שאלה....

[עלי באבא האחד]

שאלה....

אם הייתה ניתנת לכם או לכן....
את האופציה לזכור כל דבר ודבר בחיים,
מאהבה ועד שנאה,
מרווח ועד הפסד,
מריח בשמים ועד ריח מעופש,
מזיון נהדר ועד זיון מבאס,
משקל שהפסדתם עד לשקל שהרווחתם,
כל דקה ודקה שעברתם בחייכם,
לא לשכוח כלום,
והכל מקוטלג לפי תאריכים עד רמת השניה של הדקה,
ביום,
לא שוכחים כלום...
האם הייתם מבקשים לעצמכם,
את היכולת הזו?

 

[ye44]

לא לא לא

סביר להניח שהייתי צריך להזמין מגב' חלפן צנצנות של

מיט טאמן

,זה מתאים לאנשים שפנקסנות זה בילדאין

אצלם

 

[עלי באבא האחד]

אני נורא אוהב כחולים...

כחול מזקיף כפופים,
ורוד מרטיב יבשות...
נו זה לא פיתרון איכותי,
למגדר של צבעים?
אגב,
אתה בהחלט צודק בהקשר לפנקסנות,
אבל מה עם לזכור את הדברים הטובים,
במחיר של לזכור גם את הפחות טובים?

 

[ye44]

תגיד אם

" כחול מזקיף כפופים,
ורוד מרטיב יבשות..."

אז מה עושה גוונים לנשים

ברגע שאתה זוכר את הדברים הטובים במחיר שלזכור את הדברים
הפחות טובים זה אומר שהאלצהיימר עדיין רחוק ממך

 

[יערית]

))

זוכרת זוכרת....ועם הזמן זה רק יותר מתחדד. (ויש דברים שהלוואי ולא
הייתי זוכרת )

 

[עלי באבא האחד]

אז...

מעדיפה לזכור את הטוב....וגם את עושה עם זה דין ודברים....
ולא שוכחת ולא סולחת?
תזקירי לי שאיתך אסור לריב....

 

[יערית]

נראה לך?

איך אפשר לזכור את הטוב בלי הרע ואת הרע בלי הטוב, העיקר לזכור,
לזכור את החיים שלי לפרטים קטנים וגדולים, הלוואי ויכולתי לכתוב ספר
על החיים שלי...היומן האישי נשרף בגיל 18 )

ולריב איתי זה הכי כייף מפגר

 

[עלי באבא האחד]

אני לא בטוח....

שלריב איתך זה כיף גדול,
לעומת זאת,
להשלים איתך כנראה יכולה להיות,
אטראקצייה וחוויה מכוננת...(-:

 

[rrredshay]

אתה יודע כמה מריבות אני יוזם....

רק בשביל החוויה המכוננת שאתה מדבר עליה?

 

[עלי באבא האחד]

טוב נו....

רק אתה יודע על איזה צד של הפרוסה,
מרוחה החמאה....

 

[אופק דגנית]

השכחה וטשטוש הזיכרון

מחויבים כדי להמשיך הלאה
אי אפשר להתקדם כשזיכרון של כישלון
עדין צרוב חזק בתחושה
כנל מזיכרון של פגיעות
מהצד השני תחושת הצלחה. וזיכרון שלה
יכולים להמריא אדם למעלה

אז..
הזמן שמטשטש עוצמות מבורך
היכולת שלנו לשחזר עוצמות של רגעים מעצימים מבורכת גם היא

תבוא לבקר
כדי שאזכר

))

 

[עלי באבא האחד]

זיכרון ושיכחה....

אפשר להתקדם שזיכרון של כשלון צרוב בתודעה,
אפשר להתקדם גם שזיכרון של הצלחה צרוב בתודעה,
הזכרונות לרוב,
לא גורמים לנו להתקדם או להעצר,
משהו אחר עושה את זה.
הזכרונות,
מצביבים בפנינו תמרורים, של זהירות בעיקר....

 

[אופק דגנית]

זה תפקידו של הפחד..לא?

שמונע מתסריטים צרובים בזיכרון או בדימיון
וכמו הפחד
מה מפחיד יותר להסתכל לאחור או להסתכל קדימה

לי מפחיד יותר להסתכל לאחור ולהיזכר במה שהיה ולחשוב
שלולא היכולות שלנו לעמעמם צריבות במתנת הזמן
לא היתה בי תנועה קדימה(ובאמת שלא הצבעתי ללבני)

 

[עלי באבא האחד]

אז

בפרשת השבוע,
עם ישראל יוצא ממצרים,
לפני שהוא יוצא,
הקב״ה מצווה עליו,
להשאיל כלי זהב וכסף מהמצרים,
אחרי שעם ישראל יוצא ממצרים,
פתאום המצרים נזכרים בכל הכלים הללו שהושאלו,
לעברים ומתחילים לרדוף אחריהם למדבר,
תפקידו של הפחד לחנך,
תפקידו של אדם גם לחנך את עצמו...
המצרים חטפו לא מכבר עשר מכות,
ובכל זאת לא התחנכו ולא חינכו את עצמם,
שעם עם ישראל
לא מתעסקים,
ועל זה שהם לא חינכו את עצמם הם שילמו את המחיר,
של לטבוע בים סוף.
פחד נועד לחנך סוג של הדרכה עצמית,
לא רק למנוע מאיתנו לעשות דברים...

 

[מצוטטת]

נכון

 

[פינקי חושנית]

מה שרוצים לשכוח

הכי זוכרים..
ומה שרוצים לזכור, זוכרים..
כל השאר לא מעניין
סתם תופס נפח
אני, מאז שעברתי לננו מיקרונים
הרבה יותר קלילה

 

[עלי באבא האחד]

טוב....חושית שלי...

אני אחשוב על זה,
כשאזכר בך....

 

[It is what it is]

כבר עכשיו זוכר הכל

מלבד כמובן מה ששכחתי - אותו לא זוכר ולכן גם - לא מתגעגע.

 

[עלי באבא האחד]

שיט....

נזכרתי שלא חזרתי למנהל סניף הבנק שלי בהקשר,
לאובר דראפט....
פאקקקקקקקקקקקקק......
תודה שהזכרת לי...
פאק כבר מאוחר,
טוב נראה,
אולי בראשון אזכר שוב...

 

[הנוסע השמיני]

אתה מתכוון שנהיה כמו אישה?

...