תשובה לפי הקבלה
קודם כל הקדמה בנוגע לדרך בה אנו תופסים את המציאות: כל דבר שאנחנו קולטים זה לא מהות הדבר אלא הדרך בה הדבר מתגלה כלפי החושים שלנו. במהות אין לנו אף פעם תפיסה. וכך זה מוסבר במאמר "מבוא לספר הזהר" של הרב יהודה אשלג: "יא) ויש להשכיל כאן אלו ד' אופני המושכלות, המובאים לעיל בגדר הא', שהם: חומר, צורה מלובשת בחומר, צורה מופשטת, מהות. אלא שאבאר אותם מקודם בדברים המוחשים שבעוה"ז. למשל, כשאתה אומר: "איש גבור" או "איש אמיתי" או "שקרן" וכדומה, הרי לפניך: החומר שלו, דהיינו גופו, צורה מלובשת בחומר שלו, דהיינו גבור או אמיתי או שקרן, צורה מופשטת. כלומר, כי תוכל להפשיט הצורה של גבור ואמיתי ושקרן מעל חומר האיש, ולהשכיל ג' צורות הללו כשהן לעצמן בלתי מלובשות בשום חומר וגוף, דהיינו להשכיל המדות של גבורה ואמת ושקר, ולהבחין בהן מעלה או גנות, בשעה שהן מופשטות מכל חומר מהותו של האיש. יב) ותדע, שאופן הד', שהוא מהות האיש, כשהוא לעצמו בלי החומר, אין לנו תפיסא בו כלל. כי ה' החושים והדמיון שלנו לא יציעו לנו אלא גילוי פעולות של המהות, ולא כלום בעצם המהות. כי למשל: חוש הראיה - מציע לנו רק צללים מן המהות הנראית, בערך התרשמותם מול האור. וחוש השמיעה - הוא רק כח הכאה של איזה מהות באויר. ואויר הנדחה מכחו, מכה על התוף שבאזנינו. ואנו שומעים, שיש איזה מהות בקרבתנו. וחוש הריח - הוא רק אויר יוצא מהמהות ומכה על עצבי הריח שלנו, ואנו מריחים. וחוש הטעם - הוא רק תולדה מנגיעת איזה מהות בעצבי הטעם שלנו. הרי שכל ד' החושים האלו אינם מציעים לנו רק גילוים של הפעולות המסובבות מאיזו מהות, ולא כלום מן מהות עצמה. ואפילו חוש המישוש, שהוא החזק מהחושים, המבדיל בין חם לקר ובין מוצק לרך, הרי כל אלו אינם אלא גילוי פעולות שבתוך המהות, והמה רק מקרים של המהות. כי החם אפשר לקררו, והקר אפשר לחממו, והמוצק אפשר להפך במלאכת החמיא לנוזלים, והנוזלים לאוירים, דהיינו רק גאזים, שכבר פקע לגמרי ממנו כל הבחן מה' החושים. ועכ"ז עוד המהות קיימת בו, שהרי אתה יכול שוב להפך את האוירים לנוזלים והנוזלים למוצק. הרי בעליל לעיניך, שה' החושים לא יגלו לנו שום מהות, אלא רק מקרים וגילוי פעולות מן המהות. ונודע, שכל מה שאינו בא אלינו במוחש אינו בא גם בדמיון שלנו, ומה שלא יבא בדמיון לא יבא לעולם במחשבה. ואין לנו דרך איך להשכיל אותו. הרי שאין למחשבה תפיסה כלל במהות. ולא עוד, אלא אפילו מהותנו עצמנו לא נודע לנו מה היא. כי אני מרגיש ויודע, שאני תופס מקום בעולם, ואני מוצק, ואני חם, ואני חושב, וכדומה מגילוי פעולות מהותי. אבל אם תשאלני: "מה מהותי עצמי, שכל אלו הגילוים נמשכים ממנו?" - איני יודע מה להשיב לך. הרי שההשגחה מנעה ממנו השגת כל מהות. ואנו משיגים רק גילוים ודימוים של פעולות, המתגלות מהמהותים." עכ"ל. ולאחר הקדמה זו, ניגש לשאלה "האם הבורא הכל יכול, יכול להגביל את עצמו?" כל הנביאים והחכמים, אף פעם לא דיברו על מה שאי אפשר להשיג, כלומר על עצמות האל אלא אך ורק על הצורה בה הוא נתפס כלפי הנברא. על הבורא, בפני עצמו, אי אפשר לומר מילה, ואפילו לדמיין כי גם הדמיון שלנו זה תוצאה מהחושים שלנו. ומה שלא נקלט בחוש, לא יהיה בדמיון. לכן אי אפשר להגיד שהבורא יכול להרים את האבן ואי אפשר להגיד שהבורא לא יכול. כי ב-2 המקרים אנחנו מדברים על מושג שלא יכול להיות לא בתפיסה, לא במחשבה ואפילו לא בדמיון. אם כך איך אפשר להגיד שהבורא הוא כל יכול אם לא מדברים על המהות שלו? את זה משיגים המקובלים לפי איך שהבורא מתגלה כלפיהם כלומר משיגים ומגלים את הכח האחד שמפעיל כל פרט במציאות ושאין שום כח אחר בעולם שיכול לפעול לא לפי רצונו. כלל עקרוני בחכמת הקבלה אומר "מה שלא נשיג לא נדע בשם ומילה".