תראו
תראה דייויד,
האמת, יכול להיות שאולי לא הגעתי לפורום הנכון,(אני מייחסת את תגובתי גם לתגובה של קורטמן)
אני כן מאמינה, כן חושבת שיש אלוקים והוא ביקש מאתינו לחיות בדרך מסויימת. אני גם כן חושבת שה"חרדים"-אותה קבוצה הומוגנית על העסקנים שלה ועל רבניה (תלוי מי) קצת הגדילו והוציאו מפרופורציות דברים מסויימים. אני שואלת את עצמי לא פעם "האם לזה אלוקים התכוון?" לכל ההגבלות, המוסכמות ,הדברים ה"מיותרים" ואני לא ארחיב..אז נכון, יכול להיות שלא זאת היתה הכוונה. אבל כוונתי שלי היתה שאני כמו שאני רואה את הדברים חושבת שאפשר לקיים מצוות ולהמשיך להאמין ואפילו להיות יהודי טוב עם חוויות אחרות.אפשר ללכת לסרטים אפשר ללכת לבילויים אפשר ללכת לים אפשר לקרוא, ללמוד, לראות, לאכול מה שרוצים (שרימפסים זה לא טעים

ועדיין לא צריך לשבור הכל. אני בטוחה שגם בצד השני לא מלקקים דבש, יש לי חברות לא חרדיות שגם הן מתחבטות בשאלות ולבטים, גם להן לא הכל סגור וברור.גם להן יש קצה שהן כל הזמן משתדלות לא ליפול ממנו.משפחה,אהבה ויציבות בעיני לפחות זה אחד הדברים הכי חשובים שיש.אם טוב לך בקן הפרטי שלך שווה לך לשלם מחיר בשביל להמשיך להחזיק בו.כי שם, (אלא אם כן אתה מחפש נשים ו"להתפרק"במובן הזה של להתנסות בחוויות מהסוג הזה ).שם בסופו של דבר אתה גם תחפש ותרצה את היציבות שלך.שוב, אני מדברת מתוך ההשקפה שלי כן כמאמינה וגם כאשה. יכול להיות שתחושת המשפחתיות והיציבות קריטית לי יותר מאשר לגבר.ויכול להיות שאתה כן מרגיש שאתה נשרף מבפנים כל פעם שאתה מברך/מתפלל או עושה כל דבר כזה או אחר שלא נוח לך איתו, כך שאני לא לגמרי מגיעה מהמקום שלך.אבל תחשוב על הדברים..
ברור לי גם שאם לא הייתי נשואה ולא היתה לי משפחה משלי יכול להיות שכן הייתי עושה את הצעד הזה. אבל היום יש לי אחריות גדולה יותר.זה לא תמיד נוח אבל לומדים להתמודד