האור שבקצה המנהרה
לעניות דעתי, בדת (ואני מתייחס לכל הדתות והזרמים הרוחיים האמיתיים - בהעדר המייסד, או ממשיך דרך באותה רמה) יש אור ככל שמגיע מקצה המנהרה (לצורך הדימוי). האור נמצא בסוף הדךר. טוב אולי נסחפתי עם הדימוי, אך קראתי פעם מישהו שאמר שבדת יש מעין אור פלורוסנט.. (נו.. בכל זאת לא חושך מוחלט), וזה לעומת האור החי של מי שמגיע לסוף.. אור שאלף שמשות זוהרות בשמיים משול ללהבת נר עלובה - לעומת האור האמיתי. ומדוע זה כך? אם נדבר על הנצרות, שישוע התהלך בגוף הבשר, היה אור, בשפע.. אור האלהים. ותלמידיו שזכו גם כן לאור כמוהו, המשיכו את השפעת האור על הסביבה, אבל עם מותם, בהעדר ממשיכי דרך שגם הם זכו לאור, מתחילה סטייה. דומה הדבר להמון אנשים עיוורים שמנהיג אותם פקוח עיניים, עם לכתו, נבחר מנהיג שהוא עיוור.. את משערת מה יכולה להיות התוצאה, למרות שיש עיוורים שקולטים למשל את החום של האור.. וקדוש הוא אדם שלמרות שהוא לא פקוח עיניים - כדאי ללכת אחריו. התוצאה, לאחר כ2000 שנה - הנצרות כדת היא איך נאמר זאת בעדינות? נכשלה. כמוה היהדות והאסלאם וכל זרם דתי אחר, או כל קבוצה רוחית אמיתית (שבראשה עמד פקוח עיניים). עד כאן דעתי, ואולי היא דעת כסיל, אבל מפה והלאה ציטוט. נזכרתי במשהו שקראתי בספר שנקרא קו הפרדה. אביא את הקטע כמעט בשלמותו: ...באותה סידרה, (החיפוש הארוך, סרט תיעודי על דתות) | הוצגה גם הכנסייה האורתודוקסית-יוונית. בסיום הפרק, רואיין בישוף רומני, שמראהו העיד עדות שאין להתעלם ממנה על שגב רוחי, לא יימוט. בין השאר אמר הבישוף: 'אתה יכול לדעת הכל על ישוע - ולא להכיר אותו'. בפראפרזה: 'אתה יכול לא לדעת דבר על ישוע - ולהכירו'. מדובר כאן על לשון חריגה, נחלתם של מעטים שבמעטים בעולם, שמבחינת אמות-המידה השגורות, אינה לשון מכל וכל, ואף-על-פי-כן, ממלאה את יעודה הקמאי של לשון: להורות דרך לאמת, למבקשים אחריה ונכספים לה, בכל לבם ומאודם, בלכל נפשם ומדעם. כל ששמעתם, בסופו של דבר ואחר ככלות הכל, אינו יוצא מגדר מלים, ואף-על-פי-כן, מי שכשיר לקלוט את 'ההשראה' שמעבר להן, הוא הנשכר. ועוד אמר אותו בישוף יוסטיניאן, הנפלא: 'בנצרות טעו טעות גדולה, כשהפכו את ישוע לדת' ומכאן שיש לנקות את ישוע מן 'הדת', היינו - מן התאולוגיה על-מנת לא לטעות ולא להטעות בדרך לגאולה. אותה לשון, אותה אמת, נחלתם של מתי-מעט, שזכו להתוודע לה בחסד אלהים ומכוח אהבתו, והם חלק בלתי נפרד ממנה וחייהם בה חיי-אמת, ששום כזב, מכל מקור שהוא, בכל מובן שהוא, בכל דרך שהיא, בכל לבוש שהוא, לא יוכל להשיגה, והיא לא נודעת בטרם יושג חסד האלהים, המוענק בדרך האלהית, השמה קץ פעם ולתמיד ולעולמי עולמים, לכל ספק והתלבטות, חרדה ופחד, ציניות והתנשאות - מוציאה העולה בה מעבדות העיוות, לחרות הנצח ומאפלת האשליה של עולם הצורות והשמות, לאורו של אלהים, שהוא אהבה. 5.2.1999 מקווה שאין טעויות הקלדה. הספר יצא בהוצאת דע"ת
