just face it
New member
שאלה...
אני לא כ"כ יודעת מאיפה להתחיל אבל שיהיה: גם אני כבר מבולבלת ממש מכל התקנון ומקווה שמרוב השמטת פרטים עוד תבינו משהו... אני אישה צעירה... נשואה 3 שנים.. יש לי ילד בן שנתיים והשנה עברתי לידה שקטה והפלה נוספת... כשהייתי בכתה י"א הייתי כמעט בשיא גובהי.. שהוא לא נמוך בכלל אבל גם לא גבוהה... ושקלתי קצת מעל הממוצע וע"י הרעבה מאסיבית הורדתי ממשקלי הרבה אך לא המון ממש...שם התחלתי להתעשט על עצמי... הוגדרתי אז כ"אנורקסית בראש" רק כי לא ירדתי מספיק כדי להיחשב אנורקסית.. אבל בבירור הייתה לי בעיה של הפרעת אכילה... ב2 המשברים שקרו לי השנה עיין ערך לידה שקטה והפלה.. בתוך כל ההתמודדות הגיעה גם ההרעבה... רק עכשיו יצאתי מסאגת הרעבה שחוויתי שנארכה כשבוע ונפסקה אחרי שמישהי יקרה לליבי איימה עליי שלא תהיה מוכנה לראות אותי יותר... אני לא מרגישה שנגעתי ופתרתי את הבעיה... הסבירו לי שזה כמו פצע מאוד עמוק שגם שנים אחרי שהוא מחלים אז כשלוחצים עדיין כואב.. ואז כשיש משבר זה יש מתפרץ... הבעיה היא ששכלית אני מבינה לחלוטין שזה לא לעניין... נפשית זה לא עובר.. אני לא מרגישה שבמשבר הבא זה לא יקרה.. להפך.. אני בטוחה שזה יקרה (והלוואי ולא יהיה לי עוד משבר) והייתי רוצה לדעת איך אפשר לפתור את זה אם בכלל... אני יודעת שזה נשמע כאילו אני בסדרגמור ואין לי שום דבר אבל זה רק כי אני איכשהו מצליחה לעצור את זה לפני שאני ממש ממש מדרדרת... עובדה.. הכי גרוע זה שירדתי היה בגדר הסביר.. (לא הגעתי לתת משקל בכתה י"א הייתי אך חציתי בהחלט כלפי מטה את המשקל שהדיטאניות היו ממליצות לי), אבל עדיין.. אני מרגישה שזה נמצא בתוכי ומחכה לשניה שהוא יוכל לצאת החוצה... אשמח לעזרה.. אני כבר התבלבלתי לחלוטין מרוב רצון להסביר אך לא לגרוע מחוקי הפורום.. אני מקווה שתבינו.. ואם לא, ואם מותר ואם צריך אז אולי אוכל לומר במסרים...
אני לא כ"כ יודעת מאיפה להתחיל אבל שיהיה: גם אני כבר מבולבלת ממש מכל התקנון ומקווה שמרוב השמטת פרטים עוד תבינו משהו... אני אישה צעירה... נשואה 3 שנים.. יש לי ילד בן שנתיים והשנה עברתי לידה שקטה והפלה נוספת... כשהייתי בכתה י"א הייתי כמעט בשיא גובהי.. שהוא לא נמוך בכלל אבל גם לא גבוהה... ושקלתי קצת מעל הממוצע וע"י הרעבה מאסיבית הורדתי ממשקלי הרבה אך לא המון ממש...שם התחלתי להתעשט על עצמי... הוגדרתי אז כ"אנורקסית בראש" רק כי לא ירדתי מספיק כדי להיחשב אנורקסית.. אבל בבירור הייתה לי בעיה של הפרעת אכילה... ב2 המשברים שקרו לי השנה עיין ערך לידה שקטה והפלה.. בתוך כל ההתמודדות הגיעה גם ההרעבה... רק עכשיו יצאתי מסאגת הרעבה שחוויתי שנארכה כשבוע ונפסקה אחרי שמישהי יקרה לליבי איימה עליי שלא תהיה מוכנה לראות אותי יותר... אני לא מרגישה שנגעתי ופתרתי את הבעיה... הסבירו לי שזה כמו פצע מאוד עמוק שגם שנים אחרי שהוא מחלים אז כשלוחצים עדיין כואב.. ואז כשיש משבר זה יש מתפרץ... הבעיה היא ששכלית אני מבינה לחלוטין שזה לא לעניין... נפשית זה לא עובר.. אני לא מרגישה שבמשבר הבא זה לא יקרה.. להפך.. אני בטוחה שזה יקרה (והלוואי ולא יהיה לי עוד משבר) והייתי רוצה לדעת איך אפשר לפתור את זה אם בכלל... אני יודעת שזה נשמע כאילו אני בסדרגמור ואין לי שום דבר אבל זה רק כי אני איכשהו מצליחה לעצור את זה לפני שאני ממש ממש מדרדרת... עובדה.. הכי גרוע זה שירדתי היה בגדר הסביר.. (לא הגעתי לתת משקל בכתה י"א הייתי אך חציתי בהחלט כלפי מטה את המשקל שהדיטאניות היו ממליצות לי), אבל עדיין.. אני מרגישה שזה נמצא בתוכי ומחכה לשניה שהוא יוכל לצאת החוצה... אשמח לעזרה.. אני כבר התבלבלתי לחלוטין מרוב רצון להסביר אך לא לגרוע מחוקי הפורום.. אני מקווה שתבינו.. ואם לא, ואם מותר ואם צריך אז אולי אוכל לומר במסרים...