באמת לא פשוט!
השאלה היא בכלל, מה רע ומה טוב? אנו מאמינים, שכל מה שאלוקים עושה, הוא עושה לטובה. אלוקים הוא מקור הטוב בעולם. והוא טוב אינסופי. קחי לדוגמה ילד קטן, שאמא שלו מתעקשת פעמיים ביום לדחוף לו כפית עם סירופ מגעיל. כל יום מחדש הילד צועק, בוכה, יורק ונלחם. אבל אמא מתעקשת לדחוף לו את הדביק המר והמגעיל הזה. והילד לפעמים חושב לעצמו:``אמא רעה!``. אבל כל אדם בוגר בנפשו יבין שאין כאן שום אכזריות, אלא טובתו של הילד בלבד עומדת מול עיניה של האם. והילד, כשיגדל, יבין. זה משל אולי מאוד פשטני, כי באמת זה שיהודי מת זה הרבה יותר כואב מכפית סירופ מגעילה, אבל ההבנה היא אותה הבנה. כשאנו מתבוננים בעולם ומנסים להבין מה קורה בו, הרבה פעמים אנחנו כמו ילד קטן, שלא מסוגל להבין את כל הכוונות ואת כל מה שמעבר למה שהוא רואה במציאות. אנו תופסים ומבינים את העולם דרך החושים שלנו. ולפי החושים שלנו אנחנו קובעים מה טוב ומה רע. מה שכואב, הוא רע! ומה שלא טעים הוא רע! אבל כמובן שזו טעות, האם צירי לידה הם דבר רע? לא! אולי כואב, אבל אחרי הכאב הזה יש פלא עצום! והאם כל מה שטעים הוא טוב? לא! התורה מגדירה לנו, שיש מאכלים ש``מטמטמים את הנפש`` אפילו שהם אולי מאוד טעימים. ובואי נקח דוגמה רלוונטית הרבה יותר. סמים. סמים זה דבר מאוד נעים, שנותנים הרגשה טובה ולפעמים גם פרץ כח מדהים. ממש שיא הכיף. האם יש באמת מישהו שפוי שחושב שסמים הם דבר טוב? שוב החושים מתעתעים בנו! כאנשים יהודים, אנו מבינים שלא רק מה שאנו תופסים בחושינו הוא מה שבעצם קיים במציאות. וגם ההגדרות שלנו לגבי טוב ורע מבוססות על חושינו המאוד מצומצמים. בשביל זה יש לנו את התורה ואת המצוות שלעתים הופכות על פניהן את ההנחות שלנו לגבי מה טוב ומה רע. ובשביל זה יש לנו את ההנחה הבסיסית, שכל מה שאלוקים עושה, לטובה הוא עושה. מכיוון שכל מטרת בריאת העולם היא השפעת הטוב האלוקי. ודוקא ההישענות על אבינו שבשמים, וההבנה הזאת הם הנותנים לנו כח, גם כשכואב ורע ועצוב. יהי רצון, שנזכה לראות את כל הטוב שבעולם.
