ok, here we go.....
המעבר לאנגליה... מאוד השפיע עליי מבחינה פסיכולוגית ובהרבה מובנים, אני חושבת. קודם כל, נהייתי יותר open-minded כי גיליתי פה אנשים מתרבויות שונות ומכל העולם, והבנתי שכולנו שונים באופי, אבל בסך הכל כולנו אנשים ואי אפשר לעשות הכללות לגבי אף אחד. אי אפשר להגיד שכל היהודים יותר חכמים או מוצלחים או נחמדים, או שכל האנגלים שתיינים ושטחיים וסגורים, או שכל המוסלמים הם בורים שרק רוצים להרוג את היהודים ומה שלא יהיה... התחברתי עם אנשים שונים מכל מיני מוצאים וגיליתי שכל אחד הוא שונה ולא משנה מי הוא ומאיפה הוא בא. תמיד הייתי בוגרת לגילי, אבל אני חושבת שהמעבר הזה ביגר אותי עוד יותר, אולי גם בגלל שבבית ספר הרגשתי הרבה פעמים מאוד בוגרת ליד ההתנהגות הילדותית של האנגלים והרגשתי כאיול אני נמצאת בגנון, אז זה כאילו עוד נתן לי הרגשת שונות והרגשתי מאוד בוגרת לידם. זה גם ביגר אותי בגלל שהייתי צריכה הרבה פעמים להתמודד עם סיטואציות קשות, של בידוד חברתי או של הוכחה עצמית לפניהם וזה גם מאוד ביגר וחיזק. כן, אני חושבת שגם מאוד התחזקתי בשנים האלה, וכיום אניי יודעת שאם הצלחתי 'לשרוד' את השלוש שנים האלה בתיכון האנגלי, אני כבר יכולה לעבור הכל. יש לי אמונה מלאה בעצמי והבטחון העצמי שלי מאוד גדל. התחלתי להתעניין יותר בפוליטיקה ואקטואליה וכל זה, מה שבארץ פחות עשיתי. אולי בגלל שבארץ כל הזמן דברים קורים מסביבך ואתה קצת רוצה להוציא את עצמך מהלחץ, ופה שום דבר לא קורה, וגם אני רחוקה מישראל, אז דווקא כן נמשכתי והתחלתי להתעניין בנושאים האלה. בשנים הראשונות הייתי מאוד עצובה ומדוכאת הרבה פעמים והייתה לי שנאה מאוד עזה לאנגלים..(אתם בטח זוכרים גם את ההודעות שלי בשנה הזאת... רובם לא הותירו רושם טוב על האנגלים ועל החברה האנגלית...) כיום אני פחות מדוכאת, קצת יותר טוב לי פה וגם הבנתי שאי אפשר להכליל ולהגיד שכל האנגלים הם סגורים וכולם שטחיים, ויש אנשים שונים. נכון, כמעט כל האנגלים אוהבים לשתות, ואפילו בכמויות גדולות מאוד, אבל חלקם הם לא כאלה נוראים ואפילו נחמדים. מתי שהגעתי לפה התחלתי להשקיע מאוד בנגינה, דבר שלא עשיתי בישראל, אולי כי הייתי יותר עסוקה בפעילויות חברתיות וכאלה. וכשהגעתי לפה, בגלל שלא יצאתי אף פעם וזה אז נראה לי שהתחלתי להשקיע שוב בתחום הזה. אז זה באמת הדבר הטוב היחיד שיצא לי מהמעבר לפה, וזה גם ממש מזל כי התחום הזה של המוזיקה והנגינה הולך להיות חלק מהחיים שלי ויש לי מזל שלא פרשתי מזה. אה, ועוד דבר.התחלתי להיות הרבה יותר סימפטתית כלפיי אחרים ויותר רגישה לצרות וכאבים של אחרים. אני יכולה יותר להזדהות עם כאב של אחרים ויותר קל לי לעזור להם עם הבעיות שלהם ולנחם אותם. אה, וגם כן אני חושבת שפיתחת חוכמת חיים מסויימת ואני פחות תמימה וכל זה, אבל יכול להיות שזה סתם כי גדלתי וזה היה קורה לי בכל מקרה.
