ביום ה' 25.6 ב-19:00 מול שער 'דוד' ברח' קפלן
מקווים שיבואו אלפים, והערב חזר על הבקשה שיבואו רבים אחד מבני-הדודים של גלעד (הדי אשרוב), החתום עם בני-הדודים האחרים על מכתב לנתניהו. קשה לי להאמין שאכן יגיעו אלפים, למרות שזה בתל-אביב ובשעת-ערב מוקדמת של יום חמישי בשבוע, ומתוכנן להמשך זמן קצר יחסית (שעה-שעתעעם). גם לחסימות אתמול קראו להמונים שיבואו, והגיעו פחות מ-300 (למרות המידע המנופח שמסר יואל מרשק, על 350), בהם עשרות בני-נוער ב'חופש הגדול'. סקרתי את מספרי-הבאים. בקרני היו כ-40 בני-נוער ועוד כ-30 מבוגרים. בארז היו יותר (אולי 80-90) ובכרם-שלום עוד 60-70. רבים מהבאים, נוסף לבני-הנוער היו קיבוצניקים צעירים מהסביבה. לפי אומדני, מבוגרים היו שם לא יותר מ-70-80 בסך הכל, רובם פעילים קבועים ומתמידים, שגם היו בין המרואיינים (מדי כהן וישראלה שידלוב ממושב קדרון, דודו גלבוע ממודיעין, סמדר סיני מעין-גב ואורנה שמעוני מאשדות יעקב, ויואל מרשק כמובן). לצערי מתגשמת נבואתי מלפני 95 ימים (יום מלאת 1000 ימים לשבי של גלעד, שבו שוכנעו בני-משפחת שליט לעזוב את ירושלים ולחזור הביתה, בלי גלעד): הענין הצבורי, ועניינם של אנשי-התקשורת (והא בהא תליא) דועך והולך. בכמה מהסקירות העתונאיות נרמזו רמזים דקים או עבים על ההתעייפות ואובדן העניין, וגם על התחלת-יאוש, המשמיטים עוד ועוד אנשים מ'מעגלי' הפעילים והמשתתפים בארועים וב'קמפיינים' למען גלעד שליט. 'מאהל-המחאה' בירושלים לקראת מלאת 1000 ימים לשבי של גלעד, היה דבר נכון ובעתו, וחבל שלא נוצל ל'מינוף' הענין, אלא הפך למעין שיא לפני השפל. עכשיו שוב, 3 חודשים מאוחר יותר, בעתוי של מלאת 3 שנים לשבי (אנחנו אוהבים 'מספרים עגולים' ו'סמליים') אפשר 'למנף' שוב את הענין, ולנצל את ההתעניינות התקשורתית והצבורית המסויימת - לפני שתדעך שוב בשבוע הבא ! - למעשה יותר בוטה, רועש ו'מטלטל'. אבל נדמה לי שאין מי ש'ירים את הכפפה', בין היתר, כי אין 'רוח גבית' מצד בני-המשפחה, בגלל מתינותם ואיפוקם האישיים. האם יש מקום לכך שמישהו מחוץ למשפחה יהיה נחוש וקיצוני מהם, שזהו בנם שלהם ? נדמה לי שזאת ה'רוח' שמתחילה 'לנשב' בקרב הפעילים...
