שאלה

[חפלפית]

שאלה

האם זה הגיוני שבנישואים יש תקופה שפשוט מרגיש שיש צורך לפרק את החבילה לחשוב שאין מה לתקן ולא לרצות גם (כי אין כח להאבק) האם כדאי לשתף את בן הזוג או שזה רק יעשה רע אשמח לתובנות מנסיונכם

 

[מיצה נבים]

../images/Emo24.gif

יש המון שלבים לדעתי, אני לא יודעת בדיוק איפה אתם נמצאים. האם עברתם משבר כלשהו? אם כן, באמת עברתם אותו או שהוא היה והשאיר משקעים לא מטופלים? דבר כזה יכול לפוצץ נישואים- לדוגמה בגידה- נניח ואחד מבני הזוג בגד, השני גילה, מה עושים הלאה? ממשיכים כאילו כלום לא קרה או מטפלים ועוברים תהליך זוגי להבראת מערכת היחסים (וזה גם תלוי בשני בני הזוג), אם ימשיכו הלאה, סביר להניח שהמשקעים לא יספיקו לחלחל אפילו לפני הזבנג. אם זה לא משבר, אם זו השיגרה שנכנסתם אליה, אם זו הרגשת השיעמום- יש איך לפתור את זה- וכמובן, בשיתוף, לא חייבים לבוא לבן הזוג ולומר לו- "שמע, משעמם לי איתך, בוא נסגור ת'בסטה", אפשר ליצור "הפרעות" לשיגרה ולהיכנס ל-mode אחר בזוגיות. אם זו לא השיגרה ולא משבר, אתם עדיין אוהבים? עדיין מקיימים יחסים? יש ביניכם איזושהי אינטימיות או שפשוט נגמר לכם אחד מהשניה? אם זו רק אינטימיות אפשר לטפל בה, אם זו אהבה שנגמרה- זו בעיה בעיניי אבל אני לא מומחית. כמו שאת רואה, יכולות להיות הרבה סיבות, אני יכולה לומר לך רק על עצמי- אני ניסיתי לתקן, באמת שניסיתי. אבל הצד השני לא רק שלא שיתף פעולה, אלא גם המשיך בהתנהגות שלו. ואז הגעתי למצב שלא רק שלא יכולתי להמשיך לנסות לתקן, אלא גם לא רציתי יותר. אני לא יודעת מה הביא אותך למצב הזה, אני כן מקווה שאתם יכולים לדבר על זה- כי כך או כך, תקין זה לא. אי אפשר להחזיק נישואים בקשר של שתיקה מצד אחד. אם את מרגישה שמשהו לא תקין שתפי את בן זוגך- אין לך מה להפסיד- במקרה אחד הוא ישתף איתך פעולה וירים איתך את מערכת היחסים, במקרה אחר הוא יסכים איתך שאין מה לעשות יותר ועדיף להיפרד כידידים, כשאתם צעירים ויכולים להתחיל מחדש עם כמה שפחות עבר מאחוריכם (אמא שלי למשל התגרשה לפני 14 שנים, היתה מעדיפה לעשות את זה עוד לפני החופה שלהם...)- כך או כך- אני רואה את זה כרווח. מה שכן, זה מפחיד נורא להיות זה שבא ומסיר את הוילון מהשלט ומראה שמשהו לא תקין. צריך אומץ לבוא ולומר- תקשיב, משהו לא בסדר, אנחנו לא בסדר. אני מקווה שיהיה לך את האומץ הזה לבוא ולהגיד ולא לדחוק את זה הצידה, כי אני יודעת, שמה שדוחקים לצד, בד"כ נשאר שם ובפעם הראשונה שתרגישי קצת חלשה מלהחזיק את זה שם בקצה, זה יתפרץ. יצא לי נורא ארוך... זה כנראה בגלל שגם אני עשיתי טעויות ובמבט לאחור אני יודעת לשים את האצבע עליהן. שיהיה בהצלחה, מה שלא יהיה. מיצה.

 

[חפלפית]

ההתלבטות היא האם שיתוף במקרה כזה נכון או טיפש

החלטה שלי משפיעה על כל המשפחה (יש לנו ילדים) לא נראה לי שיש לו השפעה על ההחלטה שלי אבל נראה לי ששיתוף יכניס חוסר ביטחון וחוסר יציבות למערכת לא יציבה כעת גם כך אבל לחשוב על פירוק והוא אפילו לא יודע לא נראה לי הוגן. הכל נובע מזה שאני פשוט מרגישה לבד הוא טוען שזה רק שלב בחיים (שבו מנסים להשיג הכל - ילדים קריירה ) אין לנו זמן לנשום אין לנו זמן ביחד וגם לא זמן לבד

 

[aviavram]

לטעמי חובתך כלפי הילדים

לנסות לשתף ולדבר אבל את תמצי ....

 

[מיצה נבים]

תראי, לדעתי, אם את מרגישה לבד, תשתפי.

כמו שאמר ידידי ווינסטון, לשתף בטוב וברע. אין סיבה שתרגישי לבד במערכת היחסים שלכם, והאמת היא שזה קצת מרגיז אותי שהוא פוטר (פותר?) אותך ב"זה רק שלב בחיים" אם את מרגישה לבד בתוך משפחה- ילדים, בעל- משהו לא תקין ואתם צריכים ביחד לפתור את הדבר הזה. חוסר זמן הוא תירוץ מאוד נוח- תמצאו אפילו חצי שעה ביום או 20 דקות לשבת ביחד ולהרגיש אחד את השניה- אם זה בדיבורים, אם זה במעשים, ואם זה בלשבת מחובקים מול הטלוויזיה או סתם לשבת ולשתוק ביחד. אני לא מכירה את מערכת היחסים שלכם, אבל אם הגעת למצב בו את מרגישה לבד וזה גורם לך לרצות לשבור את הכלים ולצאת מהנישואים האלו, זה לא רק שלב בחיים. כך אני רואה את זה. הוא צריך לדעת ולהבין שמעבר להיותכם זוג אתם יחידה אחת- הורים, וככה, כשאת מרגישה כ"כ רע, זה לא יכול לעבוד בצורה תקינה. אגב, אני לא יודעת מה הוא כן או לא עושה, אבל חשבת על ללכת לטיפול? זוגי או יחידני?

 

[מיצה נבים]

ועוד משהו- אם לא תשתפי, איך הוא אמור לדעת?

אולי הוא כן יכול לעזור לך איכשהו לצאת מהמצב הזה אבל הוא לא יודע כמה חמור ועמוק את נמצאת שם בפנים שזה כבר ממש לא "שלב בחיים".

 

[It is what it is]

עצם השאלה

מעיד על היכולת - עצם הרצון מעיד על השיתוף - ולתובנות של אחר, גם שבהחלט מענינות, משמעות על חייך אין.

 

[ו ו י נ ס ט ו ן]

התובנה היחידה שאני יכול לתת לך היא

לשתף בכל דבר - בטוב וברע לפעמים יוצאים מחוזקים וחזקים יותר דווקא מתוך משבר

 

[kleo patra]

ברור

היו לי המון תקופות כאלה- ופשוט עכשיו אני כאן. אך זה שאין כח להאבק לא אומר שהכל אבוד יש כאלו שלא רוצים בכלל להילחם, כדאי רצוי ללכת ליעוץ, כן להאבק ואם לא,, אז לוותר, רק לא לוותר מהר מדיי אנשים נוטים כיום לוותר על נישואין במהירות רבה יותר מבעבר.

 

[מיצה נבים]

מצד שני אנשים נוטים להתחתן מהר מדי היום...

(מי אמר מיצע כלה בת 22 וחצי ולא קיבל?

)

 

[kleo patra]

גם נכון

חושבים על ארוע החתונה כמשקף נישואין ולא חושבים לרגע מה הם באמת חיי נישואין. גם קליאו היתה כלה בת 22 וחצי ! עוד לפני שהלכה לאוניברסיטה- היא התחתנה.

 

[מיצה נבים]

תראי, אני דווקא ידעתי מהם חיי נישואין,

זה הבעל שהיה לו קשה להפנים אותם

 

[aviavram]

את ? לא ב 50 ב 360 ?

בטוחה

 

[aviavram]

ועל אף ולמרות הכל

הלכה לאוניברסיטה גידלה צאצאים לתפארת והיתה למלכת מצריים יפה לך על אפו וחמתו

 

[kleo patra]

../images/Emo13.gif בהחלט~

 

[aviavram]

גם לך 50

 

[aviavram]

כמעט

אל תתרגשי יותר מידי יזיק לליבך

 

[פרפרים רוחשים]

כמה זמן את מרגישה ככה?

למשל אצלי ככה נראתה כל תקופת הנישואים. זה בא בגלים: כל כמה זמן רציתי לברוח משם. הרגשתי שאני לא אוהבת אותו ולא רוצה לישון איתו ולחזור אליו הבייתה וכמה שהקשר לא מספק וכמה שאין שם הבנה. ואז הייתי מרגיעה את עצמי בכמה שהוא בנאדם טוב וכמה שהוא השתפר ומה לעזאזל אני רוצה. היה את השלב שעזבתי לקצת זמן והיה גם שלב (קצר) שבו התעקשתי על טיפול. בסופו של דבר קיבלתי את מה שביקשתי- בנאדם טוב. לא ידעתי שאני צריכה גם את ההתאמה הזאת שבאה עם בנאדם טוב

 

[aviavram]

שמח לקרוא שהכל טוב -מחממם את הלב לשם שינוי

בסופו של דבר קיבלתי את מה שביקשתי- בנאדם טוב. חשבתי שכל המקרים האלה אבודים

 

[שרשירית]

לא משהו שאני יכולה להזדהות איתו

היינו 10 שנים ביחד וגירושים עלו רק בשנה האחרונה. לפני כן זה לא עלה במוחי ולו לשניה. לחשוב שאני אחיה את חיי בלעדיו, no way. לשתף את בן הזוג בתחושות, ברגשות, בבעיות - ברור. אני מאמינה בהרבה שיחות ולא לשמור בבטן, כי אחרת זה יכול להתפרץ כמו הר געש. ממש אין צורך להעלות את המילה גירושים אלא אם כן באמת מתכוונים לבצע (להועיל זה לא יכול). בהצלחה