מסיכות
"רגילים אנו להתחפש בפני אחרים עד כי לבסוף אנו מתחפשים בפני עצמנו" אמר אוסקר ויילד. המסיכות שאנו עוטים עלינו בסופו של דבר הופכות להיות חלק מאיתנו, חלק מהגדרת האדם את עצמו, שאינו יכול בלעדיה. המסיכה היא סוג של ייצוג של מציאות החוצה, ובסופו של דבר הופכת להיות המציאות עצמה, כיוון שהמסיכה המוקרנת כלפי חוץ שמכסה את העצמי האותנטי הופכת להיות המשקפיים דרכם אנו מסתכלים על עצמנו, וכבר אי אפשר לנו לראות את עצמנו בלי המשקפיים הללו. בבסיס אנחנו פוחדים להיות חשופים, פוחדים להיראות חלשים בעיני הסביבה. לאנשים יש נטייה לחשוב שאם יחפשו את עצמם החוצה ללא הגנות וללא מסיכות הם יהיו פגיעים יותר, מותקפים יותר, ולכן ההתגוננות. אבל - אם אני מתגונן זה רק בגלל שאני תופס את עצמי כמותקף, אחרת לא הייתה לי הסיבה להתגונן. ולשים מסיכה זה להתגונן. מכר שלי אמר לי שהוא עצמו בכל מקום, אבל רק בתפקיד שונה. ואני חושב, שבכל מקום שהוא בחברה, על פי ה"תפקיד" שיש לנו או שאנחנו רוצים לייחס לעצמנו, אנחנו בוחרים במסכות מסויימות כדי להציג את מה שאנחנו רוצים שיראו. חוסר מסיכות, חוסר מגננות, נתפס בדר"כ בחברה שלנו כחולשה, כפגיעות, כמקום שממנו יכולה לצמוח הרעה. אבל דווקא במקום הזה, כאשר אני עצמי נגיש לו, אני יכול למצוא בו את העוצמה הפנימית שלי, את היצירתיות שלי, שמוגבלת ונחסמת עם כל מסיכה שאני לובש. לי באופן אישי קשה מאוד לשים מסיכות, ואני מודע לבעייתיות של זה ,כי אם אני רוצה עכשיו ללכת ולמצוא עבודה למשל, אז אני חייב לשים מסיכה כלשהי כדי "למכור" את עצמי. ויש עוד דוגמאות רבות. החברה שופטת אותנו בכל מקרה, עם או בלי מסיכות. והעניין הוא שיש לזכור שגם השפיטה של הזולת אותנו נעשית מתוך המסיכה שללובש הזולת על עצמו, וכך יכול להיות שנקבל ביקורת שלילית על התנהגות מסויימת או על הצגה מסויימת של עצמנו, רק כי מישהו מאוד מקנא, וכדי להסתיר את האותנטיות של הקנאה הוא שם מסיכה שדרכה יהיו לו צידוקים מאוד טובים למה מה שאנחנו עושים לא נכון או לא כדאי או השד יודע מה. מסיכות זה דבר חשוב, וחשוב לדעת להשתמש בהן, אבל חשוב לדעת גם להוריד אותן לפעמים ולבחון את עצמנו בעיני עצמנו כפי שאנחנו נראים בלי המסיכות, וגם כפי שאנחנו נראים עם המסיכות בעיני עצמנו כאשר אנחנו בלי המסיכה. אין דבר כזה לחיות בלי מסיכות לגמרי, ומי שיגיד את זה כנראה שאין לו ממש מושג על מה שהוא מדבר. אנחנו חייבים את המסיכות גם כדי להגביל את הכוליות השלמה של העצמי שלנו, כי אין לו מקום טוטאלי שלם בכל מקום בו אנחנו נוכחים.
מאור