שאלה...

[תמר 45]

שאלה...

שלום לכולם. ביומים האחרונים יש לאבי תופעה חדשה: הוא מדבר עם אימי שאל אותה אם היתה ב... ואומר מיד גם ------[שם אשתו] היתה ב---- האם אתם מכירים תופעה זו?? האם הוא לא מזהה את אימי כאשר הוא מדבר איתה?? כמה עצוב. שוחחתי עם אימי מהבוקר והיא ממש בכתה.

 

[יענקלה מגבעתיים]

תופעה מצערת ידועה.הוא לא מזהה אותה באותו הזמן

יתכן שבפעם אחרת הוא כן יזהה ולא יאמר כך. אבל זה לצערנו שלב בהתדרדרות. אי אפשר לדעת באיזה קצב, אבל הוא יפסיק יותר ויותר לזהות. זה לא אומר בשלב הזה אמך זרה לו. הוא מדבר עם אדם שחביב עליו אבל אינו מודע לזהותו המדוייקת. אני כותב כל כך בביטחון, כי כך זה אצלנו, וכך שמעתי מרבים וטובים כאן בפורום.

 

[בת גלימית]

תמר שלום!

אספר לך סיפור קצר,איך הזיהוי משתנה מפעם לפעם, יום אחד בלילה הוא מתחיל לדבר על אימא, מתוך הרגל אמרתילו שאני אימא, יש לי 2 ילדים, ותינוק מגודל, אז הוא עונה לי את ניצה, אחרי כמה דקות עוד פעם קרא אימא עניתי לו מה אתה רוצה... התחיל לנהום כמו תמיד, כלומר זיהה אותי בתור אימא שלו... לא פעם הוא מסתכל על הבת שלנו כאילו נפלה מהשמים ולא יודע איך לקרוא לה ומתחיל לצעוק...אז אנחנו כבר יודעים שהוא לא זיהה אותה במאה אחוז.. זה בא והולך לא להתייחס לזה בצורה משמעותית ביותר, כי אחרי כמה דקות ישכח שלא זיהה ולא ידע בכלל שחשב שהיא מישהו אחר.. בקיצור לא להתרגש... ושתהייה לכם שבת שלום!

 

[zs1957]

תמי,לצערי הוא אכן לא מזהה את אמך

זו תופעה מוכרת וחלק משלב ההתדרדרות במחלה. יש לתת לאמך הכנה נפשית מקצועית בנושא שלא תכנס גם היא לצער ודיכאון. אני מתכוונת שרופאת המשפחה צריכה להסביר לה על מצבו של אביך. כך היא תבין ותפנים. לא את, כי את תדברי אל העצים והאבנים. אם את תדברי אתה בנושא היא תהיה בשלב ההכחשה תשאר בו כל הזמן. בהצלחה!!!!! זהבה

 

[pisikusha]

תופעה מאוד מוכרת

גם אימא של בן זוגי לא מזהה אותו כבנה.היא חושבת שהוא מישהו מצוות הטיפולי שלה.כשאומרים לה שהוא הבן שלה היא מחייכת חיוך ממזרי שאומר על תעבדו עליי.את בייתה שלה היא לא מזהה.אתמול כשהיא בביתה היא בכתה והתחננה שנחזיר אותה הביתה לאבא ואמא שלה ברומניה.רק כדור נוסף עזר. לאט לאט לומדים לחיות עם זה.הם מרגישים קירבה וביטחון איתנו אך לא מקשרים את האדם שהם רואים למי שהוא באמת.כל עוד הם בטוחים איתנו-דיינו. יום טוב פיסיקושה

 

[ronnyw]

תמר, כמו שאמרו קודמי

זה חלק מהמחלה וככה צריך להתייחס לזה. כמו שברור שבחצבת יש פצעונים... אני חושבת שלא כדאי להקדיש מאמצים להילחם בכך (להיתווכח איתו או לאמר לו "איך אתה לא זוכר את..." וכו' ), כי זה בזבוז כח נפשי. כדאי להקדיש מאמצים דווקא לעזור אימא שלך, להסביר לה , לספר לה, לתמוך בה. עוד יקרו לה מקרים רבים כאלה, וכדאי שתדע לקראת מה היא הולכת. העיקר - שלא תכעס עליו, שלא תחשוב שהיא אינה מספיק חשובה בשבילו או שאין לה כבר תפקיד בחייו. מקדו את ההתייחסות באימך.

 

[אגסיל]

../images/Emo24.gifתמר, גם אני עוברת מצבים כאלה

כשאני הולכת לבקר את אימי היא מחייכת אלי כאילו ואני עוד מטפלת שניגשת אליה. וכשאני שואלת אותה - מי אני?? היא לפעמים עונה לי, אמא שלי. ורק לידיעה אמא שלה נפטרה כשהיא היתה בת 9. אני לא נלחמת בזה כי זה לא עוזר, מנסה לזרום איתה. אבל אתמול קרה מקרה, הגעתי לבית האבות אמא הסתכלה עלי ואמרה - ליליקה (ככה היא קוראת לי) כמה אני שמחה לראות אותך כל כך הרבה זמן לא באת.......אני התרגשתי ומיד עלו דמעות בעיני, חיבקתי אותה ונישקתי אותה והרגשתי פתאום את אמא א'. אבל זה עבר די מהר. זה באמת קשה אבל כנראה שאין ברירה לכולנו, צריך לזרום עם המצב, לחייך בשפתיים (בלב הרי אי אפשר לחייך) ולקוות לימים טובים. מחבקת את כולם לילי