ענבר1 ,שתי גישות פסיכולוגית עיקריות
מנסות להסביר את האהבה.הראשונה מתייחסת אליה כאל תהליך הקשור בדחפים ביולוגיים מיניים,השנייה,רואה באהבה צורך פסיכולוגי להשלמה עצמית. אהבה רומנטית - ביטוי מוסווה לתשוקה מינית...פרויד היה הפסיכולוג הראשון שניסה להסביר את מהותה של האהבה.לפיו,האהבה היא ביטוי של תשוקה מינית מתוסכלת.שכן בגלל האיסורים החברתיים המוטלים על הדחף המיני,אין הוא יכול למצוא את ביטויו הטבעי.לכן פתחה האנושות את האהבה הרומנטית כדרך עקיפה להשקעת האנרגיה המינית (הליבידו),שביטוייה הוא הרצון להיות במחיצתו של מושא התשוקה והשאיפה להתאחד עימו.החברהת מעודדת אהבה,אך מנסה למנוע ספוק מיני מחוץ למסגרת הנישואין.לפחות בזמנו של פרויד... אהבה רומנטית - ביטוי לצרכים נפשיים. בספרו "על אהבה ותשוקה" כותב רייק שליחסי מין שני היבטים משלימים,אך נפרדים - היבט ביולוגי והיבט רגשי. ההיבט הראשון לדעתו,הוא מעינים של הביולוגים והפיסיקאים,ובאילו בהיבט השני עוסקים הפסיכולוגים. האהבה לדעת רייק,היא תהליך של חיפוש אחר בן זוג משלים.לכל אחד מאיתנו נקודות תורפה בתחום זה או אחר,וככל שנהיה פחות מרוצים מעצמנו,ונחוש בחולשות של אישיותינו,כן נבקש לחזקן באמצעות התאהבות בבן זוג שחולשותינו הן דווקא הצדדים החזקים אצלו.מסיבה זו למשל,אנשים שמאד לא מרוצים מעצמם, נוטים להתאהבה ביתר קלות מאנשים בטוחים ומרוצים מעצמם.אצל מתבגרים,יתכןשההתאהבויות הרבות והמשתנות במהירות,אינן אלא ביטוי לחוסר הבטחון ולחיפוש אחר זהות עצמית.מחקר של פרופ´ אבנר זיו,בספרו "ההתבגרות" (1984),מגדיר את האהבה,כרגש של תלות הדדית,תוך כבוד עצמיותו של בן הזוג. פרור´ זיו בנה מוד לתהליך האהבה,שהוא בן 6 שלבים: * מפגש. * משיכה פיזית. *אבחון. * גילוי עצמי. *צפייה הדדית וספוק צרכים. * אהבה - תלות הדדית תוך כבוד עצמיותו של הזולת. בכל שלב ניתן להמשיך לשלב הבא בתהליך,או להפסיקו. ע"פ הגדרתו של פרופ´ זיו,הוא ממשיך וכותב,כי התלות ההדדית היא בעיקרו של דבר תחושה שהחיים אינם שלמים ללא נוכחות בן הזוג,ללא האפשרות לחלוק עימו חוויות ולהתייעץ עימו.אולם התלות עלולה גם להפוך את מערכת היחסים למחניקה וכשמרגשים חנוקים -רוצים לברוח..לכן השילוב בין התלות ההדדית לבין כבוד העצמיות אינו משימה קלה .ולכן תהליך האהבה עצמו,אינו תהליך פשוט.. למה אנחנו כל כך סובלים ממנה כל כך,כדברייך?גם לכך מתייחס פרופ´ זיו בספרו הנ"ל.לדבריו,בשלב הגילוי העצמי,בו כל אחד מתעמק בהבנת הזולת ועוזר לו טוב יותר להכיר את עצמו,הגילוי הוא כאמור הדדי.האחד מסיר קליפות,וגם השני עושה כן.לכן זה תהליך ארוך ומורכב המחייב אמון רב.פרופ´ זיו קורא לו "מודל הבצל",משום שהתהליך מלווה לעיתים בכאב ובדמעות.הגילויים האינטימיים חושפים לעיתים פרטים העלולים להציג את החושף באור לא מושלם. דבר כזה עלול להבהיל את בן הזוג ולהבריחו.אם תהליך האהבה נפסק בשלב זה, נגרם סבל רב לאוהבים,שלפתע מתברר להם כי המאמצים הנפשיים והרגשיים הרבים שהשקיעו היו לשוא.המשבר שהם עוברים עלול להיות עמוק עד כדי כך, שישפיע על הקשרים בעתיד.הם סבורים כי כיוון שנכוו לא ישחקו עוד באש,יהיו הרבה יותר זהירים בגילוי העצמי..ואולי גם יחליטו לא להוריד לעולם את כל הקליפות...ענבר,אולי ההסבר הזה בית מדרשו של פרופ´ זיו,יעזור לך להבין טוב יותר את תהליך הסבל שאת כנראה עוברת בעקבות אהבה נכזבת? או פרידה כזו או אחרת..ומכאן גם תוכלי להבין שהפסקת אהבה של אדם שאהבה עד עתה, היא מעמסה רגשית קשה וכואבת,שרק הזמן,תוך כדי חזרה לשגרה,מהר ככל האפשר., תעזור לך להתמודד איתה.יש עקב תהליך פרידה בשיא האהבה,תחושה קשה של אובדן ורגשות האבל שנגרמות בשל כך,פוחתות עם הזמן וחזרה לחיי השגרה,אולי יצירת הכרות חדשה. היפנוזה אינה מתאימה לסוג כזה של אבל,וסערה רגשית.היא לא יכולה לבוא במקום תהליך האבל,ולא יכולה לקצר אותו.
