הביטוי מוסיקת השטן
הביטוי מוסיקת השטן לקוח מכינוי של שמרנים אמריקאים בשנות החמישים לרוק אנד רול, של אלביס פרסלי, צ´אק ברי ודומיהם, הם קראו למוסיקה זו כך, משום שהרוק במקורו בנוי על מקצבים של שחורים בארה"ב (בלוז סייונג ורית´ם אנד בלוז) ואותם שמרנים ראו במקצבים "השחורים" סימן ל"שטניות" במסיתה את הנוער הלבן והטוב מדרך הישר. עם השנים הפך הרוק אנד רול, לחלק לגיטימי מהממסד האמרקאי, והכינוי "מוסיקת השטן" לא התאים לו יותר, וגם השימוש בו חדל להתיחס לרוק אנד רול "פרופר", מה שנשאר בתוך ההגדרה הם הלהקות שלא הצליחו להכנס לממסד, איירון מידון, בלק סאבת´, קייס ודומיהן, ולאחר מכן כל ז´אנר המאטל קיבל את הכינוי הטיפשי הזה. להקות מטאל רבות אימצו את השטניות שהודבקה להן ממילא והלכו על גוון גותי שחור למוסיקה שלהן. הן עטיפות התקליטים והן מילות השירים של להקות אלה מלאות בדימויים שטניים, ומראה אירופאי גותי של ימי הביניים. קבוצות גדולות של ילדים המכנים את עצמם "כת השטן", אימצו את המוסיקה הטיפשית הזו יחד עם הרעיונות הילדותיים שלהם, ובכך חיזקו את הדימוי השטני של המוסיקה