שאלה

[הניבלונגים]

שאלה

אחד מחברי הרולינג סטונס, נדמה לי שזה היה קית´ ריצ´רדס, אמר פעם, שהמנהל של הלהקה אמר להם שכל העניין הזה של השלום והאבה וההתנגדות למלחמת ויטנאם מאוד פופלרי ויעזור ללהקה אם הם יגידו או יכתבו משהו על זה. לטענתו את הסטונס מעולם לא עניין כל הסיפור הזה והם רק רצו לעשות מוסיקה טובה (מה שהצליחו לעשות בעקביות במשך המון שנים), אבל הייתה בשנות השישים מין תחושה כזאת שאם אתה לא נגד המלחמה אתה לא "מגניב" או cool, אריק ברדון (מלהקת החיות) אמר שכשהוא פגש את ג´ימי הנדריקס (ברדון היה מי שגילה את הנדריקס מנגן במועדון מוזנח בניו יורק), ג´ימי היה חייל משוחרר שהיה מאוד בעד המלחמה, ורק לאחר שהוא התפרסם הוא הפך לאחד מהסמלים של המאבק. כמובן שלכל דוגמא כזאת אפשר למצוא דוגמאות הפוכות, של מי שראו במילים ובמוסיקה שלהם אמצעי להגשים מטרה אידיאולוגית (כמו דילן או ג´פרסון אירפליין למשל), והאמינו באמת ובתמים באידיאולוגיה של שנות השישים. אז מה אתם אומרים, אולי כל העניין של להקות הסיקסטיס של שלום ואהבה, היה רק עניין מסחרי?, ונסיון למצוא חן בעיני הקהל?

 

[Chocoholic]

אני חושב

שזה נכון בחלק מהלהקות, כנראה גם אצל האבנים (אם קית´ אמר...). דבר אחד בטוח - ללהקות ההבי מטאל שפרחו עם סוף העשור זה לא הזיז בכלל, כל המלחמה. חלקם אמרו במפורש, בשירים ובראיונות, שהם לא הזדהו עם כל עניין השלום והאהבה. אם אני זוכר נכון, אוזי אוסבורן אמר פעם שזה רק הוסיף (המלחמה) לאנרכיה שהתבטאה במוסיקה של כמה מהלהקות האלה. כך שאם שלוש שנים קודם, העניין היה "מיינסטרים" ולהקות היו צריכות "להתגמש" ולהתאים עצמן לנושא, עכשיו העניין איבד מכוחו ואפשר להתעלם ממנו ואף לצאת נגדו. אגב - זה לא היה צ´אז צ´אנדלר (הבסיסט של החיות) שגילה את הנדריקס? אגב 2 - הנדריקס השתחרר מהצבא לפי הוראת קב"ן... לפי מה שקראתי הוא אמנם הוכשר כצנחן אבל בשלב הזה כבר לא עניין אותו כלום חוץ מהגיטרה שלו.

 

[הניבלונגים]

אגב ואגב

אגב ראשון: צ´אנדלר היה מי שגילה את הנדריקס, בורדון (הסולן של האנימלס), שהיה חבר טוב של ג´ימי הוא זה שאמר את מה שהזכרתי, סתם טעות דבילית שלי. 2. הנדריקס אכן הצליח להשיג שחרור מהצבא, אבל בראש, כמו שהעידו כמה חברים שלו, הוא בהחלט אימץ את הגישה של הצבא, לפחות כלפי מלחמת ויטנאם. ולעניין, להקות ההבי מאטל הם בעיקר תופעה של תחילת שנות השבעים, גם אם חלקן, כמו לד זפ למשל, התחילו לפעול בסוף שנות השישים תרבותית הם תופעה של שנות השביעים, אוזי אוסבורן אגב הוא ממש לא דמות שהייתי מתיחס ברצינות לדבריו אבל במקרה הזה הוא צדק כנראה וזה אחד ההבדלים בין שנות השישים לשנות השביעים. התחושה שלי היא שמרבית הלהקות הגדולות של שנות השישים (בעיקר הבריטיות שאותן המלחמה לא עיננה בכלל, אבל לא רק) התיחסו לנושא של המלחמה ושל ה "שלום ואהבה" בצורה קצת צינית, וניסו בעזרתה להשיג קהלים, או למצוא חן בעיני הקהל, כמובן שיש יוצאים מהכלל, אבל בתחושה שלי, אידאולוגיה אמיתית לא שיחקה שם תפקיד חשוב, ובכך אפשר אולי להסביר כיצד התפרק כל העניין הזה של שנות השישים

 

[גלי®]

סביר להניח שגם וגם ... היו אמנים

שתפסו טרמפ על עניין הפציפיזם , והיו אמנים שהעניין היה ב"דמם".... גם כיום , ממרחק של עשרות שנים , קצת קשה להבדיל ביניהם....

 

[Creamy Weather]

לא רק אמנים..

מה עם ההיפים עצמם? הרי זאת היתה תקופה כזאת שבה המוני אנשים יצאו לרחובות, גרו בקומונות ועטו זרי פרחים לראשם. כמובן שיש את ההיפים האמיתיים, שעו את כל הדברים האלו מתוך אמונה שלמה באידיאולוגיה ההיפית, אבל סביר מאוד להניח שהיו אנשים שהפכו להיפים מתוך דבקות באופנה, מרד נעורים וכו´.. האמנים הלכו וחפשו את הזרם שיביא להם הכי הרבה כסף, ראו שהשלום והאהבה משחקים חזק עכשיו, ועלו על הגל. כ-ו-ל-ם לא יכלו להיות מתחזים, זה ברור. הרי היו את ההיפים האמיתיים- היו את האמנים ההיפים האמיתיים, והמתחזים היו שם גם. אבל בעצם גם ההיפים שהיו אמיתיים בשנות השישים- לא כולם שרדו את שנות השבעים וההמשך- עובדה שההיפים היום הם פריקים ומוזרים בעיני החברה (האמיתיים, לא אלו שלובשים חצאיות לבנות כי זה מה שמוכרים בקסטרו), וההיפים של פעם התבגרו והפכו לאנשים מן המניין. עצוב.

 

[הניבלונגים]

ילדי הירח-ילדים זקנים

לשנות השישים לא היה המשך, בגלל שבעיני הרבה אנשים המאבק הצליח, המלחמה נגמרה, קבוצות מיעוטים התקדמו מאוד במאבקם לשיוויון, והחברה (האמרקאית והארופאית) התקדמה מאוד במובנים אלו. הבעיה היא, שאחרי שהתפזר העשן של הבאנגים, אנשים הסתכלו סביב וראו שכלום בעצם לא השתנה, התפקידים הבכירים מאויישים עדיין ברובם המכריע על ידי גברים לבנים זקנים, "אדוני המלחמה" ממשיכים לחרחר מלחמה, והשלום העולמי לא הגיע, אז אם ככה זה מרגיש כשמנצחים, למה להלחם?. חוץ מזה, התנועה נגד המלחמה הייתה רק בשוליים שלה תנועה פאצפיסטית, רוב מי שהצטרף לתנועה היה נגד מלחמת ויטנאם, ולאו דווקא נגד מלחמות, גם רוב אלו שהצטרפו למאבק הפמניסטי או למאבקו של מרטין לותר קינג, תמכו בחלק מהאידאולוגיה ולא היו מוכנים להמשיך ולהלחם כאשר מרבית המטרות המוגדרות מראש בעצם הושגו.

 

[גלי®]

רוצה לומר לך תודה על הודעותיך ...

בכל פעם אני לומדת משהו חדש...

 

[TheDUKE]

אני הצהרתי על פציפיזים בפני המפקד

שלי. הוא אמר לי פשוט בלי הרבה וויכוחים, כשצריך לירות, אתה תירה! כמובן שהתנגדתי... בכל אופן אני לא מתכוון להגיע למצב כזה...

 

[B l a c k b i r d]

אני חייבת להגיד לך..

כל הכבוד שאתה עומד על שלך!!!! לא הרבה אנשים היו עושים את זה! ואני באמת מקווה שלא תצטרך להגיע למצב שבו תאלץ לבחון את עצמך.. אבל מה באמת קורה במצב של זה או אני או הם???

 

[TheDUKE]

אני לא מתכוון להגיע למצב כזה...

ואם כבר אגיע בטעות... אני לא אתייחס לזה כאל ערבים מול יהודים... כמו שלא אהרוג יהודי שמאיים עלי, פשוט אנטרל אותו.