שאלה.

שאלה.

היי לכולם. אני שומרת על ילדה בת 3 וחצי, ואני שמה לב לאחרונה שאולי יש סיבה לדאגה..למשל, היא אוהבת שאני מספרת לה סיפורים שאני ממציאה, ותמיד היא אומרת לי "תספרי על דני(סתם דמות לצורך הדוגמא) שהלך לגינה וילדים חטפו לו את הנדנדה" או "גנבים נכנסו לו לבית" או "ילדים דחפו אותו" ואף פעם לא מבקשת סיפור קצת יותר..שמח.וכשאני אומרת לה "אולי נספר סיפור קצת יותר שמח?למשל שהוא נהנה בגינה ושיחק יפה ביחד עם הילדים?" אז היא עונה שהיא אוהבת סיפורים עצובים..או למשל שהיא התחילה לתלוש עלים מעצים כשהלכנו ברחוב אמרתי לה שבשביל העצים כשתולשים להם את העלים הם מרגישים כמו שהיא מרגישה כשתולשים לה את השיער ואז שאלתי אותה אם היא הייתה רוצה שיתלשו לה את השיער אז היא ענתה "לא" ושאלתי אותה "למה?" אז היא אמרה שזה לא נעים לה אז אמרתי לה שגם לעצים לא נעים ואז היא אמרה "יש עוד הרבה דברים כואבים, כמו בעיטה, ומכה, ואגרוף" ועוד כל מיני דברים בסגנון כזה קרו..אני חוששת שאולי התנהגות זו מרמזת על משהו..האם לדעתכם יש סיבה לדאגה או שאני סתם פרנואידית?
 

בוליפלג

New member
יכול להיות שכן ויכול להיות שלא,

באופן עקרוני, סביב גילאי 3-4 יש הרבה עיסוק בתכנים מפחידים - מפלצות, גנבים וכד'.. סיפור, משחק והמחזה הם דרכים להתמודד עם הפחדים, כך שיכול להיות שהיא מסתייעת בך להתמודדות וה'חייאת' הנושאים הללו. בנוסף, את יכולה לשאול אותה באופן ישיר, אם יש מישהו בגן לדוג' שמכה אותה, שדוחף? מרביץ? או אולי אם היא עדה למעשים כאלה (לבטח יש התגוששויות בגן הילדים).
 
תודה

האמת שלפני כמה ימים היא נראתה לי קצת עצובה..אז שאלתי אותה אם קרה לה משהו בגן והיא אמרה שלא..ושאלתי שוב, בניסוח אחר, אם קרה לה משו עם אחד הילדים בגן ואז היא אמרה לי שאחד הילדים הזמין אותה לבית שלו ואיכשהו קפצה לזה שהוא דרך עליה..אז שאלתי אותה אם היא חושבת שהוא דרך עליה בכוונה או בטעות..והיא ענתה שבטעות, ואז פתאום היא אמרה שבכוונה והיא אמרה שהוא גם נתן לה מכה..אז שאלתי אותה אם היא ביקשה מהילד להפסיק או פנתה לגננת והיא אמרה שכן ושזה לא עזר ושכשהיא פנתה לגננת היא כעסה עליו והענישה אותו ודיברנו על זה קצת..אח"כ גם שאלתי אותה איך זה שהוא הזמין אותה לבית שלו אם הם רבו ולא הייתה לה תשובה..עד עכשיו הבנתי שזה לא חזר על עצמו..אבל כל שינוי הגרסאות הזה ואיך שהיא דיברה גורם לי קצת לחשוב שהיא המציאה את זה..האם הגיוני שהיא המציאה את זה בשביל תשומת לב או משהו בסגנון?יש למישהו תשובה או רעיון?
 

ר ע נ נ ה

New member
יכול להיות שהיא דוברת אמת

בדרך כלל ילדים רבים עם מי שהם משחקים... ככל שהם משחקים יותר יחד יש סיכוי שילכו גם מכות... אני תמיד מבררת אצל הגננת אם יש משהו שמטריד אותי. בקשר לבקשה שלה לסיפורים מסויימים יש לי הרגשה שהיא רוצה לעבד את הנושאים הללו כדי להתגבר על פחדים או כי זה מטריד אותה והיא רוצה לדעת איך מתמודדים, מה קורה ומה עושים כשחוטפים לך נדנדה? מה עושים אם נכנס גנב? היא מחפשת בטחון והשקטה של פחדים.
 

ללילילל

New member
אני חושבת שזה די מתאים לגיל.

הבן שלי עוד מעט בן שלוש ויש לו לפעמים משיכה עצומה לכל תוכן שקצת חורג מהאידיליה של רוב הסיפורים לקטנטנים. כשהוא נכנס לפאזה הזו הוא גם מוצא את זה בכל מקום: למשל, "תירס חם" זה לא סיפור נורא קשה, נכון? אבל היה שבוע שהוא נדבק לחלק שהילדים כועסים על אופיר וביקש שאקרא רק את הדף הזה שוב ושוב - היה מרותק לסצינה הזו של האכזבה והכעס. וכך גם בסיפורים אחרים. בהרגשה שלי הוא עוד קצת קטן מדי לסיפורים עם התכנים ה"מחרידים" באמת (כמו רוב האגדות), אבל 3.5 זה כבר קרוב, והסיפורים האלה קיימים עם סיבה - כי התכנים האלה כבר קיימים בעולם הפנימי של הילדים והסיפורים עוזרים להם לעבד את זה בצורה קצת מרוחקת ופחות מאיימת, לאור היום ועם סוף טוב. גורם נוסף הוא שאם זה "מפעיל" אותך ומעורר אצלך תגובת אי נוחות, מאד טבעי שהיא תרצה להתנסות בזה ולבדוק אותך עוד. כלומר, השיחה כמו שתיארת אותה קצת מזמינה את זה. אני בהחלט חושבת שצריך לאפשר את הדיבור גם על הדברים הלא נעימים, אבל לא מתוך לחץ שלנו אלא מתוך הכרה בכך שזה לגיטימי להתעניין בזה ולהרגיש כך. כשאנחנו "קופצים" על אמירות כאלה ומנסים לדלות אם עומד מאחורי זה משהו, קל מאד להכניס להם מלים לפה ולהזמין תיאורים לא בהכרח מציאותיים. אפשר לתת לה להרחיב: כשהיא אומרת שבסיפור ילדים דחפו אותו, לשאול איך הוא הרגיש? ואז מה קרה? וכו'. עצם זה שהיא יודעת שיש בעולם דברים כואבים כמו מכה ואגרוף זה לא מאד מטריד בעיני אצל ילדה שהולכת לגן. וגם אין סתירה בגיל הזה בין זה שילד הכאיב לה לבין זה שהם חברים והיא מוזמנת אליו הביתה. ועד כמה שזה קשה הילדים בגיל הזה מגלים לאט לאט הרבה מהחלקים הקשים יותר של המציאות ושל עצמם. יחד עם זה טוב מאד בעיני שאת שמה לב, מתעניינת ודואגת. אם את שומעת דברים שמטרידים אותך חשוב שתשתפי את ההורים או את מי שאחראי עליה (בהנחה שהבנתי נכון - שאת שומרת עליה רק חלק מהזמן), והם יכולים גם "להצליב" מידע עם הגן ולעקוב באופן כללי אחרי מצבה.
 
למעלה