שאלה:

[ענבלית פי 2]

שאלה:

מתי התחיל הריפוי שלכם?

 

[אמא אוהבת מאוד1]

השאלה לא ברורה לי

 

[ענבלית פי 2]

אני חושבת שכל השהייה שלנו

לצד ילדינו או לצד ילדים שאנו עובדים איתם היא מקור לחיפוש וחיכוך לא פשוטים וברגע מסוים מבינים משהו,חווים משהו שיוצר איזו דלתא ומימנה נתיבים של הבנה/כוח שזולגים לא רק כלפיהם אלא כלפינו.
הדלתא הזו היא שמענינת אותי.

 

[אמא אוהבת מאוד1]

מעניין

אני מרגישה שבזכות הילד שלי השתנו החיים שלי לטובה במובן זה שהבנתי את משמעות החיים שלי, מה חשוב לי, ומה הייעוד שלי.

 

[dina199]

האם הכוונה להרגשה של ההורה ?

 

[ענבלית פי 2]

לא. מופנה לכל מי שכותב פה

ורגע הריפוי שלו.

 

[dina199]

אני לא מבינה את הכוונה במילה 'ריפוי'

לכן אני שואלת האם הכוונה זו הרגשה של מישהו. ומאחר ולא מדובר על ילדים, מדובר על הרגשה של מבוגרים ?

 

[ענבלית פי 2]

זו מילה שמצאתי שמתארת מעבר

ממצב גופני ונפשי פחות טוב ליותר טוב.
וכ,מבוגרים (למרות שאם ילדים רושמים כאן מצידי...

).

 

[dina199]

תודה

. אז בשבילי זו היתה אבחנת

הבן כאספרגר.
האיבחון לא רק נתן את כל התשובות לכל הדברים שהיו מהילדות (מה שהיה קשיים ומה שאפילו לא ידענו שהיה קשיים) אלא גם הסביר לי המון על משפחת המקור שלי ועלי בעצמי
מרגע שהתחלתי להבין מה קשור במה , הדברים הסתדרו במקום

 

[ענתנוי]

אינסוף רגעים של ריפוי

אבל אני יכולה לתאר אחד במיוחד, מהילדות.
בכיתה א' חליתי ואושפזתי במשך כחודש. במהלך האישפוז "נגעתי במוות", והיכרתי ילדים סובלים ובעיקר - ילדה בגילי, חולת לוקמיה שהפכה לחברה הראשונה שלי.
שתינו נפגשנו שוב בבית-חולים, במשך השנה, לטיפולים חוזרים, אבל אני נשארתי בחיים והיא לא.

לא סיפרו לי (כדי להגן עלי...) אבל ידעתי וסבלתי במשך שנה מעצב תהומי, סיוטי לילה ומחשבות אובדניות.

ואז, אחרי שנה, לילה אחד חלמתי שאני טובעת אבל במקום להיכנע לזה (ולתת ל"מים" להציף לי את הריאות..) החלטתי לשנות את הסיפור והמצאתי סירת משוטים. חתרתי לבית הספר, כי הבנתי שהמים עולים וכולם בסכנת טביעה. מצאתי (בחלום, כמובן) את המורה וכל הילדים עומדים על גג בית הספר ולקחתי אותם, שוב ושוב, למקום בטוח.
ואז התעוררתי ו"חזרתי לחיים" ובמקום ילדה חולנית ומפוחדת ש"מוקפצת" של שני וחמישי לבית-חולים הפכתי ל"לוחמת צדק"....

 

[schlomitsmile]

לא יודעת אם היה לי רגע מסויים אחד כזה אולי אפשר להגיד שהאיבחון של ה

פתח לי דלת להבין
גם מה קורה עם אבא שלו,
איתי (אמנם אני "רק" אשת אמצע,
אבל נראה לי קרובה יותר לעולם הא"סי מלנ"טי),
וגם עם אבא שלי.
הבנתי אחרת את הילדוּת שלי, את כל החיים.
השתחררתי.
וההשתחררות הזאת איפשרה לכלמיני דברים טובים להכנס.


אבל עיקר הריפוי מהחיים לצידו של ה

בא מעצם החיים לצידו.
זה משהו עמוק יותר מהבנה, לא משהו מהראש בכלל.
גם עם הבכור, אבל איכשהו עם ה

הכל גולמי יותר.

 

[רנה73]

מה זה בדיוק "אשת אמצע"?

ראיתי אותך (או אחרים. אני כבר לא בטוחה) משתמשת במונח הזה. מדובר במשהו "מקצועי" - במובן של הגדרות ברורות, פרסומים/מאמרים וכד'... או בתחושה שיש לך מאפיינים אוטיסטים אבל לא מספקים על מנת "להיכנס לספקטרום"?

 

[schlomitsmile]

מדובר בהגדרה עצמית קבוצתית שלעניות דעתי היא משמעותית יותר מהגדרה קלינית
שמושתת על ציבור מבחוץ ע"י מומחים לכאורה.
אנשים שאינם על הספקטרום האוטיסטי וגם אינם נוירוטיפיקלים.
ולהלן המאפיינים כפי שאנשי אמצע חברי הקומונה הסגורה שלנו
הגדירו אותם:


חיבור חזק לעולם הפנימי.
המחשבות/הרגשות/המראות- המון דברים קורים בתוכנו,
ואנחנו זקוקים לזמן ומרחב כדי להתייחד איתם.
לעיתים, אנו שקועים בעולמנו עד כדי קושי לקלוט את הסביבה.

קשיים חברתיים ניכרים.
קושי בפיענוח מצבים חברתיים, קשיי עיבוד ושליפה
(תגובה מילולית איטית), אינדיווידואליזם ואנטי מימסדיות.

מסורבלות מוטורית, וקשיי התמצאות במרחב.
מתנגשים בדברים, קושי בזכירת כיוונים (ימין ושמאל),
קושי בהתנהלות מוטורית.

הצפה רגשית.
הזדהות יתר עם מצבים רגשיים- בעיקר קשים- של הזולת.

יחס מיוחד למספרים.
דיסקלקוליה או להיפך- משיכה עזה.

נטיה לחרדות.
פחד גבהים, חרדה מחרקים, חרדת מוות או כל חרדה אחרת.

ויסות חושי חריג.
תת-רגישות או יתר רגישות לרעש, מגע, אור ועוד.

קשיי התארגנות.
נוטים להיות מפוזרים, מתקשים להתארגן למשימה.

גמישות מנטלית.
יכולת לצאת מעצמי, להיות קשוב ומכיל לנקודות ראיה וצרכים של אחרים.

 

[schlomitsmile]

אנשי אמצע הם חלק ממה שמכוּנה בעולם המגוון העצבי.
הנה כמה קישורים רלוונטיים
http://neurodiversitysymposium.wordpress.com/what-is-neurodiversity/

http://institute4learning.com/neurodiversity.php

http://www.danda.org.uk/

 

[TITLUL]

הופה, הרגע איבחנתי את עצמי

כל הקריטריונים. ממש.
האמת , גם בן זוגי בפנים.
לפני כמה חודשים עשינו את המבחן של אס"י. יצא לו ולי משהו כמו 26 נקודות. אותו מספר. לא לגמרי נמוך, אבל לא אוטיסטי.
אז עכשיו אני מבינה שזה אמצע.
אבל תגידי, יש מי שממש בנורמה? כי נראה לי שאני לא מכירה כאלה.

 

[schlomitsmile]

ברוכה הבאה למועדון

כן, נשמע אולי מדהים, אבל גם כאן בפורום אמא אחת סיפרה פעם שיצא לה 4 בטסט של בארון-כהן (שנמצא באתר של א"סי).
אין לי ספק שאמא שלי והפשוש למשל, הם גם סופר-נ"טים שכאלה

אגב, אם שמת-לב, בטסט הנ"ל מדובר על 32 ומעלה כציון הצפוי לא"ס,
ובסביבות 16 כציון הצפוי לנ"ט.
אז בין 20 ל 30 זה הציון הצפוי לא"א (איש/אשת אמצע).

 

[dina199]

 

[dina199]

יש כאלה שיוצאים במבחן הזה עם 16 ומטה.

לדעתי זה קריטריון מספיק אטב שהם נ"טים. ומאחד והם הרוב , זו ה'הנורמה'

.
היו כאן דיווחים בפורום אנישם עם 7 ו 9 (ואפילו 5

) נקודות . ואכן היה להם מאוד קשה להבין את קרובי המשפחה הא"סים שלהם (כי זה לא הי רק הורים וילדים ).
וזה גם נכון שבפורום יש הרבה הורים אנשי אמצע . פה נראה לי שכן נכנס עניין תורשתי

 

[שלומות0]

לי יצא 9

ואני כל כך מבינה את הבת שלי ואת שאר הילדים על הספקטרום, אני חושבת שהבנת הילדים שלנו לא קשורה לזה אם אני אמצע או אלא, אל
השקפת עולם כללית

 

[dina199]

השאלון הזה לא איבחון מקצועי

והמספרים שלו לא תקפים ב 100 אחוז. הוא רק נותן כיוון .
כתוב שם שי סבירות גדולה שא"סים יקבלו יותר מ 32 ו נ"יטים פחות מ 16 , אבל לא המספרצ יגדיר אותם רשמית נ"טים או א"סים.
מה שכן ברובהמקרים יש התאמה. כשאדם מתלונן שהוא לא מבין א"ס (או למעשה יותר מתלונון שא"ס לא מבין אותו) יוצאים הרבה מקרים של פחות מ 10

. אבל זה שקיבלת פחות מ 10 לא מחייב שלא תביני את הבת שלך , או בכלל שתהי נ"ט. את הרי יודעת בעצך אם את נ"ט או לא.
אני למשל ידעתי שאני א"א לפני השאלון הזה. ואצלי הוא רקחיזק את עניין של 'רוב המקרים' כי תמיד יוצא לי בו 24 ל 26

.
ויש אנשים שיוצא להם מעל 32 אבל הם לא א"סים. ברור שמבחינה סטאטיסטית לא יהיו הרבה אנשים כאלה, אבל מספר מסויים יהיה.