(טריגר למעלה!!)
הי
יופי, אני רואה שבינתיים רחלי הגיבה אלייך ואולי אחכה מעט להכוונה ממנה במסר מה כדאי כתוב ומה לא-
ובינתיים אזהר בדבריי מה לכתוב ומה לא.
כמובן שלא את הטריגר
(אלא אם את מחוברת לאקדח
)
יקירה,
הרי את מבינה שלייעץ כאן, "על רגל אחת", זה דבר אינו אחראי ואף מסוכן- אך בעיקר הקשר של אותן עיצות למציאות תלוש ביותר.
הרי בכדי להעריך(עזבי "לדעת") משהו על הגוף שלך, על דברים הרלוונטיים אלייך- אני צריכה לראות אותך, לדעת עלייך, לשבת מולך. לראות את תוצאות הבדיקות שלך. לשמוע עלייך. ומעבר לכל זה- שיהיה לי הידע, הרקע הרפואי המתאים בשביל לעשות הערכה שכזו.
כל בחורה שעברה תהליך דומה- תוכל לחלוק מנסיונה- אך להאחז במילים אלו קקש תקווה או קרש הצלה.. האם אלו אשליות שאת מנסה למכור לעצמך?
האם המשלשלים הם באמת מה שקובע את הנזק?
ישנו נזק לגוף ממשקעים עברו, שנים עברו. לאיברים פנימיים, ליכולת הגוף לסחוב, לספוג. נזק מהפרעות אכילה, תזונה לקויה, צמצומי מזון, עודף, קיצוניות, הקאות, עודף/חוסר מים(אי איזון מלחים, אי איזון ברמות אחרות) ועוד כל כך הרבה דברים.
הגוף נשחק, המערכות נשחקות.
כל הפעולות שאת מציינת מאוד חשובות ויפה מאוד שברגע שראית שאת נופלת(חודשיים הם הרבה זמן)-
ידעת לעמוד מול עצמך ולהתריע, לבקש עזרה. אבל- אל תשכחי שמנגנוני השקר העצמי והתעתועים הם חכמים ומתעתעים לא פחות, אולי אף יותר.
ו"סיבים"- יכולים באותה המידה להפוך להיות "יותר מדייי" סיבים.
""ירקות"- עלולים להפוך להיות "יותר מדיי" או "בעיקר". "לאכול"- יכול להפוך בין רגע לצמצום. שתיה- יכולה להפוך לשתיה מרובה וכו.
ובעיקר, מה שאת מספרת באומץ, כנות ופחד מאד ברור וגלוי- משלשלים הם עדיין משלשלים.
בלי לבטל את כל הדברים היפים שאת מתארת-
אבל משלשלים- הם משלשלים.
נקודה.
איש לא יכול להבטיח האם יקח יומיים או שבוע להגמל, כשם שאי אפשר להבטיח שתוך יומיים יפסיקו הרצונות לבולמוס או צמצום.
מפני שחלק מזה פיזי. וחלק מזה רגשי.
וגוף האדם- הוא לא משהו שאפשר לדעת מראש, כי הוא אישי. אפשר רק להתמודד עם מה שהוא שלך, עם מה ואיך שיגיע, מפני שאת רוצה, מפני שאת מוכנה.
