הי
(אני לא שום סמכות רפואית, רק עכבר מעבדה של תרופות פסיכיאטריות. קחי בעירבון מוגבל).
אסציטלופרם (נקרא לה ציפרלקס, טוב? המילה הזאת מאיימת עליי) היא תרופה ממשפחת ה-SSRI's, מעכבי ספיגה חוזרת של סרוטונין. נוירוטרנסמיטורים (מעין תאים במערכת העצבים) משחררים סרוטונין למרווח הסינפטי, שזה סתם נשמע מסובך; הוא בעצם המרווח בין נוירוטרנסמיטור אחד לאחר. במרווח הזה חלק מהסרוטונין שמפריש נוירוטרנסמיטור א' נקשר לנוירוטרנסמיטור ב' וחלק חוזר ל-א'. ציפרלקס מעכב את החזרה של הסרוטונין ל-א' וכך נשאר יותר סרוטונין זמין במרווח. הסרוטונין עוזר לחרדות ודכאון על כל ההשלכות התפקודיות שלהם, אבל:
א. לא כל תרופה מהמשפחה עובדת על כל אחד בצורה אופטימלית;
ב. לא כל תרופה תעבוד לך בצורה אופטימלית לפני שתנסי מינונים שונים (לפי החלטת פסיכיאטר, כמובן);
וג. לא כל פגיעה בריכוז היא בהכרח תוצאה של חרדות ודכאון.
לגבי א' ו-ב', זה בעיקר עניין של ניסוי וטעיה. שוב, רק לפי החלטות פסיכיאטר. אני תמיד מוכנה לשלוף את הסיפור על הרעלת הסרוטונין בה לקיתי כשהועלה לי המינון של הפרוזק (גם הוא ממשפחת ה-SSRI's), וכמה מזל היה לי שזה היה לפי עצת, ובהשגחת רופא.
אני לא סובלת מדכאון וחרדה בפני עצמם אלא מהפרעה פוסט-טראומטית מורכבת (c-PTSD) שכוללת בתוכה גם דכאון וחרדה, ככה ששוב, עירבון מוגבל, אבל - לקח לי הרבה זמן להגיע אל הפסיכיאטרית הנכונה שהבינה שחלק מקשיי התפקוד שלי, גם אחרי שההפרעה הפוסט-טראומטית היתה מאוזנת תרופתית, צריכים להיות מיוחסים להפרעת קשב. לי זה היה אבחון ראשון; אם את כבר מאובחנת, מצבך פשוט יותר. במקרה הזה, יש תרופות נוגדות חרדה ודכאון שידועות גם, אצל אנשים מסוימים, כמשפרות בעיות ריכוז ומוטיבציה פנימית. יש NRI's, שעושות דבר דומה למה שקורה ב-SSRI's רק על נוראדרנלין ולא סרוטונין (אדרונקס, סטרטרה) ויש SNRI's שעושות את אותו הדבר על סרוטונין ונוראדרנלין (למשל וולבוטרין).
ההשפעה של התרופות האלה שונה מההשפעה של הריטלין ויותר דומה להשפעה של ציפרלקס (לוקח זמן להשפיע, אין שינוי דרסטי ברמות לאורך היום).
בשביל לדעת מה עובד, צריך לנסות עד שמגיעים לשילוב האופטימלי. אני כרגע על שילוב של פרוזק, מעט אדרונקס וריטלין לפי הצורך. לקח לי שנתיים להגיע למנוחה ולנחלה, אבל הגעתי
