שאלה

[זהות]

שאלה

אולי תמימה ... אילו מסיכות אנו עוטים על עצמינו ? מה יקרה אם נסיר את המסיכות ? רק משום החשש מהאופן שבו הזולת ישפטו אותנו?

 

[R2]

תשובה

המסכות שאנו עוטים על עצמינו,זה כמו שאתה נכנס למסעדה ומשתמש בסכום כדי לאכול. תנסה להכנס למסעדה הומת בני אדם ותאכל ספגטי בידיים ,בלי להעזר במזלג או כל סכום אחר,אם תצליח,תדע איך הזולת ישפוט אותך ותפסיק לחשוש. ההצלחה!!!!!!!!!!!!

 

[rainbow too]

ביום שאעשה זאת

בביטחון מלא וללא חשש, אני אהייה אדם חופשי ומאושר.

 

[יופיאל]

ההבדל בין אינדיבידואליות להתבלטות

לכל דבר יש שני צדדים , אך הכי חשוב זה למצוא את האמצע - האיזון. יש הבדל בין להוריד את המסכות ולהיות אני האמיתי לבין לעשות דברים בהקצנה ובהחצנה. למשל זוג לסביות שחייבות כל הזמן להתמזמז אחת עם השניה רק בשביל להוכיח שזה בסדר שהן לסביות (אגב אני מכיר אותן אישית ולא מניח הנחות , זה בעיקר נבע משנאת גברים) באותה מידה הן יכלו גם להתנהג רגיל לגמרי... ההחצנה היא רק הצד השני של המסכה , אך זו עדיין מסכה... להוריד את המסכות זה להיות אני בצורה אמיתית וגם לדעת להשתלב בצורה נכונה בתוך החברה. הרי אם אני רוצה לקחת משהו מחנות ולא אכפת לי מה יגידו - האם זה ביטוי של האינדיבידואל שלי , או שזה גניבה?

 

[מיכל מנדל]

אשריך ומזל טוב - האיזון כלי גדול../images/Emo24.gif

 

[מיכל מנדל]

מסכות רבות אנו עוטים והם יוצרות את

האגו החיצוני. כל מה שבה במגע של אדם באדם הוא מסכה לדעתי והוא האגו החיצוני. אנחנו יצרנו את המסכות הללו מרגע שנולדנו כי חשבנו שהן תגנה עלינו מפני הסביבה. רק דבר אחד שכחנו שמסכה היא בכלל איננה הגנה אלה היא קיר שכולא אותנו. אם את מכירה את "אגוז מלך" את יודעת שכשהוא נופל מן העץ קליפתו רכה ובקלות אפשר להגיע לליבה ולאגוז. ככל שהוא שוכב לו על האדמה ומתיבש ע"י השמש הקליפה מקשיחה ואז מאד קשה לפצח אותו ואנו זקוקים למפצח אגוזים. כך אם אנו רוצים להגיע אל האני האמיתי שלנו ללא האגו החיצוני עלינו להתגבר על האגו עלינו להסיר מסכות. מה הפחד? שנשאר בלתי מוגנים? אז מה הבעיה נוכל ללמוד לשים הגנות ועדיין להקרין לסביבה את האני האמיתי שלנו. העבודה על האגו היא 805 מהמאמץ. אור ואהבה אין סופית ללא תנאי וללא גבול מיכל.

 

[מיכל מנדל]

תיקון טעות: 80% ולא 805

 

[זהות]

הרחבת

את ידיעותי הכלליות בקשר לאגוז המלך ובכלל דימויים מבהירים לי דברים הרבה יותר טוב . על נושא הפחד שהשתרשרנו כבר , חשבתי והפכתי ביני לביני , התרככתי ואני מסכימה איתך . כנראה שהפחד משתק אותנו וגורם לנו לחשוב שאולי לא יאהבו , יקבלו ... כפי שאנחנו באמת ,כמה עצוב . מהגיענו לעולם אנו לומדים להכיר את עצמינו דרך עיני הזולת ...

 

[InnerKid]

מסיכות

"רגילים אנו להתחפש בפני אחרים עד כי לבסוף אנו מתחפשים בפני עצמנו" אמר אוסקר ויילד. המסיכות שאנו עוטים עלינו בסופו של דבר הופכות להיות חלק מאיתנו, חלק מהגדרת האדם את עצמו, שאינו יכול בלעדיה. המסיכה היא סוג של ייצוג של מציאות החוצה, ובסופו של דבר הופכת להיות המציאות עצמה, כיוון שהמסיכה המוקרנת כלפי חוץ שמכסה את העצמי האותנטי הופכת להיות המשקפיים דרכם אנו מסתכלים על עצמנו, וכבר אי אפשר לנו לראות את עצמנו בלי המשקפיים הללו. בבסיס אנחנו פוחדים להיות חשופים, פוחדים להיראות חלשים בעיני הסביבה. לאנשים יש נטייה לחשוב שאם יחפשו את עצמם החוצה ללא הגנות וללא מסיכות הם יהיו פגיעים יותר, מותקפים יותר, ולכן ההתגוננות. אבל - אם אני מתגונן זה רק בגלל שאני תופס את עצמי כמותקף, אחרת לא הייתה לי הסיבה להתגונן. ולשים מסיכה זה להתגונן. מכר שלי אמר לי שהוא עצמו בכל מקום, אבל רק בתפקיד שונה. ואני חושב, שבכל מקום שהוא בחברה, על פי ה"תפקיד" שיש לנו או שאנחנו רוצים לייחס לעצמנו, אנחנו בוחרים במסכות מסויימות כדי להציג את מה שאנחנו רוצים שיראו. חוסר מסיכות, חוסר מגננות, נתפס בדר"כ בחברה שלנו כחולשה, כפגיעות, כמקום שממנו יכולה לצמוח הרעה. אבל דווקא במקום הזה, כאשר אני עצמי נגיש לו, אני יכול למצוא בו את העוצמה הפנימית שלי, את היצירתיות שלי, שמוגבלת ונחסמת עם כל מסיכה שאני לובש. לי באופן אישי קשה מאוד לשים מסיכות, ואני מודע לבעייתיות של זה ,כי אם אני רוצה עכשיו ללכת ולמצוא עבודה למשל, אז אני חייב לשים מסיכה כלשהי כדי "למכור" את עצמי. ויש עוד דוגמאות רבות. החברה שופטת אותנו בכל מקרה, עם או בלי מסיכות. והעניין הוא שיש לזכור שגם השפיטה של הזולת אותנו נעשית מתוך המסיכה שללובש הזולת על עצמו, וכך יכול להיות שנקבל ביקורת שלילית על התנהגות מסויימת או על הצגה מסויימת של עצמנו, רק כי מישהו מאוד מקנא, וכדי להסתיר את האותנטיות של הקנאה הוא שם מסיכה שדרכה יהיו לו צידוקים מאוד טובים למה מה שאנחנו עושים לא נכון או לא כדאי או השד יודע מה. מסיכות זה דבר חשוב, וחשוב לדעת להשתמש בהן, אבל חשוב לדעת גם להוריד אותן לפעמים ולבחון את עצמנו בעיני עצמנו כפי שאנחנו נראים בלי המסיכות, וגם כפי שאנחנו נראים עם המסיכות בעיני עצמנו כאשר אנחנו בלי המסיכה. אין דבר כזה לחיות בלי מסיכות לגמרי, ומי שיגיד את זה כנראה שאין לו ממש מושג על מה שהוא מדבר. אנחנו חייבים את המסיכות גם כדי להגביל את הכוליות השלמה של העצמי שלנו, כי אין לו מקום טוטאלי שלם בכל מקום בו אנחנו נוכחים.

מאור

 

[זהות]

החברה שופטת

אותנו בכל מקרה , כמו שכתבת . מדוע צריך להמשיך ולעטות אותן . כשגדלים ומבינים זאת , אולי באמת רצוי להביט פנימה ולקלף . לפחות לברר אילו מסיכות בחרנו לנו ולמה .

 

[InnerKid]

מסכים איתך

ולא אולי רצוי להביט פנימה - אלא הכרחי לעשות זאת לקלף. כיום, בעידן הפנימיות, אין לנו ברירה אלא להביט פנימה ולגלות את המסיכות. הבעייה היחידה היא שלרוב האנשים זה קשה, לא כולם מכירים בקיום מסיכות, לא כולם מבינים מה הצורך לקלף, חלק חושבים שהם הכי אותנטים שאפשר או שהם מכירים את עצמם מאוד טוב ואין להם צורך בהתבוננות. ובעצם אולי זאת לא בעיה. לא יודע.

 

[מיכל מנדל]

היי מאור ../images/Emo42.gif../images/Emo24.gif

מדוע אתה מרגיש מותקף? אם לא תרגיש מותקף לא תהיה כזה... מי קבע שחוסר מסכות בחברה זו חולשה או פגיעות? מי קבע שהחברה שופטת אותנו? אנחנו הם השופטים והמבקרים הכי גדולים של עצמנו, לא אף אחד אחר. מה זה הביקורת השלילית ומי יש לו בכלל זכות לבקר אותנו? ואם אנו חשים שמשהוא מבקר אותנו זה בגלל שהרשנו לו לעשות את זה ויחסנו חשיבות כל כך גדולה לדבריו על פי מערך הערכים שלנו ועולם הפרושים האישיים שלנו. יש דבר כזה לחיות בלי מסכות ביום שתגיע להכיר את האני האמיתי שלך אז באמת לא תזדקק יותר למסכות. אז אם אתה חושב שאני לא יודעת על מה אני מדברת אז אשרייך כדבריך. בכל אופן הכל הוא בעיני המתבונן. אור ואהבה אין סופית מיכל