והנה תרגום מלא, באמת כתבה נחמדה
אמהות פונדקאיות אינן חשות צער על התינוקות. פרטים ראשונים ממחקר על "רחם להשכרה" מגלה כי אמהות מיועדות הן אמהות אוהבות יותר מאמהות שיולדות באופן טבעי. פונדקאיות אשר על פי חזוה מחויבות למסור את התינוקות הנולדים לזוג הורים אחר חשות מעט צער, אם בכלל, זאת על פי מחקר ראשון מסוגו על אחד מטיפולי ההפריה השנויים במחלוקת. המחקר מוצא גם כן כי האם המיועדת של התהליך מגלה יותר אהבה ורגשות כלפי התינוק מאשר אמהות אשר ילדו באופן טבעי. הממצאים שיתפרסמו ב... מרגיע את אחד הפחדים הבסיסיים של התקשרות לצורך "רחם להשכרה". Fiona MacCallum פסיכולוגית ילדים ראיינה 43 משפחות שהשתמשו בשרותי פונדקאות והיא מבקשת להפריח חלק מהמיתוסים הקשורים בתהליך. " בד"כ חושבים כי אם פונדקאית תתקשה למסור את הילד מייד לאחר הלידה. למעשה אנו מוצאים רק מקרה אחד בו לאם הנושאת היו מעט ספקות במסירה, כל השאר דווחו שלא היתה כל בעיה. אומרת MacCallum. " מאז הלידה רוב המשפחות שמרו על קשר עם הפונדקאית כ 70% נפגשו עמה מדי מספר חודשים. 90% מהאמהות המיועדות דיווחו כי עדיין יש להן קשר טוב עם האם הפונדקאית ואין הן חשות קונפליקט כלשהו או איום כלשהו בין הזוג המיועד לאם הנושאת. ב 90% מהמקרים, הדעה כי אמהות מיועדות חרדות לרעיון שיהיה קשר בין התינוק לאם המיועדת, מתגלה כנטול כל בסיס. פונדקאות הפכה נפוצה בבריטניה מאז 1985 (הפעם הראשונה שזה נעשה), בעיקר משום שזו הדרך היחידה לזוגות עם בעיות פריון לקבל ילד גנטית שלהם. הורים מיועדים אינם מורשים לשלם לאם הנושאת אולם יכולים לתת לה תשלומים "הוגנים" עבור הוצאותיה. הפונדקאות היא הנושא הנתון במחלוקת יותר מכל טיפולי הפריון האחרים. ישנם שני סוגי פונדקאות, האחד "פונדקאות חלקית" בו האם הפונדקאית מועברת בצורה מלאכותית בזרע הגבר (של ההורים המיועדים), ופונדקאות מלאה בה גם הביצית וגם הזרע הם של ההורים המיועדים ונעזרים בהפריה חוץ גופית. 43 התקשרויות נחנו בהם 2/5 היו של פונדקאות מלאה והשאר פונדקאות חלקית, בכל 2 מקרים מתוך 3 הפונדקאית והזוג לא הכירו לפני ההתקשרות ובמקרים האחרים היתה זו האחות או מכרה ששימשה כפונדקאית. את המחקר ערכה MacCallum במשותף עם פרופ' Golombok אשר פרסם בעבר מחקר בו הראה כי ילדים אשר נולדו מ IVF הם סתגלניים ומגלים בריאות נפשית וקשרים טובים יותר עם הוריהם מאשר ילדים אשר נולדו בדרך טבעית. כל האמהות המיועדות דיווחו כי הן ספרו על הפונדקאות למקורביהן ויספרו לילדיהם כשיהיו בוגרים דיים. אצל הזוגות שהשתמשו בתרומת ביצית המצב שונה. 12% לא סיפרו על כך לאף אחד, 41% לא סיפרו להוריהם, 26% לא סיפרו לחברים רק 57% אמרו כי יספרו לילדיהם על תרומת הביצית. זה ככל הנראה נובע מהעובדה כי את ההריון לא ניתן להסתיר אבל לתרומת הביצית אין סממנים חיצוניים וקל יותר להסתיר. "כל התינוקות שנולדו למשפחות שהשתתפו במחקר היו בני 9-12 חודשים ולכן לא ניתן לבדוק כיצד התהליך השפיע עליהם. לא ניתן לבדוק מה תחושת הילד שנוצר כדי שייוולד לאם אחת ויימסר למשפחה אחרת וכן האם הם היו מעדיפים לשמור על קשר עם האם הנושאת. איזו השפעה של שתי אמהות יהיה לילד על תחושותיו, התפתחותו ופיתוח הזהות העצמית. "כמו כן גם לא ניתן לדעת מה תהיה השפעת המעורבות של האם הנושאת בחיי המשפחה על בטחונה של האם המיועדת בתפקודה כאם כאשר גנטית הילד שייך לפונדקאית. "במענה לשאלון לזוגות, ההורים המיועדים גילו יכולת הורית מצויינת. כאשר נחקר נושא כגון "חום" ו "מעורבות רגשית" הזוגות נתנו ציון גבוה הרבה יותר מזוגות עם ילדים מלידה טבעית ובנושא רגישות לצרכי הילד גילו האמהות משתי קבוצות המחקר רגישות שווה. שני ההורים בזוגות המיועדים גילו כישורי הורות גבוהים מזוגות של הריון טבעי, והתינוקות בשתי קבוצות המחקר גילו התנהגות וערנות ברמה זהה. "כל ההורים בקבוצת המחקר של הזוגות עם הריון טבעי תפקדו טוב ולא קבלו ציונים נמוכים במדדים אלה, לעומתם האמהות המיועדות קבלו ציונים גבוהים במיוחד. "תוצאות אלה באופן כללי הן חיוביות. המשפחות עם ילד מפונדקאות מתגלות כמשפחות עם יחסים חמים וכישורי הורות ברמה גבוהה. המעורבות הרגשית הגבוהה של האמהות יכולה להיות דבר חיובי אך עלולה להפוך גם ל"יתר השקעה" בילד. הממצאים של המחקר הזה נוגעים לקשרים בין הזוגות לאם הנושאת, איכות הקישורים ההוריים של הזוגות והתנהגות הילד."