ל groovygirl
מצטר עין לי כוונה לתקוף אותך, רק מקסימום להביע את דעתי לגבי הדעות שאת הצגת כאן. לרוב אין לי או לאף אחד אחר לקרוא את כל ההודעות שכתבת- מקסימום את ההודעות שיש לך בעץ. אחרי מה שכתבת קראתי עוד פעם את מה שכתבת והנה תגובתי. ----------------------------------------------------- הקטע הבא קצת ארוך אבל את רצית התייחסות רצינית ולכן עשיתי כמיטב יכולתי לענות ברצינות - במגבלות הזמן והמקום. ---------------------------------------------------- א. קאלה לאסן הוא אדם מאוד נחמד. זה לא אומר שאני צריך להסכים עם כל הדברים שהוא אמר או שהו גורו שלי. ב. את כל הזמן מדברת על אלימות. בכוונה אני לא נכנס לנושא הזה כי זה נושא מאוד מורכב. מצד אחד אני נגד אלימות, עד כדי האידאל הבודהיסטי, כדי למנוע אלימות צריך להמנע מהשנאה וכדי להמנע מהשנאה צריך להכיר את עצמך ממש טוב, סך הכל ממש דבר חיובי. אני עדיין לא רוצה להגרר לכל הדיון על אלימות היות וזה יכול לקחת לנו עמודים שלמים. באופן כללי גם את מתנהגת באלימות. כולנו, כל יום גם אם אנחנו לא מרססים גרפיטי או שוברים חלונות. כל יום כשאת קונה לחם בחנות מכולת או בסופר את תומכת בשיטה שהורגת 19 אלף ילדים ביום, את מזחקת אותה, נותנת לה לגיטימציה, אורך נשימה כדי שהיא תוכל להרוג עוד 19000 ילדים גם מחר (כדי לקבל פרופורציה מדובר בכל הסטודנטים של אוניברסיטת תל אביב ביומיים או כל ההרוגים של מדינת ישראל במלחמות ותאונות דרכים ביומיים). אם את רוצה לדבר על אלימות אני מאוד מקווה שתבדילי בין אלימות כלפי רכוש ובין אלימות כלפי בני אדם ויצורים חיים. רכוש אפשר לתקן. בני אדם וחיות הרבה יותר קשה. החברה כיום מגדירה כל מיני סוגים של אלימות כחוקיים - מכירה של סמי מוות (סיגריות), הפצצה של ערים ממטוס צבאי, הרעלה של הקישון, מכירת מכוניות בלתי בטוחה, נהיגה במכוניות וכו´. יש גם סוגים שונים של אלימות שבהתחלה לא נראים כך - לדוגמא אם את הולכת עם עקבים או שומעת מוזיקה חזקה זה יכול להפריע לשנת הצהריים שלי- אז זו אלימות? כפי שאת אולי רואה, הדיון על אלימות ממש יכול להתסבך והלביא אותנו לפינות שונות ומשונות, ולכן אני מציע שבשלב הזה נרד ממנו. ג. הדיון על פרסומות חשוב מאוד - ואם את לא מבינה למה, כדאי מעבר לתשובה שלי גם לקרוא קצת בבדידות על תרבות הצריכה. ההשפעה של פרסומות (ולצורך הדיון לא רק של פרסומות אל גם של תוכניות כמו מי רוצה להיות מיליונר, מוספי רכב, תכניות לימוד במימון תאגידים וכו´), היא הרבה יותר גדולה מאיזה נעליים תקני או אם אומרים אמת או שקר בפרסומת. הבעיה שמדובר במערכת שמעצבת את התרבות שלנו. התרבות כיום פחות ופחות נקבעת על ידי בני אדם ומסורות עבר (שתשחבי עליהם מה שתחשבי יש בהן חוכמת חיים של דורות רבים), ויותר ויותר נקבעת על פי האינטרס של ההון, על פי האינטרסים קצרי הטווח של תאגידים. מכירה את הכנסייה הקתולית? איך היא שלטה באנשים? ובכן בהתחלה היא שכענה אותם לתת לה את הכוח התרבותי שלהם - היא תקבע מה הערכים ומה הפילוספיה. בהמשך היא ניצלה את הכוח הזנה לאסוף כוח כלכלי וכוח פוליטי. אפשר לעבור מכל אחד מהכוחות האלה לכיוון השני, בברית המועצות המפלגה רכשה כוח תרבותי ושכנאה את ההמונים שסטלין (היום פוטין) הוא ממש כמו האבא שלהם. הכוח הכלכלי של התאגידים מאפשר להם לא רק לעצב את הבחירות של "מה תקני" אלא גם "מי אני?", "מה אני רוצה לעשות" ועוד כל מיני דברים. הדרך שפרסומות עושות את הדברים האלו אינה באמצעות הטפה, כמו שאני כותב לך כאן או כמו שכומר היה יכול לבצע, אלא באמצעות עקיפת השכל שלך. הפרסומות פונות לרגשות שלך והם עושות את זה על ידי דימויים. תמונות. כשאת רואה תמונה של חתיכה עם ספש של מים ליד קוקה קולה את לא מתחילה לשאול את עצמך מה את רואה כאן ואם זה נכון או לא ומה בכלל המסרים שמנסים להעביר לך , את פשוט קולטת בחצי שניה דימוי שלם. את הדימוי הזה את תשלפי בשלב מאוחר יותר אם תעברי ליד בקבוק קוקה קולה או כשתצתרכי להתחיל לחשוב אם את רוצה לקנות את זה. הדבר הרבה יותר בולט בתעשיית המכוניות. הדימוי שיושב לאנשים בראש לגבי מכוניות כל כך שונה מהדבר האמיתי שזה מפחיד. על זה כתב ג´ורג´ ארוול ב1984 ומינסטריון האמת. הכוונה של הפרסומאים שיתעסקו בפסרומות כפי שאת מתעסקת בה - שיגידו וואי זה מזעזע או לא (אני לא מכיר את הפרסומת מצטער אין לי טלווזיה ). אני לא מתעניין במסר של פרסומת אחת, אלא במסר הכולל. בהנחות הסמויות שיש בפרסומות (בני אדם הם אגואיסטים, כולם רוצים להגדיל את "רמת החיים שלהם", הטכנולוגיה תשפר את העולם, המוצר שלנו יגרום לזה שאתה תרגיש טוב יותר, מצבך רע, את לא מספיק יפה, את שמנה מידי ועוד). את זה הפרסומאים ממש לא רוצים, בגלל שזה דבר אחד להגיד - וואי ראית איזה קוסם . לבין להבין איך הקסם עובד. כשאת מבינה את הרעיון מאחורה, הפרסומות הופכות לבומרנג. כפי שקוסמים מפחדים מכך שיגלו את הקסם שלהם כך לא נוח לפרסומיאים שיכירו את הטריקים שלהם. שוב, תחשבי על כמה עוצמה יש למערכת תרבותית. מה גורם לזה שיש אנשים שמוכנים להתאבד בשם אידאל מסויים, או להתפלל 5 פעמים ביום או לא להקפיד על כשרות או להוריד שערות מהרגליים? זהו המערכת התרבותית. למערכת תרבותית יש המון כוח, היות והיא גורמת לאנשים להתנהג בצורה מסויימת על פי שכנוע עצמי, ללא מוטיבציה נוספת בצורה של מוטיבציה כלכלית (ניתן לך כסף) או פוליטית (אם לא תסעי לאט ניתן לך קנס או שנושיב אותך בכלא). כעת תתחלי לחושב מי שולט בעיצוב התרבות שלנו? האם אלו האנשים , האומנים, היוצרים, הקהל, הפוליטקאים , הנשים , הגברים? הטענה שלי שמי שששולט בצורה גדלה והולכת זה ההון. לדוגמא 6 תאגידים שולטים על רוב התכוניות שאת יכולה
לראות בטלוויזיה. את יכולה לראות את הקישור על זה ד. בקשר למה שקאלה לאסן אומר, אני חושב שזה יהיה יותר מועיל לראות את זה מזווית של חופש הביטוי. תאגידים יש מספיק כוח כדי להעביר מסרים סמויים (פרסומות , תכניות טלוויזה, מימון תוכניות לימוד), או גלויים. מה היכולת שלך להעביר מסר לאנשים אחרים. יש לך 50000 ש"ח בשביל מודעה אחת במוסף של עיתון הארץ? נסי להעביר מסר שיסביר את הבעיות בכביש חוצה ישראל או על משבר החוב העולמי - ותראי שזה קשה מאוד. לא רק בגלל שאין לך כסף. עיתונים רבים פשוט לא יפרסמו אותך בגלל שהם יחששו מלפגוע באינטרס של המפרסמים האחרים שלהם(ראי
באתר של אדבסטרס מה קרה להם כשרצו לפרסם את יום ללא קניות בטלוויזה). שלא לדבר על נסיונות ישירים יותר לצנזורה כמו
המשפט של מקדונלס. אני מוסיף קישורים. כולם מתוך הספר של דויד קורטן. שניים מהם הם מסמכי וורד, וקצת ארוכים. מצד שני אין הרבה אנשים שיודעים לנתח ולכתוב כמו קורטן ולכן המאמץ שווה. קישור אחד מספר על ההיסוטריה של תאגידים, כדי לקבל פרופרציה איך הגענו למצב האבסורדי שתאגידים (או האינטרס של ההון) שולטים על בני האדם במקום להפך. השני הוא על השתלטות התאגידים על הנוף התרבותי- קצת על נושאים שהוזכרו כאן השלישי קצר למדי ומדבר על משווקים ועל החיים שלנו