את צדקת
אבל ל רק אני חושבת ככה - גם חברות שלי ומשפחה לא חושבים ככה.
שנה שעברה אני הייתי בכיתה של אוטסטים במשך 3 שנים וכל שנייה שהייתי שם זה היה גיהנום.
כשאני ראיתי את מי שבכיתה שלי כל הזמן חשבתי ''איך לעזאזל אני כזאת? תראי אותם - הם בטוחים שאני כמוהם? ממש לא נכון. אני עצמאית, לומדת, ישלי חברים מחוץ לבצפר... והם? - לא יודעים לעשות כמעט כלום והם היו גדולים ממני בשנה-שנתיים, כל הזמן שותקים ואי אפשר לדבר איתם....''
עכשיו אני בכיתה רגילה ואני רואה אותי ואת חברות שלי ואני לא רואה הבדל כ''כ גדול ביני אליהן.
עכשיו אל תגידו שאני צריכה ללכת לאבחון חוזר כי כרגע זה לא אפשרי.
אולי לפני שאני אלך לצבא או שאני אהיה בת 18 אני אלך