שאלה...

[levshavur]

שאלה...

שלום לכולם
השבוע ישבתי לשיחה עם העובדת הסוציאלית בהוסטל על הה"א שלי ועל מה שקרה
השבוע. היא אמרה לי שגם אנשים "רגילים" מגיבים לאירוע עצוב או קשה באכילה
מופרזת או באי אכילה, ורציתי לשאול איפה בעצם המקום שתגובה ריגשית לאכילה
הופכת מסתם אכילה ריגשית לה"א? איפה עובר הגבול בעצם?
לבשה.

 

[כבר לא ילדה4]

ללבשה..

אני חושבת שהגבול עובר במקום בו זה הופך להיות חלק בלתי נפרד מהחיים שלך...
שזה פשוט כל הזמן שם...
ככה זה נראה לי...
כי נכון שיש הרבה אנשים שאוכלים או לא אוכלים כתוצאה מתגובה רגשית,
וכן זה ינהל אותם לזמן מסויים..
אבל לפי דעתי ההבדל הוא שהפרעת אכילה היא משהו שתמיד נמצא שם....
אולי לא תמיד מנהל אותך...אבל תמיד נמצא שם בעוצמה כזו או אחרת...
לפעמים הקול הזה בראש צועק חזק יותר.. לפעמים חזק פחות..
אבל איכשהו הוא תמיד שם...
לא יודעת...
ככה זה עבורי בכל אופן...

 

[levshavur]

תודה על התגובה אחשוב על זה...

 

[clastic]

וואו. תודה לך.

אף פעם לא ניסחו את זה טוב יותר לדעתי.

 

[פרפר בתוך אגרוף]

זו שאלה מצוינת וחשובה.

אני חושבת שבהרבה מאוד מובנים התרבות הכללית סביבנו חולה, ובהרבה מאוד דברים קשה לשים את הקו המדויק בין חולה לבריא.
אני גם חושבת שהרבה פעמים הקו הזה הוא מאוד אינדבדואלי.
גם במקרה הזה.
אני חושבת שאכילה כדי להתנחם, כדי להרגע או מתוך שעמום וכו'-
היא דבר נורמטיבי. כל מי שאני מכירה אוכל כך מדי פעם.
אני חושבת שיש מקרים אישיים שבהם הדבר הזה הופך מנורמטיבי לחולה יותר ויותר,
והפרמטרים לבדוק את זה הם בעיני מה שתמיד נכון לבדוק בהקשר לאכילה-
האם יש אחר כך חרטה גדולה ורגשות אשם גדולים? האם אחר כך יש הקאה או ניסיון ל"בטל" את האכילה? האם האכילה היא בתחושת שליטה ובחירה או בתחושת חוסר שליטה? כמה אוכלים באותו הזמן?
זה איזשהוא רצף, אבל ברור שאם התשובות על כל השאלות האלו נשמעות חולות, האכילה הרגשית במקרה הזה היא יותר מנורמטיבית...

זו דעתי. אשמח לשמוע אחרות.

 

[KAS3]

מצב בריא

מצב בריא- אוכלים בשביל לשרוד. מתי שרעבים אוכלים מתי ששבעים לא אוכלים. אין מעורבות של רגשות, רק יצר השרדות.

מצב חולה- כל השפעה/ הפרעה/ פגיעה בוסת הטבעי של המוח והגוף. רגשות, הרעבות, הקאות, אכילה מופרזת למרות תחושת שובע, מתוך שעמום, חוסר תיאבון בגלל דיכאון ועוד
אכילה רגשית היא הפרעת אכילה לכל דבר


למעט דיאטות, כי עושים אותם בשביל לאזן את הגוף למצב תקין

 

[hory0]

לא מסכימה איתך.

אני מאמינה שאכילה בריאה היא אכילה מתוך בחירה בכל ביס מחדש. בחירה שמסתמכת על מכלול שיקולים ומתוכם הגעה לבחירה הנכונה לי ברגע זה. בחשיבות שאני נותנת לכל אחד מהשיקולים.
השיקולים הם שונים:
שיקולים רציונאליים כמו לדוגמא הרכב המזון, תחושת הרעב והשובע.
שיקוליים נפשיים-רגשיים כמו לדוגמא מצב רוח ירוד, חשק מאוד גדול.
שיקולים הקשורים בסיטואציה, כמו לדוגמא האם זה אירוע חברתי וקשה לי לחוש חריגה, האם זה מאכל שטעים לי בטירוף.
ומתוך כל המכלול הזה, אני בוחרת מה נכון לי ברגע הנתון.

לפעמים אפשר לאכול משהו מתוק ויוצא דופן כי היה לי יום דפוק ואני מרגשיה שזה נכון לי, ובוחרת לתת יותר משקל לשיקולים הרגשיים, כי זה ישפר את הרגשתי (ואז לשים לב לאכול רק עד שמשפר ולא אכילה מתוך רגשות אשם). אבל יכול להיות שאם כבר אכלתי היום הרבה דברים מתוקים, אחליט ראציונאלית שעדיף להימנע מכך.
וחשוב לזכור שגם באכילה בריאה יש מקום לחשקים.
שגם באכילה בריאה, לפעמים אוכלים יותר ממה שתיכננו מסיבות שונות, וזה בסדר.
אכילה בריאה היא אכילה מאוזנת, שמקבלת אותנו כבני אדם. עם כל מה שקורה לנו. ולא פוגעת בנו.

אכילה הופכת לחולה בעיניי, כשהאכילה לא נובעת מבחירה..שיש איזה אוטומט שמוביל אותנו..שאיבדנו שליטה לחלוטין..שהסיבה שאנו אוכלים זה לא כי בחרנו, אלא כי אכלתי כבר. מחשיבה מעוותת. כדוגמת חשיבת הכל או לא כלום, הכללת יתר- הרסתי כבר הכל מה זה משנה הכל אבוד, חשיבה קטסטרופאלית, ועוד.

המבחן אינו תמיד בתוצאה בזמן ספציפי אלא במה הוביל לאכילה. במה מנהל אותי.

(וכן, גמרתי לכתוב את זה, ואני מרגישה שהדיאטנית שלי יכלה להיות לגמרי גאה בי. אני פשוט מדברת אותה. חבל שלא מצליחה ליישם...,)

 

[KAS3]

לנתח ככה פעולה טבעית

לשיקולים רציונאלים נפשיים וכו' זה גם לא מצב בריא

רעבים- אוכלים
שבעים - מפסיקים לאכול

זה כמו לשתות מים, כמו לנשום , כמו להיות בשירותים, כמו לישון
כשהמוח נותן סימן עושים את הפעולה

כל מה שתיארת בהודעה שלך מתאר מצב חולה
לא מצאתי בהודעה שלך אפילו לא מצב אחד בריא

 

[hory0]

אוקיי..זה בסדר שלא נסכים.

בעיניי המצב האבסולוטי האידיאלי הזה שאת שואפת אליו הוא פשוט לא קיים. גם לא ברוב המצבים הבריאים. מותר לשאוף, אך להבין שאי אפשר להשיג את השאיפה הזו במלואה..

בכל אופן, הניתוח שעשיתי הוא לתהליך טבעי ואוטומטי, שאנו צריכות ללמוד לעשות אותו..כי אצלנו זה לא טבעי. עד שיהיה טבעי יותר..

 

[KAS3]

היא שאלה איפה עובר הגבול ואני עניתי לה

זה לא מעיד על השאיפות שלי.

נכון שזה מצב אובסולוטי, אבל כמו שפרפרבתוךאגרוף אמרה: התרבות הכללית חולה.
אז כן זה נראה לכם כמו אידיאל שלא קיים,כי רוב האנשים חולים.
אך זה קיים. ..

 

[חלומותשל אחרים]

נראה לי

(ואל תקחי את זה כביקורת/התקפה, זו רק הערה של צופה מהצד)

שאת רואה את החיים בצורה אבסולוטית מידי. שחור לבן. נכון לא נכון.
רוב הדברים הם באמצע.

 

[פנס כחול]

נראה לי

שכל יצור אנושי מערב עוד תחומים גם בפעולות ה"טבעיות" האלו. גם בלישון / לא לישון, לשתות יותר / פחות, ועוד. ונכון שלא הכל הכי בריא אבל זה בתוך רצף...

 

[שישמים אחרים]

 

[clastic]

מסכים ולא מסכים

אהבתי מאוד את המשפט "אכילה בריאה היא אכילה מתוך בחירה בכל ביס מחדש".
זה מתיישב לדעתי מצוין עם סיפור שסיפרתי כאן כבר פעם (נראה לי):
ישבתי עם חבר טוב להמבורגר, זה היה לפני... 7 שנים בערך.
תקופה לא סימפטית עבורי מבחינת כל מה שקשור לאכילה.
החבר אכל את הלחמניה שלו, וכשנותר לו עוד ביס אחד אחרון הוא הניח אותה בצד.
שאלתי אותו למה הוא לא מסיים, והוא ענה לי בצורה הפשוטה והטבעית ביותר: "שבעתי".
"מה זאת אומרת? אבל זה רק עוד ביס אחד!" -- "אבל אני לא רעב יותר...".

זה היה ונשאר בעיני מודל מאוד יפה לאכילה בריאה, וזה מתחבר למשפט שלך.

KAS (כהרגלך

) - קיצונית. ואני לא חושב שזה לא בסדר, אני רק חושב
שאת מנסה לצייר איזשהו אידאל שכמעט ולא קיים.
וזה שהוא כמעט לא קיים לא אומר שלא כדאי לשאוף אליו, השאלה היא עד כמה
השאיפה הזאת מכשילה או עלולה להכשיל את ההחלמה:
חלק בלתי נפרד מההחלמה אלו הן הנפילות. וכשנופלים צריך גם לדעת לסלוח לעצמך,
מתוך הבנה שזה חלק מהתהליך ושצריך להמשיך הלאה.
ע"י אימוץ גישה קיצונית כ"כ את עלולה פשוט מאוד לא להשאיר לעצמך שום סיכוי.
בדומה למה שhory כתבה על "חשיבת הכל או לא כלום".

hory - גדולה מהחיים.


(למה אני פה? יש לי עוד כ"כ הרבה ללמוד היום... ביי!)

 

[KAS3]

אני בסה״כ עניתי על השאלה שלה כי הייתי לי תשוב

תשובה.
בשום מקום לא רשמתי שזאת השאיפה שלי.

 

[clastic]

 

[פרפר בתוך אגרוף]

הודעה חכמה

(כהרגלך)

 

[מאלפת נ מ ר י ם]

סליחה על ההתפרצות. אני רק עוברת אורח פה...

רק רציתי להעיר הערה סמי-קשורה לעניין. בתור מישהי שעבודתה כרוכה בבע"ח אני יכולה לומר שאפילו בע"ח לא אוכלים אך ורק מתוך רעב ושובע ואני מדברת אפילו לא על בע"ח מאוד מפותחים אלא על עכברים וחולדות. ידוע שאפילו עכברים אוכלים יותר משמעותית כשהם נמצאים לבד מאשר כשהם נמצאים עם עכברים אחרים. למה? כי יותר משעמם להם! ידוע שחולדות אוכלות יותר כשהן נינוחות יותר (נניח בטמפ' נוחות לעומת תנאי חום או קור). בקיצור - אפילו בע"ח שהמבנה הנפשי שלהם מן הסתם פחות מפותח משל בני אדם לא אוכלים אך ורק מתוך מנגנון של רעב/ שובע ולא רק על מנת לשרוד.

 

[Kalphana Vera]

וואו. מעניין!

 

[חלומותשל אחרים]

לדעתי

בנקודה הזאת שבה זה הופך לאובססיבי.