שאלה

[randomalia]

שאלה

מתנצלת מראש אם זאת שאלה חסרת רגישות.
יש לי זוג שכנים חירשים ויש להם ילדים (שומעים). הזוג צורח המון, בעיקר האבא ובעיקר מעצבים. הילדים גם צורחים בצורה משוגעת והמון המון זמן, כשהם צורחים האבא צורח עליהם חזרה.
אני מתעוררת מהם בבוקר וזה מטריף במשך היום.
איך אפשר לגשת לזה ולטפל בזה בלי להיות חסרת רגישות ולפגוע בהם?

 

[בועת sabon]

זה לא חסר רגישות

מדובר במשהו שיכול להיות מאוד מטריד עבור שומעים. חירשים, באופן טבעי, מודעים לכך פחות אם בכלל.
בני כמה הילדים? הילדים צורחים על האבא/ההורים בתגובה לצרחות שלהם? זה בכי או שיחה בצעקות?
לדעתי את יכולה לפנות בעדינות, בשעה ביום שבה הם נראים לך רגועים, עדיף לא באיזו פגישה מקרית במעלית הבניין או משהו כזה. אם הם קוראים שפתיים ולא זקוקים לתרגום תוכלי לפנות אליהם כמו אל שומעים רק להקפיד לדבר ברור ושיוכלו לראות את פנייך (לא להסתיר את הפה למשל) ולומר להם שזה מפריע לך או מעיר אותך מהשינה. זה בסדר להעיר על דבר כזה כמו שהיית מעירה לאדם שומע שהדציבלים מהבית שלו חורגים הרבה מעבר לגבולות דירתו.
אני אישית התנצלתי לא פעם בפני השכן הנחמד מהקומה מתחתינו בתקופות שבהן הבת הקטנה שלי היתה מתעוררת הרבה בבכי בלילה. זה בהחלט בתחום המקובל כשגרים בבניין משותף.
בהצלחה, ונשמח אם תעדכני איך הלך.

 

[הדסהש1]

תלוי בגיל הילדים..צריך לגשת אליהם ולדבר ולהסביר

אולי הם לא מודעים למצב שזה מפריע...או לגשת למשרד הרווחה בודאי מודעים למשפחה
ולראות מה אפשר לעשות..

 

[שוש פרסלי]

הם מודעים למצב, ויש פתרון,

או שהשכנה תקנה לכבד חירש/ת מכשיר שמיעה או שתקנה לעצמה אטמי אוזניים, הפתרון הכי טוב זה לעבור ל
גור בבית פרטי רחוק מרעשים

 

[גימלאית2]

האמת - הייתי מציעה מכתב ולא שיחה.

והסיבה לכך - שיחה עלולה להתלהט, דיבורים עלולים לא להיות ברורים או מובנים, לצאת מהקשרם, להתחרבש...
בכתיבה - את יושבת מול עצמך, שוקלת כל מילה, זהירה בהתבטאות. אחרי שעה שעתיים - יושבת שוב עם המכתב ובודקת האם את מרגישה עדיין נוח עם ההתבטאות?
אם כן - שמה בתיבת הדואר, ואם לא - מתקנת וממתינה שוב.
"דברי חכמים בנחת נשמעים" או במקרה זה - יווצר סיכוי שדבריך יקראו בנחת ובלי אמוציות. ואם יתעורר ספק - יש לך העתק.
הרי היום חשוב שיהיה תיעוד גם לתקשורת בונה עם כוונה טובה.
זאת דעתי.
בהצלחה בדרך בה תבחרי.