שאלה

[arale20]

שאלה

לעיתים בשעת הרהורי כפירה תמיד עולה בי המחשבה שכל השאלות האלה והרהורים זה רק בגלל שאני מעדיף לפרוק עול ובקיצור להיות חופשי בחיי. ז"א שאני בעצם לא אוביקטי לדון לעומקם של דברים הרי מדובר בשאלות של צורת חיים שונה מן הקצה לקצה ואין לך נוגע בעדות גדול מזה??

 

[arale20]

סליחה על הטעות כתיב .

ההודעה נכתבה דרך הפלאפון בזריזות

 

[ישראלי בן דת משה]

צדיק

"מתוך שלא לשמה בא לשמה" ז"א גם אם התחלת לשאול את השאלות בגלל חוסר חשק למצוות, עצם העובדה שתמצא את האמת היא החשובה.... כשתגלה את האמת אודות הדת היהודית, ממש לא ישנה לך מה היה הטריגר גרם לך לחפש מלכתחילה. בנתיים אמליץ לך בחום להיכנס לקישור המצורף, תמצא בו הרבה תשובות. http://www.daatemet.org.il/

 

[מחופש לחרדי]

זה קל?! אתמהה

לחיות בסתר, זה קל?! לרמות את כל הסובב אותך, זה קל? לחנך את הילדים ההפך ממה שאתה בטוח שזו הדרך, זה קל? ללכת לבית כנסת למלמל שטויות, זה קל? לזכור ליטול ידיים ולברך ליד הילדים, זה קל? ללמוד עם הילדים ולהקשיב לסיפורי השטויות ולא להגיב, זה קל? להמשיך עוד? מה נראה לך שאני לא מאמין כי זה יותר קל לי? יותר נוח לי? אין דבר יותר קשה מאשר להתאמץ לעשות דברים שאינך מאמין בהם. אז אל תבלבלו לי את הביצים שאני כופר בגלל הנוחות. בגלל הנוחות הייתי נשאר מאמין וממשיך לשקר לעצמי. דווקא בגלל שאני אמיתי עם עצמי, אני חי בשקר.

 

[sehaltiel]

אם יש משהו שאת לא אובייקטיבית לגביו

זה דווקא הצורך ורצון להאמין במשהו, במישהו. מה יותר נח מלהיתלות בכח עליון מוביל שהכל תלוי בו ולא אנחנו אחראים לעצמנו ולפרנסתנו ולכל הסובב? הכל בידי שמים זה פתרון לנואשים. או כמו מי שאמר, אן לנו על מי להישען, אז בלית ברירה כל מה שנשאר לנו זה "אלא על אבינו שבשמים". ואם כבר אובייקטיביות, העולם רובו ככולו לא מאמין ביהדות. היהדות רובה ככולה לא מקבלת את החרדיות. אז אובייקטיבית, אם הולכים על היגיון הרוב, אנחנו כת מוזרה במקרה הטוב ומסוכנת במקרה הפחות טוב.

 

[sehaltiel]

סליחה, משום מה היה נדמה לי בלשון נקבה../images/Emo163.gif

 

[חרדי מאלעד]

היי

היי אני חדש והייתי שמח להכיר את האנשים כאן

 

[סוג ב]

ולפני שנברכך בקול גדול

קרא את תקנון הפורום וספר לנו מי אתה, מה השקפותך, מצבך וכו...

 

[חופש מחשבה]

באמת בגלל שאתה מעדיף. אתה שופט ומחליט.

כפי שכבר הגיבו החברים כאן בתבונה, להרבה מן המגיעים אל האמת בתוך מציאות חייהם החרדיים, גילוי האמת הוא מביא איתו המון כאב בחיי היום יום הכפויים. "ויסיף דעת יוסיף מכאוב". ומלבד זאת: אין בכוחה של טענה זו לשלול את כושר השיפוט שלי על עצמי.כי הרי סוף סוף מצד שני בחוסר האמונה הדת קובעת כי אתה מפסיד את העולם הבא, וחיי הנצח שלך יהפכו לגהינום. וברור שאתה שופט מה יותר נראה לך הגיוני ומהו הסיכון והסיכוי. ההחלטה היא על גורלך, והשאלה היא באמת: איפה יהיה לי יותר טוב? אכן כן, אתה נוגע בדבר, ורק אתה מסוגל לשפוט ולהפריד, מה אני עושה בגלל יצר עכשווי, ומה האמת כאשר אני מפעיל את ההגיון הבריא נטו. הם עולה בדעתך שעל שאלת עתידך יתן מענה: הרב, המשגיח בישיבה או המחב"ת. אלו אנשים ששיקולי הקרירה הופכים אותם בוודאי לסובייקטיביים וחסרי כושר שיפוט בעליל.

 

[yoni13077]

על פניו יש הגיון בדבריך

וזו טענה נפוצה. אבל לא צריך יותר מידי להעמיק כדי לגלות כמה שזה לא נכון.. דיברת על חופש ופריקת עול. להזכירך, חברי הפורום ברובם אנוסים ברמה כזו או אחרת, לא יוצאים בשאלה. אז איפה בדיוק אתה רואה פה חופש?? אנשים פה עושים פעולות יומיומיות קטנות וגדולות מבלי שהם מאמינים בהם בכלל, היש לך עול גדול מזה?? קח את התפילה לדוגמא. לאדם מאמין היא מחזקת, מעודדת, נותנת תקוות. לאנוס שחייב ללכת בגלל סביבתו ויושב לפעמים כמה שעות וממלמל דברים שהוא לא מאמין בהם מדובר בעול ממש כפשוטו.. אפשר לפרט עוד הרבה קשיים אבל אני מניח שכאדם אינטלגנט תוכל להפעיל את דמיונך ולהבין על נקלה לפחות חלק נכבד מהם. די אם תיקח את דוגמת ההתאבדות המובאת בכתבה המדוברת כנותנת מושג כלשהו לגבי הלחצים, החששות, התהיות והתסכולים שיכולים להגיע במצבים כאלו. לגבי שאלת הסובייקטיביות - כמו שכבר נכתב פה אכן אין שום צד אובייקטיבי. הרי אם נניח תגיע למסקנא שאין אלוהים ותרצה לחיות לפי מסקנא זו זה ידרוש ממך מחיר עצום מאין כמותו! ותחשוב על כל רב חשוב שיגיע למסקנא כזו והמחיר יעלה עוד ועוד.. כך שאין אובייקטיביות מוחלטת ואדם צריך תמיד לעשות בחינה פנימית כדי לבדוק אם החלטותיו לא נובעות מתוך עצלות, חשש מהמסקנות המתבקשות, "נגיעות" שונות ומשונות או סתם הרגל. וזה נכון לגבי כל דבר, לא רק בנושא האמונה.

 

[חעלמער רבי]

נוגע לא נוגע כאן

כאשר יש סיכסוך בין שני אנשים והם נידונים בפני אדם שלישי הדעת נותנת שהוא אמור להיות אובייקטיבי לא "נוגע" אבל כאשר אדם צריך להחליט על עצמו. על חייו ועתידו אין דיין מעולה ממנו

 

[חסד ויושר]

טעות בידיך, כי פשוט נחשפנו מדי להבלי הדת

אחת האמירות של 'גדולי ישראל' נוגעת לעניין ה'נגיעות'. והיא שגויה, מיסודה. ובכן זהו, לענ"ד, המצב לאשורו: כשעובר לי הרהור, למשל "אולי בעצם היום יום רביעי ?", "סבתא היא בעצם אדם ערמומי", "אולי הפלסטינאים משקרים פה ?", "אולי הפלסטינאים צודקים פה ?", "אני חכמה", "הרמב"ם טועה כאן" "החזו"א היה ענק" וכו' וכו' וכו', בכל שבריר שניה שאני מצוי "בתוך" ההרהור הזה, אני מרגיש תחושות. למשל המחשבה "אני בעצם חכמה", היא נעימה לי (אם אני ממין נקבה...). אם באותו רגע לא באה לי מחשבה אחרת שמראה לי שאני בכ"ז טפשה, הרי אני גם נהנית מלחשוב שאני חכמה וגם נהנית מזה שאני אכן שלמה עם עצמי לגבי הסבה להיותי בעיני עצמי חכמה. המחשבה "בעצם אין אולי אלוהים" יכולה ליצור נעימות, למשל היא יכולה לגרור מחשבה של "אז זה בעצם בסדר גמור לאכול שרימפס". אם באותו רגע לא באה לי מחשבה שמראה לי שבכ"ז יש אלוהים, אז אני, כאמור מתענג פעמיים: גם שלם עם עצמי עם נכונות המחשבה שאין ה', וגם מהמחשבה על הכֵּף לאכול שרימפס ברוטב צ'ילי מתוק. אבל אם באה לי מחשבה "הרי ... מראה שכנראה/בטוח יש אלוהים", הרי שלא אוכל להיות שלם אז עם עצמי לגבי המחשבה של "אין אלוהים" או "זה בסדר לאכול את ה..". לסכום: כל מחשבה לגבי המצב העובדתי, גוררת אוטומטית נעימות או ההפך, תלוי אם זה שכלית נראה לי כנכון. ככל הרהור שכלי אחר, מחשבת כפירה באה אך ורק מן השכל התמים ולא מן החך ו איבר אחר. ואשמח להשיב לכל חולק-ביושר-לבב על דברי.