קיים כפי שאתה תופס את עצמך.
מאיפה לך הביטחון, אם כך, שהגברת הזקנה שהולכת מלפניך היא לא אתה בעצמך? אותה אתה מדמיין, וכך גם אותך, את הגוף שלך, המחשבות שלך, הקול שלך, המעשים... אם היא אומרת לך משהו, אולי זה בעצם אתה שאומר את זה לעצמך וכו' וכו'........? מסכימה עם המידה של הרצון החופשי, אפילו הייתי אומרת שזה כל מה שיש לך. אבל לא עם העיקביות... מהבחינה החיצונית ברור שאין דמיון יותר מידי גדול בין תינוק בן חודשיים לבין 'התינוק' הזה כשהוא בן 6 לבין גיל 66 או לבין אחרי תאונה או שריפה או עץ שנפל עליו או משהו כזה. ומהבחינה הפנימית.. זו כבר שאלה לפי מה אתה קובע שמשהו הוא משהו מסויים ולא אחר. לפי המעשים, המחשבות ? או סתם בגלל הזכרונות המשותפים? (כי זיכרונות תכלס אינם מקור או בסיס מהימן להכרת שום דבר.)