שאלה

[avivs]

שאלה

בקשר ל sfij כולנו מכירים את הדיסק ומאוד מאוד אוהבים אותו (איך אפשר שלא?) אבל חוץ מזה שזה דיסק נהדר זה גם דיסק שיכול להיות (בעיקר בהתחלה) קשה לעיכול. הסגנון שונה מהדיסק הראשון של אלאניס ובעצם מכל דיסק שיש. יש בדיסק שירי רוק חזקים, שירים אלטרנטיביים, שירים שקטים, שמחים, אתם מבינים למה אני מתכוון, זה לא דיסק אחיד. אז תחשבו שניה כמה שנים אחורה, כשבפעם הראשונה שמעתם את הדיסק הזה. מה חשבתם? אהבתם אותו? התאכזבתם?

 

[infatuation]

אני זוכרת שהתלהבתי ממנו

הוא באמת היה לי מוזר.. אבל ממש אהבתי אותו, זה גם היה הדיסק הראשון של אלאניס שקניתי, ועוד לא ממש הכרתי את אלאניס הכרתי רק את אירוניק נראה לי. ודי הייתי מאוכזבת שזה לא הדיסק עם אירוניק. אבל המשכתי לשמוע אותו וממש ממש אהבתי ועדיין אוהבת אותו!

 

[j u n k]

בכלל לא אהבתי אותו...

אני זוכרת ששמעתי אותו וחשבתי לעצמי WHAT THE FUCK?! ואז הגיע שיר 6....אוי הצמרמורות שקיבלתי- ואני חייבת להודות שגם דמעות ירדו מעיניי. החלטתי לתת לו צ'אנס נוסף, והתאהבתי

 

[UnderLittleJunkie]

אממממ זה היה גם הדיסק הראשון של

אלאניס שקניתי... ברגע שטנק יו יצא ממש התאהבתי בו ולא הצלחתי להפסיק לחשוב עליו\לשיר אותו~ אני בכלל לא ידעתי זאת אותה זמרת ששרה אירוניק אז לא היה לי כול כך למה להשות. בהתחלה ממש התלהבתי ממנו במיוחד מבאבא טנק יו אר יו סיטל מד ג'ונינג יו ואד נוט קום קנט נוט ועוד כמה והיה כמה שממש לא אהבתי כמו ארט אוף דה אוס (שהיום זה אחד השירים שאני הכי אוהב של אלאניס) ואן ועוד כמה~!~ בשבילי,ילד בכיתה ו (באותה תקופה), לשמוע דיסק כמו SFIJ זה היה הדבר הכי מיוחד ששמעתי בחיים שלי וזה פתח בפני כול כך הרבה דלות ופתאום התחלתי לשמוע מוסיקה שונה ממה ששמעתי לגמרי (אני מודה לאלאניס עד היום על זה)

 

[Rוית]

לא התחברתי אליו בכלל בהתחלה..

אני הייתי מכונה לJLP ולא יכולתי ממש לשמוע את SFIJ ות'אמת לא ממש נתתי לו גם הזדמנות.. אבל עם הזמן התחלתי לאהוב את מרבית השירים ויותר התחברתי אליו ואהבתי אותו.. רשמת נכון אביב שרשמת שזה "לא דיסק אחיד", בגלל זה אולי גם היה לי קשה להכנס אליו ול...הווי שלו אם תרצו לקרוא לזה ככה

 

[utopia 111]

גם אני לא התחברתי בהתחלה.

זה היה לי די מוזר. קניתי אותו אחרי ג'אגד, והאמת שבאותה תקופה לא היה לי אמ.טי.וי, ולא ידעתי כל כך עד כמה אלאניס מצליחה, ולא הכרתי את הקליפים והכל. ביומיים הראשונים שמעתי אותו המון, אבל זה היה לי מוזר. לאט לאט התחלתי להתאהב בשירים, זה התחיל ב JOINING YOU, ו THE COUCHA, המשיך ל BABA, ONE, CANT NOT, SYMPATHATIC CHARECTER, ומשם כבר התחלתי לאהוב את כל הדיסק. האמת שבערך חודשיים אחרי שהדיסק הזה ייצא, הגעתי למסקנה שאני אוהב אותו יותר מהראשון, וזה היה לי די מוזר, כי בכל זאת הוא היה מאוד לא אלאניסי לאותה תקופה, לפחות בשבילי.

 

[unprodigal daughter]

SFIJ

חיכיתי לדיסק הזה כל כך הרבה זמן... אני זוכרת שלפעמים,אחרי שהקשבתי ל JLP חשבתי לעצמי שאין סיכוי שהיוצרת המדהימה הזאת תצליח אי פעם לעשות עוד דיסק שיהיה טעון,מרגש ואמיתי כל כך כמו JLP... תמיד חשבתי שמדובר בדיסק חד פעמי שכזה-משהו שהוא רק פעם בחיים,ושלא ניתן יהיה לשחזר כזה דבר... טעיתי- ובגדול. אלאניס הוכיחה את עצמה כאחת היוצרות המוכשרות ביותר (אם לא ה-יוצרת המוכשרת ביותר...). היא לא ניסתה לשחזר את JLP ו"לדבוק בנוסחה" שגרמה לה להצליח כ"כ ולהיות מפורסמת. היא פשוט ישבה וכתבה שירים על האמת הפנימית שלה ועל ההרגשות והמחשבות שלה בתקופה ההיא-ומדובר היה בתקופה מבולבלת מאוד בשבילה (היא סיימה סיבוב הופעות ענק-סיום שבטח הותיר בה חלל גדול,וכולם ציפו ממנה שתחזור למרכז ושתשחרר קצת חומר חדש-וזה משהו שנכון לאז,היא עדיין לא הייתה מוכנה בשבילו...). אז אולי בגלל התקופה המבולבלת שלה,יצא לה דיסק קצת מבולבל (הכוונה היא לדיסק לא ממש אחיד)-אבל נפלא ונהדר!!! בפעם הראשונה שהקשבתי ל SFIJ חשבתי שהוא קצת מוזר ושונה,אבל ממש שמחתי שהוא לא איזה ניסיון פתאטי לשחזור ולהעתק של JLP. כנראה שהרבה אנשים לא היו מוכנים לקבל את זה,ודווקא כן ציפו שאלאניס תדבוק בנוסחת JLP ,ולכן הדיסק הזה הצליח בהרבה הרבה פחות מקודמו. אני חושבת שצריך לזכור שאלאניס משתנה גם כיוצרת וגם כאדם,ומכאן השינויים בסוג המוזיקה שלה. נכון שאני מעדיפה בהרבה את SFIJ על פני URS ,אבל עם זאת אני גם מבינה שאלאניס לא יכולה ליצור את אותו סוג של מוזיקה כל הזמן-משהו חייב להשתנות וההשתנות הזאת היא בילתי נמנעת. כל שעלי לקוות הוא שאני ממש אוהב את הדיסק הבא שלה (והרי ברור שאני אוהב אותו...).

 

[UnderLittleJunkie]

../images/Emo45.gif

מסכים איתך לאללה

 

[avivs]

במקרה שלי

זה היה שונה. אני לא חיכיתי לדיסק וממש לא היה אכפת לי שהוא יצא. באותה התקופה ממש שנאתי את אלאניס. אבל אז הייתה האפשרות לקבל דיסק חינם מהעבודה של אבא שלי ופולני שכמוני לא יגיד לא למתנה בחינם

זה היה ממש מוזר, קניתי את הדיסק וממש לא רציתי לאהוב אותו. ובסוף ששמעתי אותו הייתי מרוצה, שמעתי את השלוש שירים הראשונים וישר החזרתי את הדיסק לארונית הדיסקים. אחרי כמה חודשים לא היה לא מה לשמוע ופתאום ראיתי את הדיסק, אז אמרתי לעצמי שלא יקרה כלום אם אני אשמע עוד פעם. ואז התחיל תהליך ארוך... מלשנוא 17 שירים התחלתי כל פעם לאהוב משהו אחר. זה התחיל מ front row המשיך ל ur ואז ל joining you לאט לאט הבנתי שאני לא מפסיק לשמוע את הדיסק ושהוא פשוט נהדר, אחר כך קניתי את jlp וגם במקרה שלו לקח לי זמן להכנס לדיסק וממש לאהוב אותו. אבל בסוף גם זה קרה. אבל לא נראה לי שלרגע אחד אהבתי את jlp יותר מsfij.

 

[j u n k]

מסכימה חלקית...

אין ספק שאת צודקת היא משתנה- ואנחנו יכולים להיות אנוכיים ולהגיד שאנחנו לא אוהבים את השינוי הזה..זה בטוח לא מה שיעזור. אבל אני הרגשתי בURS שהיא מנסה לשחזר את הנוסחה הזו שדיברת עליה, אבל בתקופה ממש שונה שבכלל לא מתאימה לחומר הכתוב ולכןמפה באה ההסתייגות שלי, ובגלל זה אני לא ממהרת כמוך להצהיר שאני אוהב את האלבום הבא שלה. יכול להיות שאני מצפה ממנה להרבה יותר מדי (ואצל כל אומן אחר ברשימת המועדפים שלי זה מתקבל ביותר) אבל אני נוטה לחשוב שמותר לי כשמדובר באלאניס כי היא מסוגלת ליותר, אם היא רק תנסה לשנות כיוון שוב, גם אם זה בצורה קיצונית (ואנחנו עדים חיים לSFIJ כך שזה לא OUT OF THE BLUE) אבל שתתאים לתקופה הזו, העכשווית.

 

[AlanisJunkie]

אני דווקא אהבתי אותו מייד...

כלומר, בהתחלה היו שירים ספציפיים שהייתי מעביר אליהם (ג'ויינינג יו) ולאט לאט האזנתי לאלבום ברצף וגיליתי שהוא אוצר שמכיל המון המון דברים מופלאים.

 

[bmk]

גם אני אהבתי אותו

ממש מיד. . . אבל אני חושבת שהקשבתי לו יותר כשחזרתי מהנסיעה הראשונה שלי להודו, אני חושבת שבגלל זה אלאניס תמיד תשאר במקום מסויים קשורה לחוויות שהיא חוותה במזרח, אותן חוויות שכמעט כל אחד חווה במזרח. השירים נגעו אצלי במקומות שונים לפני הנסיעה ואחריה. אני מאוד אוהבת את הצד הזה באלאניס.

 

[AdiBaba]

טאוור רקורדס כאלה חמודים

אם כבר מדברים על הדיסק הנפלא הזה, אז נזכרתי שלפני חודש הייתי בטאוור רקורדס בבניין האופרה וראיתי שהם הדביקו ביקורת לדיסק הזה (הם עושים את זה לפעמים) וזה מה שהיה כתוב בכתב יד (לא ציטוט מדוייק): תנו צ'אנס לדיסק הנפלא הזה שחוץ מ"טנק יו" המאוס כל שיר בו הוא יצירת מופת. הוא קשה לעיכול אבל חייבים לתת לו עוד הזדמנות". פעם ראיתי גם ביקורת על ג'גד ממש טובה שהם כתבו. הם כתבו שזה קלאסיקה ושזה דיסק גאוני עם טקסטים שנונים ולחנים חודרים ועוד דברים טובים שאני לא זוכרת.

 

[UnderLittleJunkie]

גם לי יש כמה ביקורות טובות על sfij

אפילו מעריב לנוער עשה על הדיסק כתבה של שני דפים שלמים רק מחמאות על אלאניס ועל זה שהיא התבגרה ויצירה דיסק מעולה ואיכותי (הייתם מאמינים???)

 

[avivs]

גם אני

הייתי לפני כמה חודשים בטואר בבניין האופרה... ראיתי שם ביקורת לurs היו שם דברים ממש טובים עליו, אבל מה שהכי אהבתי זה שהביקורת התחילה ב" המלכה חוזרת..."

 

[utopia 111]

גם על האנפלאגד הרעיפו שבחים.

הייתי שם היום, וראיתי וכהרגלי רצתי לראות אם במקרה יש משהו מיוחד של אלאניס, וראיתי שהם הדביקו המלצה על האנפלאגד, זה התחיל ב "אחת מהופעות האנפלאגד הטובות ביותר אי פעם" .. כמובן שהתלהבתי

 

[יטבת22]

ממש לא אהבתי אותו בהתחלה

חיכיתי המון זמן שהוא יצא, והציפיות שלי היו בשמיים. היתה לי אז חברה טובה שאהבה את אלניס, ובפעם הראשונה שמענו אותו ביחד, והיתה כזו אכזבה משותפת - התאכזבתי גם כי אני לא הייתי בטוחה בקשר אליו וגם כי יכולתי לראות שהיא לא אוהבת. היום כשאני מסתכלת אחורה אני לא מבינה מה אהבתי בה לפני sfij. אני יודעת שזה יקפיץ פה אנשים, אבל אני חושבת שבג'אגד אלניס לא מגיעה למיצוי של -- עצמה, של כל מה שמיוחד בה -- כמו בsfij. מjlp אפשר לקבל את הרושם שהיא עוד אחת, עם קול נחמד והרבה אגרסיות אמנם, אבל לא הרב יותר.

 

[Rוית]

../images/Emo12.gif חייבת להגיב ../images/Emo9.gif

"בג'אגד אלניס לא מגיעה למיצוי של -- עצמה" *הקפיץ*

אוקי, אולי אחרי ששומעים את SFIJ זה נראה ככה כי ספוסד הוא אלבום בעל הרבה יותר... אממ.. תודעה עצמית של אלאניס, נקרא לזה ככה, אבל יחסית לזמנו, JLP היה אלבום פורץ גבולות גם מבחינת המוזיקה והרוק הנשי, שלא היה ממש בצורה כמו שאלאניס עשתה אותו בזמנו, וגם הליריקה היתה די מזעזעת לאותם זמנים. אבל לדעתי, אחרי שמפרשים את המילים בצורה עמוקה ביותר, JLP לא פחות חושפני וגלוי לב מSFIJ.. אבל זו דעתי

 

[איה 21]

האמת היא

ששמעתי את thank u ואת baba וממש לא אהבתי, אולי כי ציפיתי להרבה יותר אגרסיות וזעם כמו בדיסק הראשון. אח"כ בדיוק טסתי לפולין למשלחת ולקחתי את הקסטה (אז עוד לא היה לי דיסקמן...) איתי למסע. ושם, עם כל הבנאליות, ממש נדהמתי מהשירים המדהימים של הדיסק, ובמיוחד ל the couch, (תנסו לשמוע אותו פעם באוטובוס ותראו איך זה מתחבר מעולה). כשחזרתי אז התאהבתי גם בjoining u וב so pure שהם שירים מלאי עוצמה רגשית. וגם רגע של כנות - אני עדיין לא מתה על thank u ועל baba.

 

[UnderLittleJunkie]

מ-ה-?-?-?-?-?-?

באבא זה השיר שלי!!!!!!!!!!!!!!!!!!! נו טוב על טעם ועל הריח אין להתווכח