שלום לך.אשתף אותך ב"ניסיון" האישי שלי.
לי זה קרה בזמן נסיעה באוטובוס."למזלי" ישבתי בעת קרות הפירכוס.הוזמן אמבולנס והתעוררתי במיון.
באותה מידה יכל גם לקרות ברחוב.אצלי יש תחושה מקדימה "שזה" הולך להגיע ולכן יכולה במידה מסויימת להגן על עצמי מפני חבלה קשה עקב נפילה פתאומית.כמו כן בארנק שלי ובתעודת זהות שלי יצרתי רישום בגדול 'אפילפסיה'.כי מנסיון למדתי שזה מה שמד"א מחפשים, דבר ראשון ,כדי לזהות את החולה. ותתפלאי אבל גם אנשים טובים שניסו לעוזר עד להגעת מד"א, חיטטו בתיקי ומצאו וזה עזר להם לקבל הנחיות בטלפון מה לעשות איתי.וכמובן עזר/הציל אותי.
להגיד לך שהמשפחה שלי רגועה זה ממש לא נכון.גם אני לא רגועה כאשת איש וכאמא ל/ני ילדים קטנים,אבל אנחנו "עובדים" על זה.בעיקר עכשיו כשרק אובחנתי וטרם אוזנתי...אבל זה לא יכול לעצור את חיי וחיי משפחתי ואני ומשפחתי "לומדים" כרגע כיצד להתמודד עם המצב החדש...בעיקר כאשר אני מחוץ לבית.
אז בהצלחה רבה.ומקווה שמשהו ממה שכתבתי יוכל לעזור לכם.
