תום
את המאמר "הסמפוניה הבלתי גמורה .. של החיים" כתבתי בדיוק בתקופת שפל. כאשר ההתפלספויות שלי עם עצמי היו בשיאן, ואחד הדברים שממש לא עזרו הוא המצב הכלכלי החמור של הורי והתסכול הלא נורמאלי שלי מחוסר האונים שלי לעזור להם. בנוסף לזה עומס עצום של מהלכים שקורים בחיי, במקביל.. שזו בהחלט בחירה שלי, ואני מודע לה. והמאמר היה בכלל מכוון להיות משהו אחר לחלוטין. ותראה מה זה, איך זה יצא החוצה, החלטתי לפרסם אותו בכל זאת, היות שזו הייתה הצעקה שלי לעזרה, שבאה לידי ביטוי במאמר הזה.. ואתה יודע מה, עכשיו למרות אותן המחשבות שרצות נון סטופ אצלי בראש, למרות הפחדים ויש! ההרגשה הרבה יותר קלילה, וכשההרגשה יותר קלילה החשיבה יותר בהירה, וחוזר חלילה.. הרבה אנשים, בכל הפורומים שבהם כתבתי, ענו, תרמו, הציעו, נתנו אהבה מתוך אהבה.. ואתה יודע מה.. זה עוזר
ולהם נתונה תודתי... לפעמים נראה שאפילו שאנחנו שקועים עמוק בתוך חרא, צריך להרים את הראש מעל, אפילו לשתי דקות, רק בשביל לשאוף קצת אוויר צלול ולנקות את הראש, ואז הרבה יותר קל להתמודד עם כל החרא שאנו שקועים בו.. (אפילו עם הריח
) אז חיבוק גדול שולח לך. חיוך. ונשימה עמוקה... מיק. רוח מדבר