שאלה

[qwerim]

שאלה

אני (21) מדריך בפנמיית נוער. לפעמים מגיעים אליי בחורים עם בעיות אישיות וכו´, ואני משתדל לייעץ ולעזור כמה שאפשר. הבעיה היא, שיש עניינים שבהם אני מאוד חושש לפסוק מהי הדרך מחמת שאני חושש שמא אני מייעץ לא כראוי ואני עלול יותר להזיק מאשר להועיל. אז בדרך כלל במקרים כאלה אני שולח אותם לאנשי חינוך ופסיכולוגים שיודעים יותר ממני, אבל לא תמיד הם רוצים ללכת בעצמם או לספר למישהו אחר... מה עליי לעשות? האם ישנם ספרים שיכולים לעזור לי (באיך לייעץ ולבחון בעיות) או משהו דומה? אשמח לקבל תשובה לדוא"ל... [email protected]

 

[Dag Bareshet]

להוביל את הסוס לשוקת

היות ופנו אליך, אל תפגע בבטחון שלהם בך ואל תציג מבוכה וחוסר בטחון. הקשב קשב רב, גלה אמפאתיה ואמור שאתה צריך להקדיש לזה מחשבה נוספת. מיד אחר כך התיעץ עם מי שמקובל עליך, מבלי לנקוב בשם הפונה מצד אחד ומבלי לבקש את רשותו מצד שני. אחר כך אמור לשואל שהתייעצת עם מישהו שאתה מעריך. אם לא פגעת בבטחון שלו בך, הוא יקבל ממך את ההערכה לדמות הזו, ויהיה פתוח יותר ללכת יחד איתך אל אותו יועץ.

 

[גרא.]

לפעמים,הקשבה,זה כל מה שהפונים

אליך,רוצים לקבל..דרך הביטוי המילולי,והיכולת לומר כל,או כמעט מה שבליבם, ללא ביקורת וודאי ללא שיפוט במצידך,רבים מהנערים הללו,מקלים בכך את העומס הרגשי שהבעיות שהטרידו אותם,גרמו ללב.לכן,ראה את המטרה הראשונה בשיחה, כדרך לוונטילציה (איוורור) רגשי של חניכך.בכל מקרה,אתה אינך פוסק או מחליט עבורם המיש לעשות,או כיצד להתנהג,וודאי שלא בשיחות מעין אלו.אלא בעיקר,לתת להם תחושה של אמפטיה,הבנה ומודעות לבעיותיהן.אם אתה מרגיש שאתה יכול לעזור להם,בבניית האלטרנטיבות,מה טוב.אחרי הכל,אתה יחסית די קרוב לגיל חניכך..ומודע לחלק מהבעיות שאולי גם אתה התמודדת עימהן לא מזמן.אם אתה מרגיש שהצפיות ממך,גדולות מדי,ואינך יודע איך להתמודד עימהן..השהה את התיחסותך,עד שתוכל להתייעץ עם איש מקצוע..במינוח הטיפולי,דרך זו של הוועצות,מכונה טיפול מיד שנייה..כלומר,איתך הנערים נפגשים,ואתה שרק איתך הם מוכנים לשוחח,עוזר להם בפיקוח של איש מקצוע,יועץ או פסיכולוג. כמה ספרים שיכולים לעזור לך: "עקרונות ודרכים בייעוץ חינוכי" של אביגדור קליינמן ורחל אייזן.הוצ´ רמות,מערכות לחינוך. "זהות אישית", מיכל רוזמן,נילי זלצמן,רזיה פרנקל,חלק מסידרה בת 6 כרכים.ויש כמובן נוספים שכרגע לא זכור לי שמם המדוייק.