שאלה

[yonatan samiya]

מה אתם עד כדי כך לא מבינים?!..

היא אמרה שלומר שלהזדהות זה להתייפייף כיוון שאתם לא באמת מזדהים על ילדי שדרות\אשקלון\כל עיר אחרת שמותקפת ע"י קסאמים. הרי אתם באמת יושבים ורובצים כל יום כל היום על הספה או על הכורסא, רואים טלוויזיה\גולשים באינטרנט, כשהמזגן מקוון על 16 מעלות. הם עסוקים כל היום בלרוץ למקלטים, ותארו לכם איזו בהלה הם חווים בכל יום ויום! ככה שאתם באמת לא יכולים להזדהות איתם!!! מקווה שסוף סוף הבנתם..

 

[yonatan samiya]

עם*

 

[yonatan samiya]

כורסה*

 

[נעה בקולנוע]

../images/Emo45.gif

 

[ny22]

אני אסביר לך מה אני לא מבין....

לא אמרתי שאני מזדהה בגלל הקאסמים, אמרתי שאני מזדהה מהפחד הזה מהטרור, מזה שהוא יכול לפגוע בך. למה זה התייפייפות?

 

[נעה בקולנוע]

אתה יכול להזדהות עם הפחד מהטרור

אבל שם זה לא טרור, זה הרבה הרבה הרבה הרבה מעבר. זאת רמה של פחד שאף אחד לא יכול להזדהות איתה, אפילו אני שהייתי בזמן נפילת טילים קרוב לבית שלי לא יכולה להזדהות עם מה שהם עוברים כבר מספר שנים. אז זה עדיין לא הזדהות

 

[Rioter]

מאיפה לך?

ברצינות, מאיפה לך מה *אני*, בתור גולשת וירטואלית שאתה לא מכיר, יודעת \ חושבת \ חווה? אני, או כל אחד אחר.

 

[DoRiNuS sMiNiA]

כי זה צבוע!

אתה לא יכול להזדהות עם משהו שלו חווית. אתה לא יכול להזדהות עם משהו שאתה לא חווה על בסיס יום יומי. [וכן,גם אם פעם יצא לך לבקר שם..עדיין לא מביע הזדהות.] אתה לא יודע איך זה לפחד שהצבע אדום יתפוס אותך בקניות/מקלחת..אתה לא צריך להסתובב עם הפחד הקיומי הזה! וזאת הסיבה הפשוטה שאתה לא יכול להזדהות.

 

[ny22]

נכון, זה שונה....

אבל הפחד מהטרור הוא הדבר שאני מזדהה איתו. אני אתן לך דוגמא הפוכה - תחשבי על זה שאדם אחד חוזר מטיול במקום שלא היית בו ואומר לך שזה מקום מדהים והוא מאוד נהנה. אתך אולי לא יכולה להזדהות מבחינת המקום בגלל שלא היית שם, אבל עם התחושה שלו את כן יכולה להזדהות ואת יכולה לומר שגם לך יצא לטייל במקום שמאוד נהנהת. אני מקוה שהובנתי...

 

[ny22]

אגב, דעי לך שירושלים הייתה פעם מוכת פיגועים

ואני אפילו איבדתי חבר באחד מהפיגועים הללו... http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=623914 ככה שאני מרגיש שאני יכול להגיד שאני יודע מה זה לחיות תחת טרור.

 

[8דושנקה8]

אני מניחה שהיא דיברה על כולם באופן כללי...

מצטערת על חבר שלך...

 

[נעה בקולנוע]

זה עדיין לא אותו דבר

כל הארץ הית פעם מוכת פיגועים בשכבה של חברים שלי יש ילד שהתעוור וכל המשפחה שלו נהרגה בפיגוע במקסים. גם אני כמעט הייתי מעורבת בפיגועים והיו קרובים אליי אבאל בכל הארץ כמעט זה היה ככה. אבל יש הבדל, כי שיש פיגוע אתה קצת מפחד ללכת למקומות ציבוריים או לעלות על אוטובוס, אבל שיש טילים אתה מפחד ללכת לשירותים, כי באמצע אולי תהיה אזעקה ואז לך תדע... זה עדיין לא הזדהות, גם לא הבנה. כי בתור מישהי שהיתה תחת התקפות טילים, זה הרבה יותר נורא מהפיגועים, כי אין לאן לברוח.

 

[DoRiNuS sMiNiA]

בסדר,עם פיגועים יותר קל לזדהות.

כילדה,שגדלה לתוך תקופה של פיגועים. ילדה בת 8 שהפכה להיות אדישה למוות של אזרחים מהמדינה שלה,שפיגועים לא מזעזעים אותה כי זה משהו שהיה קורה על בסיס יום יומי. עוד חייל שנפל? שגרתי. ככה אני גדלתי,חלק לא קטן מהילדות שלי שאני אזכור תמיד. לצפות בטלוויזיה ולחכות למבזק. ובאדישות הייתי מזפזפת לערוץ אחר בלי להקשיב אפילו לנתונים,לא כי לא היה איכפת לי,כי זה היה שגרתי. אני גרה בחולון,שנייה מתל אביב ושנייה מראשל"צ. [שתי ערים שהיו מוכות בפיגועים.] ביה"ח וולפסון בחולון,במרחק של 15 דק' הליכה ממני. כשקרה פיגוע הצליל הכי ברור ששמעתי זה צליל האמבולנסים שנוסעים בהיסטריה הלוך ושוב. לפעמים הייתי אפילו שומעת מהבית את ההדף של הפיצוצים,רק לפעמים. אני גם כמעט איבדתי דוד שלי בפיגוע,דוד שקרוב אליי. עד היום לפעמים הוא מתמודד עם ההשלכות של הפיגוע. את הפחד הקיומי לנסוע באוטובוס ולבחון כל מי שנראה לבוש ביותר מדי מעילים,זה עדיין נשאר איתי. אפילו היום נסעתי באוטובוס ובמושב לידי ישבו שני גברים,שדיברו בערבית ובמושב מאחוריי היה תיק בלי השגחה. וכל הנסיעה רק חיכיתי לרגע שאני כבר אוכל לרדת ולנשום לרווחה. את הטקס בכיתה ב' של קבלת ספר תורה אני הפסדתי,בזמן שכל החברים שלי הלכו. בגלל שהוא התקיים באיזור שלכאורה היה מסוכן. גם אני יכולה להגיד לך מה זו ילדות תחת טרור. כי הפיגועים,השנאה,הפחד,המוות...זה חלק מזיכרון הילדות שלי,שיישאר איתי כל החיים.

 

[ny22]

אני עונה לך וגם לנעה

תראי, זה לא דבר שממש כדאי להתגאות בו, אבל ירושלים הייתה עיר עם הכי הרבה פיגועים יחסית לשאר הארץ (בתקופה שהייתי תלמיד תיכון), אני אף פעם לא אשכח את הילדות הזאת שהייתה תחת טרור. תראי, בית הספר שלי ממוקם ממש במרכז היעיר וכחלק מהחופש שנתנו לנו, היינו יכולים לצאת החוצה בהפסקות ובשיעורים חופשיים. ברגע שהפיגועים התגברו - כבר היה אסור לצאת. זאת הייתה תקופה פשוט מפחידה. אני זוכר שפחדתי ללכת ברחובות ליד בית הספר כי ידעתי שיכול מאוד להיות שיסתובב שם מחבל עם חגורת נפץ. זו הייתה תקופה פשוט מפחידה. תראי, אני מאמין שבדברים כאלו אי אפשר להשוות, יכול להיות אדם שהיה ליד 100 פיגועים וזה בכלל לא הזיז ויכול להיות מישהו שהיה ליד פיגוע אחד וזה עשה לו טראומה לכל החיים. אני רק אומר שאני כן יכול להבין את הפחד הזה של תושבי שדרות ואשקלון ובעייני לומר שאני מזדהה איתם, לא אומר שאני מתייפייף, אלא רק תחושה שאני אולי מצליח להבין אותם. מקוה שלא נפגעת דורין, כי כתבתי את כל זה ברוח טובה ואני ממש מצטער אם נפגעת (אני יודע שזה נושא נורא רגיש).

 

[DoRiNuS sMiNiA]

אני עדיין לא מסכימה איתך.

אתה יכול להזדהות עם תושב ירושלמי שחווה את הדברים שאתה חווית. אתה יכול להזדהות עם נער שסיים י"ב כי זה משהו שגם אתה חווית. אתה לא יכול להזדהות עם משהו שאתה לא מרגיש,משהו שאתה לא חווה ולא חש אותו כל יום. את הפחד היומיומי. את זה אתה לא מרגיש! אתה לא יכול להזדהות עם משהו שאתה לא מרגיש אותו,שאין לך ניסיון איתו! בעייני זו התייפייפות,מאותן הסיבות הנ"ל.

 

[Rioter]

מה כ"כ נתפסת למילה הזו?

נועה היא זו שהשתמשה בה לראשונה כדי לפרש אותך, אף אחד כאן לפני כן לא *אמר* שהוא "מזדהה עם המצב".

 

[נעה בקולנוע]

זה נעה בלי ו', תודה רבה. אני לא קוראת לך יוסף

בבקשה אל תקראי לי נועה

 

[Rioter]

יש הבדל קצת בין השם שלי לבין יוסף..

(מצטערת בכל מקרה) לא הייתה לך תגובה קצת יותר עניינית?

 

[נעה בקולנוע]

יש הבדל בין נועה לנעה

 

[פיגמיסט]

אז מה אתם כולכם רוצים לעזעאל???

שנלך לדרום לחכות שיפול עלינו כאסם כדי לנוכל להזדהות איתכם?????