שאלה

[E טי]

תיקון קטן לטיעון הראשון

כדי לסדר את זה בצורה של סילוגיזם, בדומה לטיעון השני.
הטיעון בקצרה:
עובדה א: התורה ניתנה חלקה.
עובדה ב: לא ניתן לקרוא תורה חלקה.
מסקנה א: ניתנה מסורת ניקוד.

עובדה ג: חוסר בהגדרות מושגים חמור מחוסר בניקוד.
מסקנה ב (ממסקנה א ומעובדה ג): ניתנה מסורת פרשנות.

 

[masorti]

למען האמת...

אני לא מבין מה הפואנטה לטעון שבזמן מתן תורה ניתנה גם מסורת פרשנית, אם מודים שאין הכרח שזו המסורת שבידינו.
אז נניח שאז היה הכול אבל כל מה שיש היום הוא המצאה מאוחרת.

לגופו של ענין, הטיעונים שהבאת לא מחזיקים מים ולא נובעים זה מזה מתוך כללי הלוגיקה.

א. ראשית, אני אעיר בהערת אגב שעקרונית אפשר גם לחלוק על העובדה שניתנה תורה (זו שבכתב) ובטח האם ניתנה במקור בשלמותה.
אבל בוא ונניח לצורך הדיון שניתנה.

העובדה שניתנה תורה חלקה לא מוכיחה לוגית שניתנה מסורת ניקוד.
יתכן בהחלט שמשה רבנו והזקנים התווכחו 10 שנים זה עם זה איך לקרוא את התורה שזה עתה ניתנה, עד שברוב קולות הוחלט מהו הנוסח הנכון (או לחילופין עד שמשה התעצבן ודאג שהאדמה תבלע את מי שחשב אחרת ממנו). הרי ברור לך שההסטוריה נכתבת ע"י המנצח, ולכן יתכן שהמאבקים על נוסח קריאת התורה הועלמו ע"י המנצחים.

גם אם נניח שניתנה גם מסורת ניקוד, שוב אין הכרח לוגי שניתנה מסורת פרשנות.
הטיעון שלי מהפיסקה הקודמת על המחלוקת בענין הניקוד נכון שבעתיים לגבי מסורת הפרשנות.

למעשה אין לנו שום הוכחה שהיתה אי פעם מסורת פרשנית מוסכמת לתורה, ולא כל שכן מסורת מוסכמת על כולם של קיום אותם דינים.
ההלכה הצדוקית מול הפרושית היא דוגמא אחת, ואין שום סיבה להניח שבימי בית ראשון המצב היה אחרת.
המידע שלנו מסתמכך לחלוטין על התנ"ך, שהוא הגירסה הסובייקטיבית של אחד הצדדים המעורבים.

ב. גם הטיעון הזה לא עומד במבחן הלוגיקה.
ראשית, הוצאת את המשפט הזה מהקשרו.
"תורה אחת ומשפט יהיה לכם ולגר הגר אתכם" משמעו שכולם נשפטים לפי אותו דין ושאין אפליה של הגרים מול בני ישראל.
זה לחלוטין לא קשור לדיון שלנו, ואתה יודע זאת.

שנית, אפילו אם אקבל את המדרש או הפרשנות שלפיה "תורה אחת ומשפט אחד" מתייחס לאחידות והסכמה על הטקסט, ברור לגמרי שמדובר על המצב הרצוי.על בני ישראל לשאוף למצב בו כולם יסכימו על הטקסט. ואיך יסכימו? ע"י שקלא וטריא ופסיקה לפי החלטת רוב (או החלטת המנהיג).
אילו כל הש"ס והגמרא היו יורדים בחבילה ארוזה מהר סיני, הרי לא היה צריך לצוות על תורה אחת ומשפט אחד. זה היה ברור מאליו.
במילים אחרות: הצורך לצוות על תורה אחת מראה שהיתה סכנה שלא תהיה תורה אחת, ומכאן קל להסיק שיחד עם התורה לא ניתנה פרשנות מלאה ומוסמכת.

 

[E טי]

קוראים לזה מהלך לוגי

תחילה מוכיחים דבר אחד, אחר כך מתקדמים לשני וכך הלאה..

א. אז אתה טוען שמשה רבינו עלה להר סיני, ישב שם 40 יום, קיבל תורה אלוקית, אבל מה? אלוקים שכח להסביר לו איך לקרוא אותה...
אז ישב משה רבינו בתחתית ההר והתחיל להתווכח עם 70 הזקנים איך קוראים את זה.
קוראים פסוק "החודש הזה ראש חודשים"
האחד אומר חודש זה פרה, ולכן צריך לקחת פרה שתהיה ראש הפרות.
השני אומר חודש זה מספר, וצריך למצוא את כל המספרים הראשוניים.
השלישי אומר חודש זה בכלל איש, ומכאן הוכחה שצריך להמליך מלך.
ועוד ועוד
נמנו וגמרו: חודש זה מספר הימים עם הופעת הירח ועד היעלמותו.
אבל אז הם התחילו להתווכח מה זה בכלל ירח ומהם ימים,
זה אומר הירח זה השמש וימים זה שעות,
זה אומר הירח זה הגשם...

אתה רציני?
אתה באמת עומד מאחורי הטיעון הזה?

ב1. זה לא קשור לפרשנות או למדרש,
הפסוק לפי פשוטו אומר שצריך לשפוט את כולם לפי אותו דין.
אבל אם אין הסכמה על מהו הדין איך בכלל ניתן לשפוט את כולם לפי אותו דין?
אם שופט אחד פוסק "אל יצא איש ממקומו" שבשבת אסור לצאת מהעיר,
ושופט שני פוסק "אל יצא איש ממקומו" שבשבת אסור לצאת מהבית.
איך ניתן לשפוט את כולם לפי אותו דין?

ב2. הציוויים בתורה אינם שאלה של מצוי ורצוי.
הם מחייבים את כולם תמיד.
אי אפשר להגיד "לא תרצח" זה המצב הרצוי...

ב3. "אילו כל הש"ס והגמרא היו יורדים בחבילה ארוזה מהר סיני, הרי לא היה צריך לצוות על תורה אחת ומשפט אחד. זה היה ברור מאליו.
במילים אחרות: הצורך לצוות על תורה אחת מראה שהיתה סכנה שלא תהיה תורה אחת, ומכאן קל להסיק שיחד עם התורה לא ניתנה פרשנות מלאה ומוסמכת."

אם כבר בלוגיקה עסקינן, זה טיעון שלא עומד בשום מבחן לוגי.
העובדה שירדה תורה עם פירושיה, ואתה עצמך עדיין מתווכח, היא עצמה מוכיחה שהציווי נצרך.

 

[masorti]

הבנתי את המהלך הלוגי שלך...

הבעיה היא שהוא כשל.
אתה לא מצליח לגרום לכך שטיעון א' יוביל בהכרח לוגית לטיעון ב', ולכן אינך יכול להתקדם לכיוון טיעון ג'.

א. בדיוק. כך אני טוען. (חוץ מהענין שאלוהים "שכח". אולי סתם לא בא לו לתת את הפרשנות.)
אני מזכיר לך שאני לא צריך להוכיח שההיפותזה שלי היא היחידה האפשרית.
מי שטוען שבנה מהלך לוגי הוא אתה, ולכן עליך להוכיח שההצעה שלי בלתי אפשרית לוגית ושהמהלך הלוגי שלך הוא האופציה היחידה האפשרית.
וכשאני אומר "להוכיח" אני לא מתכוון לשאלות "האם אתה רציני?". הסתמכות על האינטואיציה שלי או שלך אינה הוכחה תקפה בתורת הלוגיקה.

ב1. יפה שאנחנו מסכימים שהפסוק מדבר על שוויון בפני החוק ולא על אחדות התורה.
אין שום קשר לוגי בין שני הדברים.
הכוונה בפסוק היא שאותו שופט ישפוט את כולם לפי אותו הדין, כשהדין הוא לפי הנוסח המקובל עליו.

ב2. אתה מערבב בין מצוות "לא תעשה" שהן ציווי מוחלט ועכשווי ובין ציוויים שהן סוג של הכוונה לקראת עולם עתידי טוב יותר.
"ושמחת בחגך והיית אך שמח" הוא ציווי, אבל ברור לך שאי אפשר לכפות על כולם להיות שמחים בחג. יש אנשים חולים, ואנשים אבלים, ואנשים שעסקיהם במצב רע, וכל אלה מתקשים לשמוח. הציווי מציג סוג של תקווה למצב אידילי בו כולם ישבתו ממלאכה וייהנו בשלווה מהחג.
המקסימום שאפשר לחייב אדם בציווי הזה הוא לנסות להיות שמח כמיטב יכולתו.

ב3. הלוגיקה שלך עקומה.
הציווי נצרך משום שאני מתווכח כתוצאה מכך שלא ירדה תורה עם פירושיה.
אילו היתה הוכחה שירדה תורה עם פירושיה, הרי לא אני ולא אף אחד אחר היה אידיוט עד כדי להמשיך להתווכח.

 

[E טי]

טוב, מי שלא טרח בערב שבת איך יאכל בשבת?

נמשיך בנקודה הזאת במוצ"ש או ביום ראשון בע"ה.
שבת שלום.

 

[masorti]

שבת שלום.

 

[E טי]

אז למה אתה שואל אם אתה כבר מבין?

א. זאת לא שאלה של אינטואיציה, זה שאלה של יסודות הדיון.
כל דיון ניתן להתחיל מנקודה מסויימת עליה כולם מסכימים.
השאלה "אתה רציני?" באה לבחון האם אתה באמת רוצה להתחיל את הדיון מהנקודה הזאת.
ומסתבר שכן.

הטיעון שלך הוא שאלוקים נתן תורה שבכתב, ציווה עלינו לקיימה, אבל לא נתן לנו שום כלים ושום אפשרות להבין אותה.
אם כך לשיטתך קיימות שתי אפשרויות:
1. אלוקים חשב שנפרש את התורה בדרכים שונות ומשונות.
2. אלוקים חשב שבאיזשהי דרך מסתורית נצליח לגלות את הכוונה האמיתית בתורה שבכתב.

לפי האפשרות הראשונה יוצא שאין באמת סיבה לקיים את ציוויי התורה, שהרי אלוקים לא באמת התכוון שנקיים אותם.
אם כך נשאלת השאלה, למה הוא בכלל נתן את התורה?

לפי האפשרות השנייה תצטרך להסביר מהי הדרך המסתורית דרכה ניתן לגלות את הכוונה של התורה.

אני מוצא את שתי האפשרויות חסרות הגיון בסיסי. לכן המסקנה שלי היא שאלוקים נתן את התורה עם פירושיה.


ב1. מה המטרה הנעלה ששופט לא יפלה בדין בין אדם לאדם, כאשר כל שופט יכול לקבוע את ההלכה איך שבא לו?

ב2. אני לא מערבב. אתה פשוט טועה.
מצוות "ושמחת בחגך" היא אכן ציווי מוחלט. ואכן זאת מצווה בה הבורא כופה עליך לשמוח בחג.
וזה בדיוק פירוש הפסוק:
"ת"ר חייב אדם לשמח בניו ובני ביתו ברגל שנא' (דברים טז, יד) ושמחת בחגך במה משמחם ביין רבי יהודה אומר אנשים בראוי להם ונשים בראוי להן אנשים בראוי להם ביין ונשים במאי תני רב יוסף בבבל בבגדי צבעונין בארץ ישראל בבגדי פשתן מגוהצין תניא רבי יהודה בן בתירא אומר בזמן שבית המקדש קיים אין שמחה אלא בבשר שנאמר (דברים כז, ז) וזבחת שלמים ואכלת שם ושמחת לפני ה' אלהיך ועכשיו שאין בית המקדש קיים אין שמחה אלא ביין שנאמר (תהלים קד, טו) ויין ישמח לבב אנוש" (פסחים קט.)

ב3. העובדה היא שיש הוכחות שירדה תורה עם פירושיה,
ואתה עדיין ממשיך להתווכח.
מה זה אומר עליך?

 

[masorti]

תגובה...

א. אם שמת לב, הסיומת של החלק הזה בהודעתך הא ::"אני מוצא את שתי האפשרויות חסרות הגיון בסיסי".
מצטער, העובדה שאתה מוצא משהו בלתי הגיוני אינה הוכחה לכך שהוא אינו הגיוני אלא רק לאופן החשיבה שלך.

הטיעון שלך "אבל לא נתן לנו שום כלים ושום אפשרות להבין אותה" הוא כמובן הקצנה בלתי סבירה ובלתי מוכחת.
יש הבדל אדיר בין "לא להבין פסוק פה ושם" לבין "שום אפשרות להבין אותה".
את רוב מצוות התורה אפשר להבין בלי שום פרשנות, ואת המיעוט שנשאר אפשר להכריע ברוב דעות (או שאלהים מוסר מידע ספציפי לכך בלבד).
קח למשל את "פרי עץ הדר" של ארבעת המינים.
אין שום משמעות קוסמית לשאלה האם בני ישראל ישתמשו בתפוז, בלימון, באתרוג, או בחושחש, ובהחלט יתכן שלאלהים לא היה אכפת במה יבחרו. בגלל ההתפתחות ההסטורית היהודים בחרו את האתרוג וכך זה נקבע. בשביל זה לא צריך שום מידע מפרש מהר סיני.
קח למשל אפילו את התפילין. מה זה באמת משנה האם הטוטפות הן קופסה שחורה על הראש ורצועות על היד או בנדנה עם פומפון שקושרים מסביב למצח. כל התקן שהמסורת היתה קובעת לשמש כטוטפות היה עושה את העבודה ומקיים את המצווה שבתורה.

בקיצור, אין שום דרך מסתורית שלפיה המאמינים אמורים להבין את התורה.
הרוב ברור מאליו והיתר הוא עם דרגת חופש ולא ממש משנה במה יבחרו.

חוץ מזה, אני מזכיר לך שאני לא חייב להוכיח לך שהתזה שלי נכונה.
אתה זה שחייב להוכיח לוגית שלא תיתכן שום אפשרות פרט למסירת התושב"ע יחד עם התורה שבכתב.

ב1. המטרה הנעלה היא השוויון בפני החוק.

ב2. תקרא שוב הגמרא שהבאת.
מה שכתוב כאן הוא שצריך לנסות לשמח את בני משפחתך כמידת האפשר באמצעים שונים.
אף אחד לא יכול לכפות עליך בפקודה להיות שמח.

ב3. העובדה היא שאין שום בדל של הוכחה ולו הדלה ביותר שירדה תורה עם פירושיה.
נהפוך הוא, אילו ירדה עם פירושיה כל הויכוחים המתועדים במשנה ובגמרא לא היו מתקיימים - שהרי כולם היו מכירים את הפירוש הנכון.

אבל למרות שזה ברור, אתה עדיין ממשיך להתווכח.
מה זה אומר עליך?

 

[E טי]

תגובה...

א. על מה אה מדבר?
לפני שתי הודעות אמרת שאפילו ניקוד לא ניתן,
בטח שלא הגדרות של מושגים.
ועכשיו אתה טוען:
"את רוב מצוות התורה אפשר להבין בלי שום פרשנות"?

אתה סותר את עצמך.
האם אתה מודה שניתנה פרשנות בסיסית כלשהי עם התורה?
או שאתה טוען שהתורה ניתנה חלקה ונתונה לפרשנות מלאה?

ב1. איך ניתן לקיים שוויון בפני החוק אם אין חוק?

ב2. אם כך ציווי התורה הוא לשמח את בני משפחתך. וזאת משמעות הפסוק.
זהו ציווי. לא "סוג של תקווה למצב אידילי".
כמו שכבר אמרתי.

ב3. כמדומני שכבר דנו על שאלת המחלוקות בהלכה.
ואם לא אתה מוזמן לקרוא את הקדמה לפירוש המשנה של הרמב"ם שם הוא מסביר איך יתכנו מחלוקות על אף שניתנה תורה עם פירושיה.

 

[E טי]

מה שמצחיק

שרבי יהודה הלוי עמל וטרח וכתב ספר שלם, עם חמישה חלקים ומאות פסקאות,
ואתה חושב שכל התוכן של הספר הוא טיעון אחד בן שני פסקאות?

זאת מלבד העובדה שאת הטיעון הזה רבי יהודה הלוי בעצמו לא ממש החשיב...
(הוא שם אותו בפי המוסלמי בתחילת הספר, לא בפיו של היהודי)

זה ספר עמוק וחשוב,
קריאה והבנה שלו לוקחת שנים...
והתרבות של קריאה מרפרפת על הספר, תוך חשיבה שכך אתה מבין את תוכנו, היא כל כך רדודה...

 

[masorti]

"קריאה והבנה שלו לוקחת שנים",...

הצחקת אותי.
מספיק לקרוא ספר אקדמי שמסכם את הפילוסופיה של ריה"ל, והכול מוסבר שם בכמה עמודים בעברית צחה.

 

[E טי]

ואת זה אתה אומר כי כבר קראת את כל ספר הכוזרי?
איך בדיוק אתה יודע אם זה באמת מסביר את הספר, אם אתה אפילו לא מסוגל להבין כמה פסקאות שלו בגלל "מלל הכתוב בלשון תורנית"?

ולמה בכלל אתה חושב שמישהו יכול להסביר את הרעיונות שבספר בכמה עמודים אם לרבי יהודה הלוי בעצמו לקח ספר שלם?

 

[masorti]

אני אסביר לך...

אני חושב שמישהו יכול להסביר את הרעיונות שבספר בצורה תמציתית כי הוא פרופסור לפילוסופיה ומתמחה בהוגים היהודיים.
בניגוד לי, הוא מסוגל לשחות בחופשיות בים המלל של הטקסט התורני ולחלץ ממנו את העיקר.
וזה שלרבי יהודה הלוי לקח ספר שלם לא אומר כלום. זה ענין של סגנון אישי. מה שאחד מתמצת ב- 10 עמודים השני כותב ב- 200 עמודים.
הרי רבי יהודה הלוי התכוון לכתוב סיפור ולא סיכום תמציתי של העקרונות, וסיפור לוקח יותר מקום.

אני מניח שאינך יודע כמעט כלום על הנצרות משום שלא קראת במלואם את הברית החדשה ואת ספריהם של התיאולוגים הנוצריים לדורותיהם. הרי בשביל להבין מהם עקרונות היסוד של השיטה לא מספיק לקרוא תמצית אמינה (נניח סיכום אקדמי) אלא צריך ללמוד כל פסיק של המקור במשך שנים. נכון?

 

[E טי]

אהה... "פרופסור"! למה לא אמרת קודם?

אני רוצה לראות פרופסור אחד כזה שמסוגל לשבת בשיעור של הרב יוסף קלנר בכוזרי ולהבין אפילו חצי ממנו.
הרב קלנר העביר סידרה של למעלה מ-100 שיעורים על ספר הכוזרי.
והוא מעיד על עצמו שהוא עוד לא מצליח להבין את כל הרעיונות שבספר.

הגר"א, אחד מהגאונים ביותר בדורות האחרונים אמר על ספר הכוזרי שהוא "קדוש וטהור, ועיקרי אמונת ישראל ותורה תלויים בו"

אתה חושב שאיזה פרופסור התחיל לגעת בקצה קצהו של רעיון?
למה? בגלל שיש לו תואר?

 

[masorti]

הצחקת אותי...

אני לא מכיר את הרב קלנר, ואין לי מושג איזה הרצאות הוא מעביר.
אבל כל פרופסור שעוסק בנושא הפילוסופיה היהודית בימי הביניים יבין אותו ללא בעיות (בהנחה שהרב יודע להעביר הרצאה כמו שצריך).
שהרב קלנר יילך לשמוע הרצאות של פרופסור אליעזר שביד (שבספרו "הפילוסופים הגדולים שלנו" הקדיש פרק שלם לריה"ל ומשנתו).

הגר"א אמר שעיקרי תורת ישראל תלויים בכוזרי?
אז אמר.

ריה"ל למשל טען שהיהודים נבדלים משאר העמים הבדל של דרגה ולא רק של לאומיות או דת. לכן רק מי שנולד בעם ישראל מוכן להתגלות נבואית ויכול להתקרב לאל בדרגת נביא.
אלה כמובן שטויות במיץ עגבניות.
ומי אומר זאת (אם כי בנימוס...)? לא אני אלא הרמב"ם.
בוא ואצטט לך את עמדת הרמב"ם כפי שהיא מופיעה בעמוד 173 בספרו של פרפסור שביד:
"על פי דרכו האריסטוטלית רחוק היה הרמב"ם מגרסת ריה"ל לבחירת עם ישראל. על דרך ההכללה נקבע שהרמב"ם הכיר בייחוד האליטיסטי-תבוני של אבות האומה ובייחוד של משה רבנו, ובכיר בייחוד התבוני של תורת משה, אבל דחה מכל וכל את הטענה שיש הבדל מהותי, הבדל של דרגה אונטולוגית, בין עם ישראל לעמים. היהודים הם בני אדם כמו שאר כל בני האדם. ייחודם הוא שזכו להכיר אמת ששאר הגויים לא זכו להכירה, כי אלהים בחר לגלותה להם בתורתו".
הרמב"ם גם מביא כדוגמא את בלעם כגוי שזכה לדרגת נבואה.

בקיצור, ריה"ל טוען שהיהודים שונים "גנטית" משאר העולם (שבמושגי ימינו זו טענה גזענית), ואילו הרמב"ם טוען שכל בני האדם שווים והיתרון של היהודים נובע מזה שהאל בחר לחשוף אותם לדת הנכונה (ענין סביבתי ולא גנטי).
אם הגר"א חושב שעיקרי תורת ישראל תלויים במה שכתב ריה"ל, שיילך להתווכח עם הרמב"ם.

 

[E טי]

פרק שלם?! וואו! אכן "פרופסור"!
אני כבר מרים את שיפולי גלימתי ורץ אחריו!

הוא אפילו כתב "אונטולוגית"!
כנראה שהוא ממש, אבל ממש, חכם.

ורבי יהודה הלוי, הוא כנראה שטויות במיץ...
הוא אפילו לא ידע לאיית "אונטולוגית".
ובכלל, הפרופסור אמר שהרמב"ם אמר שהוא שטויות.
אז מי אנחנו בכלל שנדבר?!


טוב נחזור קצת לדבר ברצינות,
אולי אתה לא יודע, אבל הרמב"ם חולק על הכוזרי בעוד דברים רבים, מותר לו.
לדוגמא, הרמב"ם סובר שנביא לא יכול לחדש מצווה, והכוזרי סובר שכן.
ויש עוד דוגמאות רבות.
זה עדיין לא הופך את הכוזרי לשטויות במיץ.
ובטח שלא מעיד שה"פרופסור" מבין במשהו את הכוזרי.


אגב, לעצם הנושא של סגולת ישראל בכוזרי וברמב"ם,
הכוזרי לא היחיד שמאמין בסגולת ישראל, כמוהו גם המהר"ל והרמח"ל ואפילו הרב קוק.
להרחבת הנושא תוכל לקרוא מאמר של הרב שילת,
אמנם הוא לא פרופסור, אבל בכל זאת למד משהו בכוזרי וברמב"ם.

 

[masorti]

הלעג שלך לפרופסורים לא מוסיף לך כבוד...

אבל הוא אופייני ליחס החרדי להשכלה.

אולי אני כן יודע שהרמב"ם חלק על הכוזרי בעוד דברים רבים, ולכן זה רק מחזק את דעתי נגד הכוזרי.
כבר הסברתי לך שהפרופסור לא קבע עמדה שיפוטית על הכוזרי אלא רק הציג את המחלוקת מול הרמב"ם.
עובדה שאתה מקבל את התיאור של הפרופסור על המחלוקת, ומכאן שאתה מעיד שהוא מבין את הכוזרי וגם את הרמב"ם.

ברור שלא רק ריה"ל מאמין בסגולת ישראל.
כל אלה ששייכים לזרם המיסטיקני ביהדות הלכו אחריו, והם אכן כוללים את הרמח"ל ואחרים.

עברתי על המאמר של הרב שילת.
בגדול הוא רק מחזק את מה שאמרתי, ומסכים עם פרופסור שביד.
(אם כי הוא מנסה ללקט פסוקים מדברי הרמב"ם ולפרשם באופן שאיכשהו יציל חלקים מתורת ריה"ל.)
וכי טענתי שרב שהוא גם חוקר לא יכול להבין את ריה"ל והרמב"ם?
תבדוק בביוגרפיה שלו בויקיפדיה. הרב שילת הוא מוסמך האוניברסיטה העברית במדעי הטבע.
(כפי שהמליץ הרמב"ם, יש ללמוד את מדעי הטבע כמבוא להבנת מדעי האלוהות.)
תמהני כמה מהרבנים שאתה נוהה אחריהם הם בעלי תואר שני במדעי הטבע.

 

[E טי]

רק גילוי נאות קטן

אני בעל תואר בוגר בכימיה מהאוניברסיטה העברית ובדרכי למוסמך.
אינני שייך למגזר החרדי, והרבים שאני "נוהה" אחריהם הם בין השאר הרב שילת ודומיו.
אינני יודע מה ההשכלה האקדמית שלך, אבל אני חושב שאני מכיר טוב מאוד את האקדמיה והאקדמאים.

והלעג שלי לפרופסורים שלך נובע בדיוק מהרקע הזה.

עכשיו לעניין הכוזרי והרמב"ם,
אתה חושב שהכוזרי שייך ל"זרם המיסטיקני"?
ומה הרמב"ם בדיוק? אתאיסט? מטריאליסט?
הרמב"ם האמין בבורא, בנבואה, בניסים, בהשגחה,
והמחלוקת ביניהם היא רק מי יכול להגיע לאותה נבואה,
לא האם היא קיימת.

אז אני לא יודע למה אתה ופרופוסוריך קוראים "מיסטיקני", אבל אני לא רואה הבדל מהותי בנושא בין הרמב"ם לכוזרי.


זה בטח ובטח שלא מראה על הבנה גדולה של ה"פרופסור" ברמב"ם, או בכוזרי.
זה רק מראה עד כמה הקריאה שלו רדודה ושטחית...

 

[masorti]

אל תדאג...

אני משכיל לא פחות ממך,ומכיר את האקדמיה לפחות כמוך.

כן, אני חושב שריה"ל שייך לזרם המיסטיקני.
הרמב"ם לעומתו היה שייך לזרם הרציונליסטי שעמו נימנה למשל גם רבי סעדיה גאון.
כיום כידוע לך הזרם המיסטיקני הביס את הזרם הרציונליסטי ולכן הקבלה נתפשת כחלק בסיסי ביהדות.

המחלוקת בין ריה"ל לרמב"ם היא האם היהודים שונים גנטית מהגויים או שההבדלים נובעים רק מגורמים סביבתיים.
עניין ההגעה לנבואה הוא רק הסימפטום ולא המהות של ההבדל ביניהם.

הקריאה של הפרופסור עמוקה ומבינה. יכול להיות שהקריאה של אלה שאתה לומד מהם שיטחית או מוטית.

 

[E טי]

זאת חלוקה צינית

הרמב"ם וריה"ל מאמינים שניהם בבורא עולם, בתורה מן השמים, בנבואה ובניסים.
ההבדל הוא האם כולם זוכים בנבואה ובניסים, או רק עם ישראל.

אז לקרוא לריה"ל "מיסטיקן" ולרמב"ם "רציונליסט"?
או שזאת בדיחה גרועה, או שזאת הטעיה מכוונת.

והיא עצמה העדות להבנה השטחית והרדודה של ה"פרופסור"...