שאלה.

המאהבת21

New member
שאלה.

איך מאבחנים בעיות כעס?
הייתי בטיפול פסיכולוגי והיא אמרה שיש לי ככל הנראה כעס כלפי עצמי אבל אני לא בטוחה שזה נכון.אדם אגואיסטי כמוני לא יכול לשנוא את עצמו.

זה ישמע מוזר אבל אני כבת אדם יחסית בוגרת לא מצליחה לשלוט על ידי או על פי ומתפרצת הרבה מאוד בדרכים מאוד לא תרבותיות.
יש מקום כלשהו שיכול לעזור לי? אני לא רוצה להמשיך בסבב הזה של האי שליטה.
כן זה הגיעה פעמים לאלימות ממש קיצונית מצידי.גם כלפי גברים.
איך נפתרים מזה? אולי יש תרפיה שאני יכולה לעשות לבד? אני קצת מתביישת בזה
 

המאהבת21

New member
תודה לך אבל

על הקישור אני בהחלט אחפש קבוצה מתאימה.
אבל אצלי זה קצת שונה כי אני מתפרצת גם על אנשים שאני לא מכירה.אני כאילו מחפשת צרות.אני מתעצבנת ונלחמת בשביל אנשים שמספרים לי על בעיותיהם. אני מרימה את ידיי על אויבות חברותיי. אני יכולה להתפרץ על מוכר בחנות. אני יכולה להגיע לסף עצבים כה גבוה עד כדי בכי. הדבר מתבטא באלימות מילולית קשה ופיזית. נדירים המקרים בהם אני מעיזה ללכת רחוק מדי אך גם זה קורה. לא פעם שברתי מכשירים בבית. והכי מפחיד זה שזה מתבטא גם כלפי אימי. ומה יקרה כשאני אוליד ילדים? אני אהיה אם מכה? הדבר מאוד מפחיד אותי. אנשים תופסים אותי בתור אחת בעלת ביטחון עצמי מאוד גבוה אבל זה נובע ממשהו אחר לדעתי. יש משהו מעבר. עם מי אני יכולה להתייעץ בנושא? כי גם על הפסיכולוגית שלי כעסתי וצעקתי ונטשתי את הטיפול בסופו של דבר.
מאיפה זה יכול לנבוע? מאיפה השינאה הזאת כלפי אנשים? זה מעניין ומפחיד בבת אחת :)
 
בדרך כלל

השנאה היא לא כלפי אנשים, אלא לעובדה שדברים לא הולכים ב-ד-י-ו-ק לפי התכניות והרצונות שלך.
סף תסכול נמוך
חוסר יכולת להכיל רגשית ואולי גם קוגניטיבית שונות או מגוון רחב ולעתים סותר של דיעות, מחשבות והתנהגויות מסביבך.

אני משערת שאם דברים הולכים בדיוק כמו שאת רוצה את לא מתעצבנת, נכון?
את לא מתעצבנת על סתם מישהו שעומד לידך בתור, למשל - מישהו ניטרלי בלי שום תקשורת איתך... אבל אם יש תקשורת איתך, נגיד עומד בתור ונדמה לך שהוא נדחף או עשה משהו שהוא לא לפי תכנית האב שיושבת לך בראש עמה הגעת מהבית - או אז מופעלים המבערים.
 
ובקשר לטיפול

לדעתי תוכלי להפיק מטיפול קוגניטיבי התנהגותי בתור התחלה - כדי למגר משהו מההתנהגויות שבסופו של דבר מחבלות לך בהתפתחות האישית.
יותר מאוחר ואחרי שתראי שאת מתפרצת פחות, תוכלי להפיק מטיפול יותר רגשי.

ובכל מקרה מה שתחליטי לעשות, את חייבת להזכיר לעצמך שאת נכנסת למהלך שאת לא יודעת את סופו, אין לך שליטה שם ואת לא יכולה להגיע לטיפול עם תכניות אב משלך.... ותסכול יעלה. טיפול זה דבר מתסכל ומאתגר. אם הוא לא כזה, סביר להניח שלא מתחולל שם תהליך שינוי... ואת רוצה שינוי.

אי אפשר לחולל שינוי בלי שתהיי מוכנה לשינוי. וכדי להיות מוכנה לשינוי את צריכה לוותר קצת לעצמך ולמי שעומד מולך ומנסה לעזור לך לחולל אותו - וגם אם את מתפרצת בטיפול - לחזור אליו! אחרת את שוב ושוב מגיעה למשבצת עליה את עומדת שלא מוצאת חן בעיניך. או לפחות התחלת להגיע להבנה שיש מצב שלא תגיעי רחוק כשאת עומדת עליה.

ולא. טיפול כזה אי אפשר לעשות לבד. לא שאני יודעת. קשה מאוד לאדם לעשות שינוי התנהגותי מרחיק לכת כשהוא בדיאלוג רק עם עצמו ורק עם סט הנתונים שיש בראשו - שהביאו אותו עד הלום מלכתחילה.
 
זה נשמע מאוד קשה

ויפה שאת מודעת לזה, מודה בזה ומחפת פתרן

יש לי שאלה:
האם, מלבד העניין של כעס, יש עוד תחומים שבהם את מרגישה שאת לא שולטת במעשים שלך?
האם, למשל, את אוכלת בלי שליטה?
מעשנת?
כוססת ציפורניים?
תולשת שיערות?
איך את מתרכזת בלימודם ועבודה?

חוץ מזה, מעניין אותי האם יכול להיות גורם פיזיולוגי ל"עצבים" האלה?
האם את משתמשת בתרופות מסוימות?
או, סליחה על השאלה, האם השתמשת בעבר בסמים?
(את לא חייבת לענות על זה בפורום - רק תדעי שאם כן, זה יכול להיות קשור).
 
למעלה