שאלה

[בתגלים]

שאלה

שלום, יש לי חבר מזה שנה וחצי, הוא גרוש ויש לו ילדה מקסימה בת 11. היחסים שלי ושלו מצויינים ובריאים לשנינו. כשהבת שלו הכירה אותי, אהבנו להיות ביחד והיא קיבלה אותי באהבה ושמחה - היא חיכתה והתלהבה מהשבתות המשותפות של שלושתנו או מהטיולים המשותפים. היחסים עם אמהּ-גרושתו, גם כן טובים מאוד. לאחרונה, באופן פתאומי, השתנה היחס שלה אלי, הרגשתי ניכור מצדה. שאלתי אם הכל בסדר אמרה שכן. הרגשתי שהיא לא רוצה לראות אותי ואת אביה ביחד. הרגשתי לאחרונה שהיא ממש כועסת עלי- כאילו היתה שמחה אם היינו נפרדים. מעולם לא נגענו זה בזו יותר מידי לידה ואף הורדנו את המגע בסביבתה - בעקבות שיחה שקיימה עם אמה לאחרונה - שזה מביך אותה. כמובן שהיחסים שלי ושל בן זוגי אינם תלויים בהחלטותיה, ובכל זאת מאד חשוב לי שהיחסים יהיו טובים ומאד חשוב לי לחזור ליחסים שהיו איתה עד לאחרונה. היא מתוקה ואיני רוצה ביחסים גרועים עמה. ואחרי הכל, זה בהחלט משפיע על המצב הכללי. אין טעם שאדבר איתה כי היא לא תשתף פעולה, לאור הניכור כלפי. אביה לא הרגיש בכך, ולכן הוא גם לא חושב שצריך לדבר איתה על "מצב שלא קיים". לדעתו השלכתי את מה שסיפר לי (שדיברה עם אמהּ), האדרתי את המצב וראיתי דברים בצורה לא נכונה. אני לא מבינה למה זה קרה ככה פתאום... איך ניתן לשפר את המצב? תודה בתגלים

 

[גרא.]

בתגלים,מצב רוחה, והתיחסותה אלייך

וכנראה גם אל אביה , יש בהם איתות ברור שמשהוא קרה לה.שתי אפשרויות שאינן פוסלות זו את זו. האחת, הילדה החלה בתהליך ההתבגרות (אחרי מחזור ראשון שבא בממוצע בגיל 12.7 ש', אבל בהחלט יתכן שהיא כבר חוותה את זה)..ומכאן השינוי במצבי רוחה,ובקבלתה את הסביבה. הסבה השנייה עשוייה להיות התערבות כזו או אחרת במערך יחסיה של הילדה איתך ועם אביה.יתכן הסבר לקוי, יתכן סתם השמצה, ונסיון של האם לערער את היחסים הללו..איך מתקנים? אם זו תחילת ההתבגרות,זה לא יהיה קל..כי יהיה עלייך לגלות סובלנות רבה, הבנה וקבלה שלה כפי שהיא.אם האם בשלה דיסא..זו כבר בעייה שבין ההורים שהם צריכים ללבן ביניהם.