שאלה

שאלה

אני בת כמעט 40,נשואה ילדים וכך גם אחיי.יש לנו סבא ,בן 86,גר לבדו בדירה.לסב יש שלושה ילדים,שניים גרים במרחק 30 דק נסיעה,ובן אחד במרחק 5 דק נסיעה ממנו.הסב מתפקד,צלול,אך חי לבדו.לא מעוניין במטפל,או שאחד מילדיו יעבור לידו,או שהוא יעבור לגור ליד אחד מילדיו,לא בית אבות יוקרתי,ולא כלום.רוצה להשאר לבדו בית.הוא עושה הכל לבד,קניות,נקיון,עצמאי.לפני יומיים,לטענתו,מצא עצמו שרוע על הרצפה של המטבח באמצע הלילה,בשתיים בערך,עם מכה ביד ובראש.הוא לא זוכר כיצד הגיע לרצפה,אך שם לב שבטלויזיה,הייתה תכנית אחרת ממה שראה לפני המצב בו היה על הרצפה.אנחנו מאד מודאגים.הגענו אליו הבייתה בבוקר,הוא לא הסכים ללכת לבדיקת רופא,ואנחנו לא יודעים מה לעשות.סהכ הוא אומר שהוא לא מרגיש כאבים,ורוצה להמשיך להיות בבית כרגיל.יש לכם עצה בשבילנו?אנחנו ממש מתוסכלים,כי ככ היינו רוצים שיהיה איתו מישהו צמוד.בייחודאחד מהילדים.אגב,יש לו כפתור מצוקה,והוא לא השתמש בו באותו מקרה.נשמח לתובנות.
 

הדסהש1

New member
מנסיוני האישי אנשים בגיל הזה

עקשנים מאוד ומשאלתם לחיות בביתם שלהם.אבל הוא חייב
להבדק אצל רופא.שלא יקרה מצב שיהיה לבד ולא יוכל
להזעיק עזרה אולי יש לו בעיה רפואית שהוא לא זוכר מה קרה
אל תשאלו אותו קחו אותו לרופא או תזמינו ביקור בית.עכשיו
אתם חייבים להיות איתו הקשר צמוד.
 

shron17

New member
אצלנו היה מצב דומה ,,

לא רצינו להשאיר את הסבא הקשיש לבדו,
ולכך מצאנו פיתרון:
אנחנו, כול 4 הילדים ו-6 הנכדים שהיו כבר גדולים, ב-תיכון והלאה,
היינו כולנו עושים תורנות,
וכול ערב מישהו אחר היה מגיע לישון אצלו בדירה.
לעולם לא השארנו אותו בודד !
וכך,מעבר לרצון של כולנו ושלו,שלא לחוש בבדידות ,
זה נתן לו באופו אישי,תחושה שלכולם אכפת ממנו,
והיה נפלא בשבילו שכולנו נרתמנו לעזרתו ולמענו.
וזה נתן לו המון נחת מעצם ההתארגנות של כולנו ,בשבילו.
מאז חלף הזמן ועם השנים הוא חלה ונפטר,
וכולנו מלאי געגועים אליו.
תהיה מנוחתו עדן.
 

גניפר14

New member
זו בעיה

אני עובדת עם קשישים באופן קבוע במשך שמונה שנים.
יש באמת קשישים כאלו עקשניים.
הם חושבים שאם מביאים להם עזרה סימן שהם סיימו את החיים.
סימן שהם קשישים .
הם לא רוצים שום סימן שיזכירו להם שהם קשישים שהם סיימו את העצמאות שלהם.
כל עוד הוא עצמאי הוא שמח.
אבל כמובן שאסור להשאיר אותו כך.
לצערי הפיתרון הוא להכריח אותו בצורה יפה.
לומר לו שיביאו מישהיא מטפלת מביטוח לאומי רק לניסיון לא לכל הזמן. ואולי כאשר הוא יראה שהיא המטפלת עושה כביסה קניות
וזה מקל עליו הוא יתרצה.
תכניסו עובדת סוציאלית לעניין והיא כבר תשכנע אותו.
תפנו לכל כוח אדם המטפל בענייני ביטוח לאומי ומטפלות והם כבר ינחו אותכם.
 

vicz

New member
מניסיון אישי

אנשים בגיל הזה חוזרים במקצת לילדות.
כמו שהילדים מרגישים רגועים ובטוחים במצב של שגרה במקום מוכר - כך גם הם. הם מאוד קשורים לחפצים המוכרים, לסביבה המוכרת, לשגרה המוכרת. זה נותן להם תחושה של בטחון.
כמו כן, הם חוששים, ובצדק, לא להיות מסוגלים להיות עצמאיים בצורה בסיסית.


קודם כל, יש לטפל בבריאות.
סבא חושש ואפשר להבין אותו.
אולי הוא חושש שמא יתגלה משהו שעלול לאיים על העצמאות שלו או עלול לגרום לכם להחליט לשנות את השגרה שלו (להעביר אותו לדירה של אחד הילדים או לדיור מוגן).
אולי הוא חושש מהבדיקות.
אולי הוא חושש שיצטרך להתאשפז (שוב - שינוי שגרה מפחיד).
לכן אני ממליצה שמישהו מהמשפחה שקרוב אליו במיוחד ישב עם סבא ויסביר לו, שקודם כל, כל בעיה שעלולה להיות עדיף לתפוס בשלב מוקדם - וכך לשמר על בריאותו ועצמאותו. אם הוא יזניח את בריאותו יהיה לו קשה יותר לנהל את אורח החיים שהוא שואף אליו. כדאי גם שתבטיחו לו שמצד אחד מישהו יהיה איתו בכל ביקור אצל רופא או בדיקה שיצטרך ומצד שני הוא יהיה שותף מלא לכל התהליך ולכל קבלת החלטות.
ואם הוא לא משכנעה הייתי אף מפעילה לחץ וקובעת לו תור בניגוד לרצונו, שכן מדובר בבריאות.
ושוב, מנסיון שלי: מערכת הבריאות שלנו לא נותנת יחס מדהים גם לאנשים צעירים יחסית ואילו קשישים מקבלים יחס עוד יותר גרוע. עבור רופאים רבים זקנה היא דיאגנוזה בפני עצמה.
אני עשיתי טעות כשטיפלתי בסבתא שלי - חשבתי שאם הולכים לרופא, הוא מפנה לכל הבדיקות הדרושות.
לכן, אני ממליצה לך ללמוד מטעויות שלי על מנת להבטיח לסבא את הטיפול הטוב ביותר: בררי בעצמך אילו מצבים כדאי לשלול ואילו בדיקות כדאי לבצע לשם כך. תמיד תחפשי חוות דעת שניה, עדיף מרופאים מומלצים. אל תתביישי לדרוש תשובות, בדיקות, הקדמת תורים אם יש צורך. צריך להחזיק את היד על הדופק, ללמוד קצת על המצב, משמעות הבדיקות והממצאים.
למשל במקרה של סבא שלך, אני מניחה שהוא יצטרך CT או MRI כדי לשלול כל מיני דברים ואלה בדיקות יקרות שרופאים לא ממהרים לתת לקשישים וקופת חולים מתחמקת מלאשר.....
אבל ידע הוא כח.
וכמובן - להיות עם סבא.
הרבה פעמים יחס לקשישים אינו מזהיר. ללכת איתו לבדיקות ולביקורי רופא. אם חלילה יצטרך בירור באישפוז - לא להשאיר אותו שם לבד, לא ביום ולא בלילה.

ולגבי השגרה שלו:
בלי שום קשר לתוצאות הבדיקות - בקרו אותו. אני קוראת שיש לו ילדים, נכדים ונינים בוגרים. אז נכון שכולם עסוקים ועמוסים. אבל כדאי למצוא זמן. אולי לחלוק איתו תחביב. או לקחת אותו להליכה קצרה או בילוי כלשהו. אולי מישהו מנינים יכול ללמד אותו להשתמש במחשב. חשוב שלא ירגיש שהביקורים הללו הם מעמסה עליכם וחשוב שהם גם לא יהיו כאלה.
מישהי כאן כתבה על הרעיון של תורנות לילה - אני חושבת שזה רעיון מקסים. ובאמת לכידות המשפחה שכזו גורמת הרבה נחת לקשישים.
אני מתנגדת לבתי אבות (יוקרתיים ככל שיהיו) - טיפול של זרים לא מתקרב לטיפול של משפחה וההרגשה של מוסד לא מתקרבת לחיק המשפחה. מגורים בסביבה משפחתית מעריכים את חיי הקשישים, נותנים להם הרגשת שייכות.
אם בכל זאת יעלה צורך שסבא יגור עם אחד מהילדים/נכדים - אפשר לפנות לצורך שלו להיות מועיל.
למשל יש לי חברה שהתגרשה ובמקביל דאגה לסבתא שגרה לבד, אז היא אמרה לסבתא שמאוד קשה לה ובודד לה לגור לגמרי לבד עם הילדים ושהיא הייתה שמחה אם סבתא הייתה דרה איתה. כמובן שסבתא לא יכלה לסרב.

תשמרו על סבא.
אני מאחלת לו שנים רבות של בריאות איתנה ונחת מדורות של צאצאים.
בנימה אישית: אם את צריכה עזרה או תמיכה נפשית בהתנהלות מול מערכת הרפואית - את מוזמנת לפנות אליי במסרים. יש לי, לצערי, נסיון לא מועט.
 

דניעל

New member
ואם בכל זאת רוצים גם להעזר במישהו בתשלום

לאחרונה סיפרו לי, שכשהסבתא-רבה שלי הגיעה למצב שיצאה לרחוב ושכחה לאן לחזור, המשפחה מצאה לה "מלווה", אבל אמרו לה שהאישה הזאת היא בעצם חדשה בעיר ומבקשת שמישהו יסביר לה איפה נמצא כל דבר. כיוון שסבתא-רבה התנדבה כל חייה, היה זה אך טבעי שהיא תסכים "להדריך" את האישה. תקופה מסויימת היא הסתובבה עם הסבתא-רבה לקניות וגם סתם לטיולים וסבתא-רבה "הסבירה" לה על העיר (אני תוהה מה היא עוד זכרה. היא הייתה עם אלצהיימר) והמשפחה הייתה רגועה. זה, כמובן, לא עובד 24 שעות ביממה. כשהיא הייתה צריכה השגחה רצופה, סבתא שלי ניצלה את ההזדמנות שהם נסעו לבקר משפחה בחו"ל ושיכנעו אותה להכנס לבית אבות רק לתקופה שהם בחו"ל. בגלל המצב העגום של סבתא-רבה, כשהם חזרו היא כבר לא ביקשה לחזור הביתה (או ששכנעו אותה איכשהו להשאר. לא שאלתי איך זה עבר.)

לגבי בתי אבות - אם יש יכולת כלכלית, זו לא אופציה גרועה כל כך בימינו. שתי הסבתות שלי נמצאות בדיור מוגן והמעבר עשה להן בעיקר טוב. היה הרבה מתח לפני המעבר, אבל רגיעה גדולה ושמחת חיים אחרי. הכל קרוב ונגיש - החברות, המרפאה, בית הכנסת, חוגים, הרצאות, קונצרטים. לא צריך לוותר על שום פעילות בגלל מרחק.
דבר אחד הזהירו אותי מנסיון - כשבוחרים דיור מוגן לאדם מתפקד, לבדוק בכל אופן גם את המחלקה הסיעודית שלו. אף אחד לא יודע מה יהיה מחר.
איך הסבתות השתכנעו? פשוט - דיברו עם חברות מרוצות. לא היה קשה למצוא.

לגבי ביקורים קבועים - אחרי שסבא שלי נפטר אמרתי לסבתא שלי שאני רוצה ללמוד גרמנית. הגעתי אליה פעם בשבוע וקראנו יחד גרמנית. ככה היא לא הרגישה כאילו אני עושה לה איזו טובה או סתם מטרידה אותה כל שבוע. היא מאוד גאה בהתקדמות שלי וכל הצדדים שמחים.

הרבה בריאות לסבא.
 

ediana

New member
מסכימה עם כל מה שהבנות אמרו,...........

העיקר לא להשאיר אותו לבד - לגבי מטפלת מבטוח לאומי - הן לא עושות
הרבה - וזה אני מדברתצ מנסיוני האישי -
 
תנו לו לחיות ולהנות מחייו כרצונו.

הרגת העצמאות נותנת לו בריאות.

הוא לא צעיר זה ברור ולחיות לנצח לא יחיה גם אם תכפו עליו רופא ובדיקות.

קשה לעמוד מהצד - אבל זה מה יש. סבא עצמאי וגאה.

כל עוד הוא לא רוצה - כבדו את רצונו.
 

shron17

New member
הוא מאוד ישמח,שבכול ערב יגיע אליו מישהו ללון,

זה גורם לקשישים תחושה שהם אהובים,יחוש המון אושר ,שמחה ונחת.
 

מרוניה

New member
זכותו של אדם לחיות (ולמות) כרצונו.

כפי שמישהו אמר כאן, אדם בן 86 לא יחיה לנצח, ואם בפעם הבאה הוא ייפול וכתוצאה מכך ילך לעולמו - אז אין מה לעשות, כך הוא בחר, וזכותו לבחור כיצד לסיים את חייו. אני מאוד מכבדת ומעריכה את בחירתו, ואני חושבת שהייתי בוחרת בדיוק כמוהו. אולי בהבדל אחד - אולי הייתי מסכימה לעבור לגור בדירה קרובה יותר לבני משפחתי. אבל לא בטוח. אדם אוהב את דירתו ורוצה להישאר בה - זה מובן בהחלט.
 

דניעל

New member
אבל לא לעשות אפילו בדיקה בסיסית?

אולי תזונה עשירה בברזל תפתור את הבעיה (סתם לדוגמא)? לא חבל?
סבא שלי הסכים לקבל כל מיני תרופות וזריקות עד שהרופא אמר לו, כשהיה בן תשעים, שהוא צריך דיאליזה. אז הוא אמר לי את המשפט "אני מעדיף למות ולא לעשות דיאליזה". את זה יכולתי להבין. אבל אם הוא היה אומר לי - אני מעדיף למות ולא לקחת כדורי ברזל - הייתי מנסה לשכנע אותו כן לקחת.
 
למעלה