שאלה....

לא יכול להיות....

שמי שכותבת בפורום בזה,
כותבת כך.
מסקנה:
הכל מועתק,
בלי לתת לכותב המקורי קרדיט.
מעתיקנית!!!!
 


 
שמרי נפשך העייפה, שמרי נפשך

שמרי חייך, בינתך, שמרי חייך,
שער ראשך, עורך שמרי, שמרי יופייך,
שמרי ליבך הטוב, אמציהו בידיך.
 
זה ערב קיץ לכאורה, זה לכאורה

רק ערב קיץ טוב, ידוע וישן,
שבא לחסד ולרחמים, לא למורא
ולא לרחש חשדות ודבר אשם,
 
לא חושבת

שהקופסא שלנו היתה עומדת בעומס העצום הזה,
לפעמים זה טוב שחלק מהדברים קופצים לנו פתאום לזיכרון בעקבות טריגר של ריח/טעם/שיר
ובשאר הזמן נחים להם במקום טוב.

אני שמחה מבחינת הזיכרונות על המצב בדיוק כמו שהוא היום.
 
תולי׳נקה שלי....

לו היית פוגשת אותי פעם לכוס בירה,
מחוזקת בכוסית וויסקי,
בטוח היית זוכרת אותי עד קץ הימים...
ולטובה!
 
העיקר....

שהבולבול שלך קשור אלייך,
אחרת יש סיכוי שגם אותו היית שוכח,
איפה שהוא קבור...
אחרי שגמרת,
להשתין...
 
אומרים בעברית אלימת פאט......

מה שהיה אם טוב ואם רע עבר....
ולחוויות אין ערך אם לא יצרנו הסכמה=אמונה ממנה...

גם רגעי אושר הם רגעיים.... והטיפשות לסחוב רגעי כישלון וכאב

מן הסתם ניתנה לנו הבחירה מה לסחוב איתנו ועלינו....

אני בחרתי לא לסחוב... אלא אם מאלצים אותי לשלוף....

בוחרת את הכאן ועכשיו.... בוחרת במידית לתקן ולסלוח, בוחרת במידית
לחוות ולהתענג, משחרר כל מועקה, ומתמלא מכל הנאה....ברגע הנכסף
ומתפנה מיד לחוויות הבאות....

מודה שלעיתים רחוקות מאוד.... מתפנה ומקדישה זמן לזיכרונות....
לפעמים לכואבים, בוכה ומתאבלת עליהם... ככה כשבא לי לרחם על עצמי
ועל החוויות שהחיים העבירו לי
ולפעמים להצלחות ולשמחות, מחייכת ומנפחת את ה"אני" שלי....
ומיד חוזרת למציאות ולחיים של כאן ועכשיו....

כי ..... "החיים יפים, הכל בסדר, מותר ליהנות"........
 
למעלה