה, ריוונדל. אולי אכתוב משהו רציני יותר על הספר בהמשך. כרגע זה טרי מדי בשבילי. אגב, ביום ראשון אקח את "מעבר". מקווה שהוא טוב באותה מידה (ואולי רק קצת פחות קודר.)

 

[Mנטה]

מה דעתך לנסות את עשיריית הספרים

של אמבר של זילאזני ? לראשון נדמה לי שקוראים "תשעה נסיכים לאמבר". לפחות החמישיה הראשונה מצוינת בעיני. החמישיה הבאה, הרעיון שלה אולי שווה פילוסופית אבל בתכלס היא מאכזבת. עוד הצעה, וסליחה אם זה לא מתאים לך, זה הנערה והנזיר או שם דומה של שטרייט-וורצל. אני קראתי אותו לפני כמה שנים סתם מתוך זכרון חסד נעורים ("אורי", "אליפים") ומאוד נהנתי ממנו לתדהמתי. אני ממשיכה להמליץ על "שלושה מלכים" של אה צ'אנג

ואם בישראלי חשקה נפשך אז "יש ילדים זיגזג" או "ספר הדקדוק הפנימי" של גרוסמן.

 

[אאווין הרוהירית]

ריווינדל...שלום שלום

מוזר לי שלא הגבת להודעה שלי בנושא "חמסין וציפורים משוגעות"- דווקא מכולן, חשבתי שאת אחת מהמעריצות הגדולות של גבריאלה אביגור-רותם. טעיתי? אר..טוב, לא חשוב. אז אם כבר את קוראת את ההודעה הזאת- שתדעי, הספר הנ"ל הוא הספר הכי טוב שאי פעם נכתב

טוב טוב, איפה הייתי? לעומת רוב האנשים פה, אני מאוד אוהבת את גרוסמן...אז כנראה שאני אקרא סוף-סוף את "ספר הדקדוק הפנימי". אם הוא יותר טוב מ"מישהו לרוץ איתו", אז הרי זה חור בהשכלה לא לקרוא אותו. כנראה שאמשיך "לאליפים", ששמעתי שיש בספריית החטיבה. אני קצת בטראומה מאסתר-שטרייט וורצל (לכו תקראו את "נקודת האור" ותגידו לי אם זה לא מבחיל

). אר...הזמנתי מהספרייה את "ורוניקה רוצה למות" של פאולו קאולו, שמסתבר- מאוד מתבקש. קראתם? הוא טוב? רע? הא? ולבסוף- מישהו יכול להזכיר לי איך קוראים לסיפור האהבה ההוא- משהו עם עפיפונים אולי? בתודה רבה לכולם מראש

 

[Natasha Baby]

ורוניקה מחליטה למות

יש לי את הספר הזה, קראתי פעמיים. כמו אצל פאולו קאולו, צריך למצוא את הנקודות החזקות בסיפור ואת מוסר ההשכל הכללי. הספר מספר על ורוניקה, בחורה צעירה המתאשפזת במוסד לחולי נפש. קואלו בעצמו היה מאושפז יותר מפעם אחת, אני חושבת פעמיים (הקו הדק בין גאונות לטירוף

). באמת הספר מאוד מתבקש? מוזר, הוא די ישן. אתמול הייתי בסטימצקי האהוב עליי (בגן העיר למטה) וראיתי שיצא ספר חדש של קואלו. דרך אגב, אם אפשר להמליץ על הסניף הנ"ל, יש בו קפיטריה קטנה ופינת מציאות שהיא ממש לא פינה אלא חלק נכבד מהחנות. ושוב נחזור ל'ורוניקה מחליטה למות'- אני לא מתכוונת לספר את כל הסיפור ...אבל בגדול זה 'חיה כל יום כאילו הוא יומך האחרון'. שזה נכון, בייחוד במדינה מטורפת כמו שלנו. הקואלו הכי אהוב עליי הוא 'על נהר הפיאדרה שם ישבנו גם בכינו' (ע"פ 'על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו בזכרנו את ציון' תהילים קלז, אחד המזמורים האהובים עליי). יש שם פיסקה שממש קנתה אותי. אני אחפש ואעתיק אותה לפה. ואליפים...איזו נוסטלגיה...קראתי את כל הסדרה.

 

[Rivendell]

בהחלט טעית ../images/Emo6.gif

אין לי שום דבר נגד אביגור רותם, והיא גם אישה מאוד מאוד נחמדה, אבל הספר לא ממש הפיל אותי מהכסא בהתרגשות. היו קטעים שאהבתי יותר וכאלה שאהבתי פחות, אבל לא הייתי מגדירה את זה כאחד הספרים הכי טובים שקראתי או משהו. כבר אמרתי שאני חושבת שאני שייכת לדור הלא נכון ולמשפחה הלא נכונה כנראה - כי לא התחברתי לאווירה בכלל. "עפיפונים" זה של רומן גארי, יש על זה במאמרים, וזה מאוד מאוד מאוד מאוד מומלץ. ושטרייט-וורצל היא מהחביבות עלי מימי הילדות. לא קראתי חדשים שלה כי אני כבר גדולה מדי

אבל את "אורי", "אליפים" ו"שחר" ידעתי בעל פה.

 

[Mנטה]

ריווי שוב אני איתך ../images/Emo13.gif ובנוגע ל....

שטרייט וורצל, כשהיתי קטנה גם אני דיקלמתי בע"פ את אורי ואליפים, ספרים משובחים שאף פעם לא הצלחתי להחליט את מי אני יותר אוהבת ואם זה היה דודי או דיויד או דוי-די באליפים. anyway יש לה איזה ספר שקראתי ככה לפני שנתיים שנקרא העלמה והנזיר או משהו אחר עם נזיר שלקחתי סתם מהספריה בעת חולשה בציפיה לקיטש משובח, אבל ממש ממש נהנתי ממנו ! אז כנראה שיש חיים אחרי אליפים. (בנוגע לג.א.ר. כלכך הרבה נטחן, אבל אני לחלוטין אתך ואני דוקא נולדתי לאחלה משפחה

)

 

[Rivendell]

לא התכוונתי שיש משהו לא טוב אצלי

במשפחה. רק התכוונתי שלא הגעתי מרקע שמאפשר לי להתחבר לתרבות שמתוארת בספר

 

[אאווין הרוהירית]

מוזר, שאני דווקא כן

ולא מבחינה כרונולוגית ממש..כלומר..איך אסביר...? אחרי עבודת שורשים, וכתיבת רומן הסיטורי על סבי וסבתי- היה לי קל יותר להתחבר לאווירה הישראלית הישנה. הדמויות הזכירו לי המון אנשים שאני מכירה (ודרך אגב, בעקבות הספר קניתי סנדלים תנ"כיות

). אני חובבת היסטוריה בדם, אך התאורים המדהימים של ג.א.ר, הם אלו שהפילו אותי. בכל אופן, תודה על ההצעות

 

[Mנטה]

הכתיבה של שליו, מצאתי שמאוד

מדברת אל אנשים עם רקע התיישבותי. יש לי חברה שנקרעת מצחוק ממנו. אותי הוא מייגע בטירוף. מצד שני יש אנשים שהוא דיבר אליהם ולא חושבים שהוא מצחיק כל כך

 

[א ר נ ה]

אם את חובבת הסטוריה בדם

אניממליצה שתקראי כמה רומנים הסטוריים, כאלה שהם גם רומנים מרתקים, וגם מוסיפים המון חיים וצבע להסטוריה: האפיפיורית יוהנה - ספר די חדש המספר את קורות חייה המרתקים של נערה שהתחפשה לגבר, עשתה קריירה כנזיר, ולבסוף נבחרה לאפיפיור. "שאנהת המצרי" - מיקה ולטרי. הספר ההסטורי שהקסים אותי יותר מכולם. ספור מתקופת הפרעונים שגבורו נער מצרי מאומץ. הספר הזה ממש הכניס אותי לאוירה של מצרים העתיקה, קראתי אותו מספר פעמים, ובכל פעם שקראתי אותו הרגשתי מחדש שאני רואה את המראות ושומעת את הקולות. בין היתר יש בספר פרק המתאר את מרתפי החניטה ואת חיי החונטים, ורק בשבילו כדאי לקרוא את הספר. "אני קלודיוס" - מתאר את כל הנעשה "מאחורי הקלעים" בחצר המלוכה הרומית. חוץ מזה, שאלתי כמה וכמה צעירים (שלושים ומטה), ואף אחד לא קרא את הנוסח המלא של "בקתתו של הדוד תום". כולם הסתפקו בקריאת ספר הילדים, והרגישו שכבר תפסו את הפרינציפ. אז לא. צריך לקרוא את הספר המלא, שגם הוא, כאמור, ספר מרתק.

 

[דוסטו]

הרהורית -טעית זה אני המעריץ הנלהב

ואשמח לשמוע את ביקורתך המובנית.

 

[makonya]

ספר הדקדוק הפנימי

אני כמוך מעריצה נלהבת של גרוסמן,הכתיבה שלו סוחפת אותי ומרעידה לי כל שריר ותא עצב בגוף,הוא פשוט נוגע לי כ"כ עמוק. ספר הדקדוק הפנימי הוא בעיני הספר השני הכי טוב שלו אחרי שתהיי לי הסכין שאני עדיין קוראת שוב ושוב בכל פעם שהוא מגיע לי לידיים,אבל ספר הדקדוק הוא קצת קשה יותר,אני אישית מתכונת לקרוא אותו שוב בקרוב וברור לי שאני אגלה עוד רבדים בו שלא ראיתי בפעם הראשונה,היתה לי איזה נקודת שבירה בספר אבל הכרחתי אות עצמי להמשיך(את תביני כשתקראי) אבל אם את אכן מאוהבי גרוסמן אני מניחה שגם את כמוני תצלחי אותו עד הסוף. רק אל תשכחי לשתף כשתסימי

 

[Mנטה]

מעניין........

אני גם מאוהבי גרוסמן

אבל לדעתי ספר הדקדוק הפנימי הוא יצירת מופת מדהימה יש ילדים זיג זג ספר הנוער הכמעט-יחיד הישראלי שממש שווה ולעומת זאת שתהיי לי הסכין בינוני בלבד

זה פשוט ממחיש את ההבדל בטעמים השונים

ואגב, למרות שאני מאוד מאוד אוהבת את גרוסמן, את עיין ערך אהבה לא צלחתי.