אחרי מיליון שנה שלא הייתי פה..
העלית לבשה, דיון באמת מעניין ואנסה לענות.
בזמנו הגעתי לפורום הזה כי חשבתי שאני סובלת מהפרעת אכילה רגשית ואולי באמת יש בזה משהו. היו לי לא מעט מקרים שאחרי אכילה מופרזת (גם בהגדרה שלה היא לא נקראת "בולמוס") היו לי תחושות פיזיות לא טובות, עם ריצות לשירותים כל הלילה וכו' (משתדלת לא לפרט יותר מדי כדי שלא יהיה טריגרי).
אני חושבת שכל אדם אוכל אכילה רגשית לפעמים אבל אולי ההבדל הוא שבהפרעת אכילה קשה לשים את הגבול..
אני קצת מסתבכת עם התשובה כי אולי כמו שפרפר אמרה, כאשר חיים בחברה חולה, ההגדרות הולכות לפי מה שנורמטיבי ומה שיותר קיצוני ופחות נפוץ..
בתקופה זו אני בדיאטה בליווי דיאטנית קלינית (שלא מומחית להפרעות אכילה) ואני מרגישה שבזכות זה אני בתקופה הרבה יותר טובה מבחינת האכילה. לא רק שירדתי במשקל, גם כמעט ולא קורים לי מקרים של אותן תחושות פיזיות שהזכרתי, אחרי אכילה מופרזת. כלומר אני כן אוכלת "רגשית" אבל גם יודעת מתי לעצור. האם זה אומר ש"נרפאתי" מ"הפרעת אכילה" אם בכלל הייתה כזאת?
ימים יגידו..
העלית לבשה, דיון באמת מעניין ואנסה לענות.
בזמנו הגעתי לפורום הזה כי חשבתי שאני סובלת מהפרעת אכילה רגשית ואולי באמת יש בזה משהו. היו לי לא מעט מקרים שאחרי אכילה מופרזת (גם בהגדרה שלה היא לא נקראת "בולמוס") היו לי תחושות פיזיות לא טובות, עם ריצות לשירותים כל הלילה וכו' (משתדלת לא לפרט יותר מדי כדי שלא יהיה טריגרי).
אני חושבת שכל אדם אוכל אכילה רגשית לפעמים אבל אולי ההבדל הוא שבהפרעת אכילה קשה לשים את הגבול..
אני קצת מסתבכת עם התשובה כי אולי כמו שפרפר אמרה, כאשר חיים בחברה חולה, ההגדרות הולכות לפי מה שנורמטיבי ומה שיותר קיצוני ופחות נפוץ..
בתקופה זו אני בדיאטה בליווי דיאטנית קלינית (שלא מומחית להפרעות אכילה) ואני מרגישה שבזכות זה אני בתקופה הרבה יותר טובה מבחינת האכילה. לא רק שירדתי במשקל, גם כמעט ולא קורים לי מקרים של אותן תחושות פיזיות שהזכרתי, אחרי אכילה מופרזת. כלומר אני כן אוכלת "רגשית" אבל גם יודעת מתי לעצור. האם זה אומר ש"נרפאתי" מ"הפרעת אכילה" אם בכלל הייתה כזאת?
ימים יגידו..
