אני חושב שכל מיקרה לגופו.
בניגוד לאור, אני טוען שרוב הפרקטיקות הטיפוליות דווקה ניתנות לבדיקה מדעית. גם אם הידע המדעי מתנגש עם אותן פילוסופיות והסברים כאלה ואחרים (חלקם פסאדו-מדעיים), עדיין ניתן לבחון את התוצאות (evidence based medicine) בכלים סטטיסטים ובמבחנים "עיוורים". למרות זאת, אני יכול לקבל כי יש שיטות שכמעט ולא ניתנות לבדיקה בשיטות מדעיות. שיטות אלו לפי דעתי, נימצאות בעיקר בעולם הפסיכוטרפי. החשש או יותר נכון התהייה העיקרית שלי לגבי הרפואה המסורתית היא הנאמנות למסורת שלא תמיד מטיבה עם המטופל. העוסקים ברפואה קונוונציונלית שואפים לשפר את השיטות השונות ואפשר ליראות ממש שיש מעיין אבולוציה של ידע. הפרקטיקות הפחות יעילות משתנות ומשתכללות לפרקטיקות יותר יעילות באופן מתמיד ופתוח לשינויים. מנגד, ואני מקווה שאני לא עושה עוול לאנשים הנוהגים אחרת, השיטות המסורתיות נאמנות הרבה יותר למסורת ופחות פתוחות לשינויים. דוגמה מובהקת לפי דעתי , ואני מקווה שאני לא אצלב, היא ההומאופתיה. בניגוד להרבה שיטות אחרות, בגלל הפופולריות שהשיטה צברה (לדעתי ניתן להסביר זאת בראיה היסטורית על השיטה), היא נחקרה בצורה מדעית פעמים רבות. באופן עיקבי, ניתן ליראות כי המחקרים היותר מחמירים והיותר גדולים, הצביעו על אפס ראיות ליעילות השיטה. למרות זאת, לא ניראה שיש הומאופתים שהושפעו מהתוצאות ובדיונים אקדמים שונים (ניתן ליראות בקישור למטה), אין להם הסברים של ממש מדוע התוצאות הן שליליות וניראה שיש ניסיון "לאנוס" את התוצאה המתבקשת על הניסוי. בפורום השכן (הומאופתיה קלסית), ניתן ליראות דיונים שלמים שנעשו בנושא, ומה שאותי הפתיע לפחות היא העובדה שהגישה הקלסית מעצם הגדרתה אינה פתוחה כלל לשינויים והמשך פיתוח של השיטה. לא בדקתי את הנושא אך אני חושד שרבים מהשיטות לא נבדקו מדעית כלל (מעבר למבחן "תרופת הסבתא") ואני סבור שהשאיפה היא כן לבדוק וליצור מחקרים אמינים התומכים ביעילות של השיטות השונות, אבל, ברגע שמתחילים לבדוק דברים בראיה ביקורתית , צריך גם להבין שלפעמים יהיה צורך לישחוט פרות קדושות.
