שאלה

[diana1973]

עברנו חלק מהדברים

הילד היה אצל פסיכיאטר, אולם הוחלט שהוא לא צריך ריטלין, אלה אם כן המורה תתלונן יותר מדי , הם המליצו על תור אצל נאורולוג, בשביל השקט הנפשי שלנו. הם עשו לו את מבחן הקונוס ויצא שהוא צריך ריטלין, אבל אני לא יודעת למה הוחלט לחכות, אולי כי גם כך המעבר לכיתה א קשה, הם רצו לתת לו קצת זמן, אני כל כך מבולבלת שאני כבר לא יודעת מה לעשות, כל אחד אומר משהוא אחר.

 

[thevil]

לא תמיד!!!

יש לי שתי הערות לתשובתך: 1. לצערי אכן יש נוירולוגים שמחפפים אבל יש גם נוירולוגים שעושים עבודה רצינית. אז נא לא לעשות הכללות ולבלבל מבולבלים. 2. לא לכל ילד מתאים טיפול נטורופתי כמו שלא לכל ילד מתאים ריטלין.

 

[r66]

דוקא בגלל המעהר לכתה כדאי

אם צריך לתת, אז לתת. לפי דעתי הנויורולוג יחליט סופית בשבילכם. בהצלחה!

 

[diana1973]

שאלה

יש לי ילד בן 6.5, שנה שעברה בגן הגננת אמרה שהוא צריך לקחת ריטלין, ולכן פנינו לטיפול, בסוף הטיפול אמרו לנו לחכות לתחילת השנה ולראות מה תגובת המורה. היום לאחר חודשיים לימודים, אנו מקבלים כל מני תלונות כגון:מרביץ לילדים (יש לציין שזה לא מכות כואבות, אלה הצקות "כפות"), זורק בדידים מהחלון, והכי מפחיד שכשהמורה לספורט האשים אותו(לפי טענת בני) במשהו שהוא לא עשה , הוא זרק כיסא (לא על המורה)והתעצבן. אתמול המורה גם אמרה לנו שמורה אחרת "תפסה" אותו מרביץ וכשהיא שאלה למה הוא עשה את זה הוא התעקש ואמר לה "אני לא עשיתי כלום, זה לא אני", וכשבבית שאלתי אותו הוא גם טען שזה לא הוא אלא הילד לידו. מה עושים?איך יודעים מתי הילד מספר אמת או לא? אני מפחדת או להתייחס לזה יותר מדי, או לפספס נקודה חשובה, יש לציין שבחודש הבא יש לו תור אצל נאורולוג. מחקה לתשובה תודה וסליחה על אורך המכתב.

 

[דליה.ד]

שלום דיאנה וברוכה הבאה אלינו!../images/Emo140.gif

למעשה את מתארת מצב מצאוד אופייני לילדי הadhd שחווים אכזבה ותסכול בבית הספר, כאשר הם נדרשים לשבת זמן ממושך, להיות מרוכזים, להתמיד במשימה, להקשיב למורה, לעבוד בשיתוף פעולה. ולמרות היכולות הגבוהות המיומנויות האלו קשות להם מאוד! לכן, הילד מגיב כפי שהוא מגיב. וחייבים לסייע לו. בנוסף להתייעצות עם הנוירולוג ושקילת טיפול תרופתי, חייבים לבנות עם המחנכת, היועצת והמורים המקצועיים טיפול חינוכי מערכתי לעיצוב התנהגות לילד. חשוב מאוד שזה יעשה בהקדם כי החוויה שלו מכיתה א´ היא קריטית להמשך לימודיו בבית הספר! בני הצעיר, אף הוא עלה לכיתה א´. אנחנו שהבנו את הפרינציפ של הכשלון והתסכול עם הבן הגדול החלטנו שזה לא יחזור על עצמו! ומשום כל קיבל שנתיים לפניט כיתה א´ גננת שיח וריפוי בעיסוק. מיד עם תחילת שנת הלימודים הוא התחיל לקבל ריטלין וסוכם עם המחנכת והסיעת בכיתה לפקוח עליו עין. וראו איזה פלא: התלמיד הטוב בכיתה זה הילד שלי! מסיים ראשון את המטלות ועוזר לשאר הילדים בכיתה. הוא כל כך מצליח בלימודים שעכשיו כשהוא חולה ונמצא בבית נשמתו יוצאת לחזור לבית הספר. הוא מתעקש שישלחו לו שיעורים, המורה אמרה שממש מרגישים בחסרונו והילדים כולם שואלים עליו יום יום (גם אני מורה בבית הספר שלו). אני בטוחה שהחוויה שהוא חווה בכיתה א´ תעצב אותו, למרות הפרעת הקשב הקשה ולמרות היפראקטיביות קשה, כתלמיד טוב ומשקיע, בעל מוטיבציה ללמידה והכי חשוב ממצה את הפוטנציאל הגלום בו. אני מאחלת לך בהצלחה. עליך להירתם למשימה - והיא אפשרית!!!

 

[r66]

דליה-זה מדהים..עברתי בדיוק את

התהליך שעברת עם הבנים. גם לנו התפקשש הטיפול בגדול. לא ידענו בכלל שהיו בעיות, עם אחותו הבכורה היה לנו רק נחת והינו שאננים. חשבנו שכל הילדים שלנו יהיו כמוה (כנראה). לא ידעתי מה זה מעורבות של הורים בביה"ס. המורה לא יידעה אותנו על מצבו ואני כמובן האשמתי אותה במקום את עצמי. בשנים הראשונות חשבנו שהכל בסדר, "אז הוא קטן והכל יסתדר עם הזמן" וכמו שכבר סיפרתי, דעותיי הקדומות לגבי הריטאלין, הכל.. היה כמו מערבולת וכשתפסנו את העצמנו הוא כבר היה גדול - בכתה ו´ הרגשתי שהילד חומק לנו מבין האצבעות. ניסינו לתת לו ריטאלין וזה לא עבד-הוא סבל והפסקנו תוך חודש. הוא ילד מאוד שקט ובקלות אפשר להתעלם ממנו בכתה. הריטאלין, כנראה, גרם לו לכאבי בטן, כאבי ראש, עצוב ושקט עוד יותר ובלי תאבון בכלל. רק בשיחות הורים לאחר חצי שנה מתברר לי שהילד לא לומד כלום. מפוזר, שקט ולא משתתף. היינו בשוק. לא אלאה אותך... החלטנו שעם הקטן זה לא יקרה (כשהוא כבר היה בכתה ב´, אבל הוא כל-כך אוהב ללמוד אז הוא לא הפסיד חומר לימודי, בעיקר היו קשיים חברתיים).

 

[r66]

טוב מאוד שיש לכם תור לנוירולוג

גם אצלנו היו תלונות על ימין ועל שמאל והילד, מבחינתו, לא עשה כלום.. כדאי לבקש בבי"ס שיעשו לו אבחון ואיתו ללכת לנוירולוג. ואם אין מספיק זמן אז אחרי הביקור, לא לוותר על איבחון בביה"ס. אין סיבה שהוא יחווה חוויות של דחיה מצד הילדים וכעס מצד המורים. תנסי בינתיים, עד הביקור אצל הרופאה, בתאום עם המורה שלו לשלוח מחברת קשר ולסכם איתו שכל יום תקראו יחד את המחברת בבית ואם המורה כותבת שהיה בסדר, הוא מקבל משהו..(מדבקה, ממתק, צעצוע...) תחליטו בינכם מה מתאים. לא להגזים כי הדרישות גדלות עם הזמן.(אני גם נתתי למורה שקית עם ממתקים ובהפסקה הגדולה הוא קיבל משהו אם המורה החליטה שמגיע לו) מנסיוני, האהוב שלנו, מאוד השתדל. היום הוא מקבל ריטאלין. יש לו חוויות נהדרות בביה"ס. מקבל הרבה חיזוקים ולא מתנגד, משום כך, לריטאלין כל בוקר (רק לפעמים). לא לוותר על הקשר ושיתוף הפעולה עם המורה זה לטובת שניכם. ב ה צ ל ח ה וספרי לנו איך היה אצל הנוירולוג...

 

[diana1973]

תודה על התמיכה

 

[michal shahar]

חשוב לדבר איתו../images/Emo13.gif

שבי עם ילדך ותסבירי לו שכשהוא מספר לך משהו את מאמינה לו. ולכן את מצפה שהוא יספר לך רק את האמת כדי שתוכלי לעזור לו. גם אם הוא חושש כדאי לו לספר את האמת כי שקרים סופם להתגלות ואז העונשים חמורים יותר. בתי יודעת שכשהיא מספרת לי על משהו רע שהיא עשתה בדרך כלל אנו מדברות על-כך ומחליטות ביחד על העונש שמגיע לה, אם בכלל. כשהיא משקרת (וזה מאוד נדיר) אז העונש שניתן לה הוא מאוד חמור. כך שכל העסק אינו כדאי לה. חשוב שתשאלי את בנך מדוע הוא מרביץ. ואם יש ילד שלטענתו מתגרה בו או שעושה את הדברים שמיוחסים לבנך, תודיעי לבנך שאת תדברי עם המורה על-כך. כך הוא יראה שאת מתייחסת ברצינות לסיפורים שלו. במקרה הזה אם הוא דובר אמת זה יתן לו חיזוק חיובי ואם הוא דובר שקר בעתיד הוא יחשוש לשקר, פן תפעלי בנושא. צריך לזכור שהשקר הוא נקודת מילוט. אם ילדך משקר אזי הוא יודע שהוא לא בסדר. צריך לעזור לו. טוב מאוד שיש לכם פגישה עם נוירולוג. אבחון וטיפול נכון הם צעדים ראשונים בדרך ארוכה שמובילה לחיים טובים יותר לך ולילדך. בהצלחה בכל, מיכל

 

[diana1973]

מדברים, מדברים...

אנחנו יושבים לדבר איתו, ומסבירים לו שאנחנו מעדיפים שהוא יספר את מה שעשה אפילו שזה לא טוב, ומסבירים לו שכולם טועים , מאשר שנדע את האמת מפה של מישהו אחר, אנחנו גם לא יכולים לשאול אותו למה הוא מרביץ כי הוא טוען שהוא לא מרביץ. האמת שבכמה מקרים יצא שאחרי הבהרות נודע לנו שהוא דיבר אמת, אולם במקרים אחרים שהוא טען שהוא לא עשה את הדברים המיוחסים לו, המורה טענה שהוא כן עשה אותם, נו אז למי מאמינים? העיניין ההכי חשוב הוא שאני גרושה ונשואה שנית. ישי הוא בני מנישואי הקודמים, אבל אבא שלו מתנהר מכל הדברים של טיפול בילד, הוא פשוט בא פעם בחודש, לוקח אותו לשבת,עושה לושטיפת מוח נגד בעלי הנוכחי ומחזיר אותו הביתה. בנוסף לכל הוא מתחתן עכשיו וכל זאת מקשה עליו. האמת שהסבלנות נגמרת לי, זה נורא קשה, ניסינו הכל, הוא היה מטופל אצל פסיכיאטר והם החליטו שהילד כועס על אבא שלו, אבל לא נראה להם שיש צורך בטיפול תרופתי, למרות הכל קבעתי את התור לנאורולוג. אני מקווה שיהיה בסדר הוא ילד מקסים, כל כך חבל עליו. תודה

 

[michal shahar]

הבנתי../images/Emo13.gif

כעת נראה לי שהילד יותר זקוק לאבחון וטיפול של פסיכולוג מאשר נוירולוג. מחזקת את ידייך ומקווה שיהיה לך קל יותר בעתיד. אולי אחרי החתונה של בעלך לשעבר העניינים קצת ירגעו מפני שבנך יבין שזה כנראה עניין מוגמר שאתם לא תחזרו אחד לשני. אולי. בהצלחה, מיכל

 

[עדו בן צבי 1]

המתינו לדבר הנוירולוג. אם עצותיו לא

לא יעזרו, או לא ימצאו חן בעינכם, אז יהיה מקום לדילמה. בהצלחה!